מחנה חיים חלק א קכז

הותרה ומהר"ם לובלין חלק עליו ועיי' בט"ז סי' מ"ח ובש"ך סי' נ' האריך לפרש פלוגתת פוסקי' הנ"ל ועיי' תב"ש ופר"ח סי' כ"ט ופרמג"ד בהקדמת טריפות ובסי' נ' ובפלתי והנה בא"ע סי' קכ"ז סעי' ז' הסביר פלוגת' פוסקי' הנ"ל דעת רמ"א שאזלי' בתר שעה שנולד הס' בבהמ' וע"כ כיון דעכשיו אחר השחיטה ידענו שבחיי הבהמה נולד ס' טריפה ואז הי' לבהמה עדיין חזקת איסור ולכן ס' הנולד הריעותא מחיים אסור ושאר פוסקי' אזלו אחר שעה שנודע לנו הספק וכיון דלפנינו נודע אחר השחיט' כבר הי' אז לבהמה חזקת היתר יעו"ש בנועם דבריו והבן

והנה כלל גדול בבעילות האסורות דכיון שהערה בה הכנסת עטרה חייב ועיי' ברמב"ם פ"א מה' א"ב חוץ משפחה חרופה וגם זה כלל גדול דאין אשה מתעברת רק בגמר ביאה ועיי' תוס' יבמות כ' שלא שייך בנין ביה אחיו בהעראה ולפ"ז אם אנו דנין על שעה שנולד הס' אז בא לפנינו מתחיל' רק לדון על האשה בלבד דבשעת הערא' לא שייך לדון על ולד דאז לא תוכל להתעבר ואנו דנין רק על האשה וכיון שמכח חזקת כשרות החלטנו שאיש הזה הוא כשר אז בודאי א"א לומר שולד הבא ממנו בגמר ביא' זאת יהי' פסול דכבר אמרנו שהוא איש כשר אבל באמת אם כולד לפנינו בשעה אחת ס' על גוף הבהמה ואח"כ נמכר החצי דסמכי' דהי' מן הכשר איך יכריע זה את חלק הנשאר שאינו טריפ' הגם מה שנמכר כשר מכח דכל דפריש מרובא פריש אבל הנשאר בודאי אסור כמ"ש הפר"ח ולפ"ז יובן מאן דסובר מכשיר בה ובבתה סובר דאזלי' בתר הזמן שנולד הס' וכדפסק רמ"א בס' מים במוח ומאן דפוסל בבתה סובר דאזלי' בתר שעה שנודע הספק ואז בא ס' עצמיו' לפנינו משו"ה האם כשרה והולד פסול וממילא מוכח כשיטת פר"ח ויש להאריך בזה והבן כי עמוק

ובזה יובן לי ראי' אחת שחקרתי מסוגי' דיבמות מ"ז ע"א ששאל שם יש לך בנים א"ל הן יש לך בני בנים א"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסל בניך ועיי"ש בתוס' דכיון דיש בני בנים אפי' על הבן אינו נאמן וכן פסק הרמב"ם וכן הביא ברה"מ שם והסבירו יען דאי אפשר שהבן פסול ובן הבן יהי' כשר מזה נגלה לכאור' בס' עצמיות אי אפשר לחלוק החצי מן האחד

ולפמ"ש נכון דכיון דאם נפסל הבן ונאמן שהוא ממזר וע"כ אנו דנין על שעה שנולד הס' הוא לידת הבן הגם שלא נודע לנו עד היום וכיון דכמה שנים קודם הי' הבן פסול אז בודאי בן הבן ג"כ פסול וכיון דבן הבן לא יוכל לפסול אז מכרעי' שגם הבן לא נפסל ודוק ויש לעיין אם זה לא דומה למקוה דלא הוי ספק עצמיות ודו"ק

תמצית הדברים הגם אם העד נאמן לגבי הבשר שעדיין במקולין אעפ"כ מה שנמכר מותר לפי דעת הפר"ח ומה שנשאר אסור אבל לדעת קצה"ח בש"ש אפי' באיסור דאורייתא אמרי' מכריע קצתו את קצתו אך הש"ש חידש כן במקום רוב דהוי כודאי כגון במעשה דט"ז אבל כאן לא הוי רק חזקה דאתי' מכח הרוב וכן שהביא ש"ש מחזקת האם לבת דמהני אפי' חזקה זה חזקת קמייתא דאם בודאי הי' מותר אבל כאן שהוא רק חזקה מכח רוב אז באמת אינו מוכח דמכריע קצתו את קצתו זה נגלה להמעיין בעינא פקיחא בעניני חזקות וגם הוא מודה דמה שנמכר מותר ומה שנשאר אסור כנלענ"ד והבן זה

(ד) אם יש כאן אנשים שמאמינים לו מבואר מהגהת אלפסי שהבאתי דלאותן אנשים אסורין לשאר מותרי' כמש"ל בביאור היטב וק"ל וגוי מסיח לפי תומו לא מהני כאן אפי' באיסור דאורייתא בלבד אינו נאמן מכ"ש כאן שאינו נאמן להפסיד ממון של ישראל ועיי' ש"ך סי' קכ"ז וק"ל וב' קרובים או פסולי עדות עיי' בש"ך סי' קכ"ז סק"ך ועיי' בט"ז סי' צ"ח

