מחנה חיים חלק א קכט

סימן מ"ם שלום וכל טוב להרב הגדול ידיו רב לו בפלפול ובקיאות כבוד הרב דק"ק סענדרע נ"י

שאלה בשור שנפל מעצמו בארץ שוה שאין מכריסו לארץ רק או ד' או, ה' טפחים והלך אח"כ אבל צולע על ירכו ונשחט מיד בלי שהית מעת לעת ונבדק משוחט ונמצא שהי' נשמט עצם השוק מעצם הקוליות באופן שהוא כשר מי נימא שיש לחוש בו על ריסוק אברי' יען שהליכתו הי' בצליעה או לא נחוש על ריסוק וצע"ג

ונלע"ד לחקור בעזה"י הנה לכאורה מבואר בט"ז בסי' נ"ח ס"ק א' בשם רש"ל דכל שלא כפלה י' טפחי' אפי' לא עמדה כלל היא כשרה ואין לחוש כלל אבל בתב"ש סי' ל"ב הוכיח דוקא אם לא עמדה כלל אז אנו מתירין בפחות מיו"ד אבל אם עמדה ואינה הולכת בטוב חיישי' על פסיקת החוט והשיג בזה על הש"ך סי' ל"ב ס"ק י"ב יעו"ש ומצאתי בנב"י ח"א יו"ד סי' כ"ב שחקר בדין הנ"ל וכ' ג"כ כמו שחידש התב"ש אבל חזר והשיג עליו מגמ' בב"ק דף נ"א שפריך לר"נ ממעקה יעו"ש והקשה הגאון א"כ למה אין צריך מעקה בבית פחות מי' הלא יש חשש על פסיקת חוט השדרה וכ"ת מן הסתם ליכא לחוש על נפילה של פחות מי' אבל אי ראינו ריעותא דלא עמדה ולא הלכה חיישי' א"כ דילמא ר"כ חשש על ריסוק אברים יען דראה ריעותא אבל מן הסתם לא חיישי' ופטור ממעקה וצע"ג ובמכ"ת של הגאון נ"ל דלק"מ דמה שנראה שבהמ' צולעת ומשגרת רגלי' אחרי' אינו ריעותא על ריסוק אברים דמכח ריסוק לא בא גרירת רגלים אבל הוא ריעותא על פסיקת חוט השדרה יען דחוט הנ"ל מקשר כל האברי' וברגלים כבר נחלש כחו ואם יש פסיקת החוט הטבע שיבא גרירת רגלים ועיי' רשב"א בחדושי חולין דף מ"ג ובתב"ש ופר"ח סי' כ"ט ולכן בסי' ל"ב דאיירי לפי הבנת תב"ש בנפלה בפחות מי' לא חיישי' על ריסוק אברים כלל רק חיישי' על פסיקת החוט דמה שגוררת רגלי' הוא ריעותא לחוש לפסיקת חוט לבד ופסיקת החוט שייך גם בפחות מיו"ד טפחים דמחוזק הנפיל' נפסק החוט אבל זאת בודאי לא נאמר יען דבהמה לא הלכה בטוב נחוש לריסוק ונצריך בדיקת כל הגוף דאין ריסוק בפחות מיו"ד טפחים וגרירת רגלים אין ראי' שנחוש על ריסוק וא"כ ר"נ דפסק יען ששחט השור קודם ששאל בבהמ"ד הפסיד לעצמו דאם אזיל לבהמ"ד הי' שוני' לו שהה מעל"ע כשרה יעו"ש בגמ' נמצא שחשש ר"נ על ריסוק אברי' דאם הי' חושש על פסיקת החוט הי' יוכל גם עכשיו לבדוק בחוט (וע"ז פריך הגמ' אי יש חשש ריסוק בפחות מי' קשה ממעקה למה לא נחוש על ריסוק וע"כ דליכא חשש ריסוק ואי חשש על פסיקת החוט א"כ הי' לו לר"נ לצוות לו לבדוק החוט ולא יאמר שהי' לו לשהות מעל"ע שהוא להוציא מחשש ריסוק וזה ברור בעזה"י [ועיי' רש"י בב"ק דף נ"א שפי' שהשור הזה לא עמד נמצא שלא נודע ריעותא על פסיקת החוט דדוקא אם בעינים נראה שאינה הולך בטוב אז יש חשש על פסיקת החוט אבל אם נשחט מיד אין זה ריעותא כלל לסייע לחשש פסיקת החוט וכן מצאתי בדג"מ סי' ל"ב שאם לא עמדה אין ריעותא שתולין מחמת כאב הוא אבל אם הלכה וגוררת רגלי' חיישי' אפי' בפחות מיו"ד טפחים וא"כ גם לענין ריסוק אברי' דוקא אם לא יכולה לילך ולא יכולה לעמוד הוי ריעותא אבל אם נשחטה מיד ליכא שום ריעותא ודו"ק]

היוצא מזה דשפיר כ' התב"ש בשוגרת רגלי' יש לחוש אפי' בנפילה של פחות מיו"ד טפחים ולפ"ז בנידן השאלה דנפל השור הגם שהי' פחות מיו"ד טפחים כיון שראינו שלא יוכל לילך ומשגר רגליו אחריו יש לחוש על פסיקת החוט וכיון דלא בדק אסור הבשר כן נראה לכאור': אך לדינא נ"ל דמותר הבשר דאני אומר סברא אחת בשלומא אם לא נשבר עצם מרגלי השור ואעפ"כ לא יוכל לילך על ארבע וגורר אחריו רגליו אז הגרירה מורה ריעותא על פסיקת החוט אבל בעינינו ראינו שנשבר עצם השוק רק שבאותו עצם ליכא טריפות אבל מי יכחיש ששבירת עצם לא יפעל כאב שלא יוכל לילך בטוב אז ממילא אין מגרירה הנ"ל ראי על פסיקת החוט ונשארה הבהמה על חזקת כשרות ולא חיישי' על טריפות פסיקת החוט והבן זה מאוד ולפ"ז כאן דהי' שבירת עצם כשר הבשר אפי' לא בדק החוט כנלענ"ד ברור בעזה"י

ודע דנ"ל לחדש דבר דאם נפל עוף בפחות מעשרה הגם שגוררת רגלי' אומרי' שגרונא נקטה ולא חיישי' לפסיקת החוט אפי' להתב"ש דלפמ"ש למעלה דכוונת התב"ש משום דגרירת רגלים הוי הוכחה על פסיקת החוט יען דחוט השדרה הוא הקושר אברי הגוף ומכח שהחוט נפסק בא זאת דשגרן כרעייהו א"כ לפי מה שחידש הדג"מ בסי' ל"ב סעיף ב' דאם יש ספק פסיקת החוט לא מהני הילוך בעוף יען דרגלים רחוקים מאוד מחוט השדרה אצל עופות אז פסיקת החוט לא יפעל על ההילוך ויכולה לילך בטוב הגם שנפסק החוט יעו"ש וא"כ אין זאת הוכחה יען דאינה הולכת בטוב יש ראי' שנפסק החוט הלא בעוף אין פסיקת החוט פועל על ההליכה יען דהחוט רחוק מן הרגלים וא"כ אין מזה אות על פסיקת החוט ואמרי' דכאיב לי' או שגרונא נקט ולא צריך בדיקה כלל אפי' לחוט כנלענ"ד

אמנם לפ"ז קשה לי על הרמ"א בסי' ל"ב סעיף ז' דכ' וז"ל וה"ה בעוף נמי דינא הכי והוא מהג"ה במרדכי עיי' ט"ז ס"ק ו' וקשה למה התיר המרדכי דוקא בלא ראינו שנפלה הלא בעוף אפי' ראינו שנפלה אין חשש בפחות מעשרה ולפי הבנת התב"ש ודג"מ קאי דין הנ"ל על נפילה בפחות מעשרה שכתב המחבר שאז לא אמרי' שגרונא וקשה בעוף אפי' בנפלה אמרי' שגרונא נקט וצע"ג על דג"מ הנ"ל אך דברי דג"מ נפלאים מאוד כאשר הארכתי כבר בחידושי שם

ולולי דמסתפינא הייתי מחדש דבר על נידן השאלה שהיתה הבהמה צולעת רק על רגל אחד שאז ליכא חשש דפסיקת החוט בנפלה אפי' מעשרה דדוקא אם השני רגלים גוררין בתרה אז אמרי' דחיישי' על פסיקת החוט אבל אם רגל אחד נגרר אחרי' אז אמרי' אי הי' פסיקת החוט היו נגררים השתי רגלים ומדלא נגרר אלא רגל אחד ניכר שהוא מחמת חבט הכאה או שגרונא ובזה גם התב"ש מודה וכן משמע מלשון הגמ' ורמב"ם וטוש"ע שנקטו בסעיף ו' וז"ל בהמה שגוררת רגלי' אחרי' עכ"ל משמע דוקא אם גוררת שתי רגלים אז צריך הטעם ששגרונא שכיח ובנפלה חיישי' אבל בגוררת רגל אחד אולי אפי' בנפלה אין צריך בדיקה על פסיקת החוט דהלא בסוף החוט מתפצל והולך בשתי יריכים ואם הי' נפסק במקום שפועל טריפות עיי' ב"י בסי' ל"ב היו גוררי' השתי רגלים ומדלא נגרר אלא רגל אחד ע"כ ליכא פסיקת החוט והבן שוב ראיתי שגם הרב השואל עמד על החקירה הנ"ל

אך כל אדם כוזב בחפזו דהנה הש"ע בסי' נ"ח סעי' ו' ב' וז"ל הלכה כשירה ואינה צריכה בדיקה אעפ"י שלא שהתה מעל"ע בד"א כשהלכה הילוך יפה כדרכה אבל הלכה והיא צולעה צריכה בדיקה ורמ"א הוסיף וז"ל וי"א דאנן האידנא לא קים לן בבדיקה ואין להתיר רק בהלכה והכי נהוג ולא נקרא הלכה רק כשהלכה ד' אמות הילוך יפה כמו שהלכה קודם שנפלה או כשאר בהמה עכ"ל ולכאורה פלא גדול בעיני הלא מבואר בחדושי רשב"א ובת"ה בדין הנ"ל בדף נ"א דאחר ששהתה מעל"ע אין צריך בדיקה רק משום חוט השדרה וז"ל בת"ה והרמב"ן נתן טעם לדבר דעקרה רגלי' להלוך לא מפיק לן מידי דחשש פסיקת חוט השדרה עד שתהלך כדרכה דלא איבעי' כי לא הלכה כלל