(ה) עתה דאתי לעיי' על גוף הטריפות הגם אם נאמין לשוחט או לשוחט עצמו אי מותר לו לאכול מתוך הכלים או לא הנה לכאורה בנידן דידן אם השוחט נאמן הבהמה טריפה לכ"ע דהנה הש"ך בסי' נ' פסק היכא דאיכא ריעותא מחיים אפי' בהפסד מרובה אסורה הבהמ' חוץ אם ההיתר שכיח טפי עיי' בתב"ש סי' כ"ט שהמתיק הדבר יען דחזקת היתר דבהמה הוי רק מחמת הרוב וא"כ כיון דיש בבהמה ריעותא מה שלא נמצא ברוב איתרע רוב כנגדה והוא תורת אמת כמובן ואפי' לשיטות תוס' וסמ"ג וסה"ת ומהר"ם לובלין דספק מחיים בשקול ג"כ מותר זה בשאר טריפות אבל בשמוטה ולא ידענו אי עיכול ניבי' הוי חסרון ידיעה וכ"ע מודו דס' אסור ודו"ק ובפרט נ"ל בנידן דידן איסור חדש אליבא דכ"ע דלסברת הב"ש הוי פלוגתת הפוסקי' רק אם לא נודע הריעותא עד אחר השחיטה שאז פליגי אם הולכין אחר זמן הנולד או אחר זמן הנודע אבל כאן שראה העד השמוטה מחיים ונודע אפי' הס' מחיים אז לכ"ע אסור והוא דבר חדש אשר לא הערו האחרוני' בזה

(ו) אמנם נ"ל בכח דהיתרא והוא דפר"ח חקר בסי' נ"ה סק"ט היכא דיש ספק אם עיכול אם לא וגם ס' אם נפסק כלל הוי ס"ס א' דילמא לא איפסוק ואת"ל איפסוק דילמא לא נתעכל ותי' דהוי ס' חסרון ידיעה כוונתו דבנפסק גם עתה אנן בקיאין רק הוא לא ראה והוי חסרון ידיעה כך כוונתו יעו"ש בס"ק שאחר זה והנה התב"ש חידש בסי' כ"ט דדוקא אם החפץ מונח לפנינו לבדוק רק הוא לא יבין אם הוא כך או כך אז הוי חסרון ידיעה אולי אחר יכיר אבל בנאבד דאז אין החפץ כאן לראות הטריפו' אז הוי לכ"ע ס' מעלי' יעו"ש וכן אמרתי מכבר חילוק הנ"ל ולפ"ז כאן בשעה שבא לפנינו כבר נחתך ונמכר ואי אפשר בעולם לבדוק הס' ואז יש לנו ס"ס מעלי' ס' נפסק או לא ואת"ל נפסק שמא לא נתעכל ובס"ס בודאי אפי' ריעותא מחיים מהני ודו"ק בזה והס"ס הוא טוב מאוד דכל ס' מחדש ענין חדש הא' הנפסק והב' העיכול ודו"ק

ולכאורה עלה בדעתי לפקפק דהנה כלל גדול לרוב הפוסקי' דצריך ס"ס שיכול להתהפך וכאן לכאור' א"א להתהפך דבשלומא אם נתחיל ס' נפסק ואת"ל נפסק שמא לא עיכול ניבי' הוי ס"ס מעלי' אבל אם נתחיל ס' נתעכל ס' לא נתעכל איך נאמר אח"כ ואת"ל נתעכל שמא לא נפסק זה שקר דכבר מבואר בש"ך בשם מהרש"ל באיעכול בודאי נפסק וליכא כאן ס"ס ולט"ז דסובר דמשכחת עיכול בלא נפסק עיי' פרמ"ג שהוכיח כן שיטתו הלא לדידי' נטרפה בנפסק בלבד ובעיכול בלבד וממנ"פ ליכא ס"ס רק הפר"ח לשיטתו אזיל בסי' ק"י דלא צריך ס"ס להתהפך שפיר חקר אבל לדידן ליכא כאן ס"ס להתהפך ואין כאן היתר וצע"ג

ונלע"ד סברא אחת נפלאה בעזה"י והוא דבשלומא אם אנו מזכירין ס' אחד לא נכלל בו השני וכן להיפך אם נתחיל בצד הס' האחר לא נזכר בו הראשון אז צריך ס"ס דיוכל להתהפך כגון בנשבר הגף בשאלת מנחם עזרי' עיי' בש"ך יו"ד סי' ק"י כגון שם דהוי הס"ס ס' דילמא לאחר שחיטה נשבר ואת"ל מחיים דילמא לא יצא לחוץ אבל להפך אי אפשר את"ל יצא לחוץ אז ע"כ מחיים הוי יעו"ש בש"ך דשם אמרי' דילמא נתחיל בס' יצא או לא דאז הוי רק חד ס' אבל כאן כיון דעיכול בלחוד כשר רק יען שאי אפשר להיות עיכול אם לא שנפסק קודם אז גם אם נתחיל בס' עיכול לא יהי' טריפות רק יען שנפסק ג"כ וא"כ צריך אתה לדון אם נפסק או לא ואח"כ יש לך לחקור אם נתעכל בהדי איפסוק והוי ס"ס שמא לא נפסק ואת"ל נפסק שמא לא ע"י עיכול דגם טריפות עיכול הוי רק יען שנפסק ע"י עיכול אבל שם עכ"פ זה אמת אם יצא מחיים הוי טריפות בפני עצמו ומטריף ואפי' נאמר כנגד הש"ך סוף הענין