מחנה חיים חלק א קכא

שהי' פגומה ויצא באיסור אבל התב"ש הוציא לאור צדקת הט"ז והש"ך דמוכח מגמ' כתובות כ"ד שדבר אשר מעולם לא נתברר הדבר בכשרות רק נמצא ביד אדם והוא מוחזק בו להתיר לא יוכל הב"ד להוציא מחזקתו וכן הוא בקידושין דף ע"א וה"ה כאן כיון שהי' הבשר מותר לאכול אתמול לא נוכל אותו להוציא רק בעדות ברורה כגון אם לא יהי' שום דבר לתלות הפגימה יעו"ש כי הוא נכון מאוד וה"ה כאן שיצא הבשר בהורא' להיתר שאין כאן עגולין של שריפ' בכל אברים הפנימיים והגם שנמצא היום עגולין בבשר הירך לא חיישי' שמא יש ג"כ סתום בבני מעיים דכבר יצא בהיתר ועדיין לא איתרע דהא עגולין בבשר הירך אינו מטריף ואתמול ג"כ לא היינו אומרי' רק זאת שאין כאן עגולין במקום שעושה טריפה ונשאר חזקת הוראה בחזקת היתר ודו"ק

אך יש עוד לחקור דראיתי בפרמג"ד סי' ח"י ס"ק י' בט"ז הקשה קושי' עצומ' על סברת ט"ז וש"ך והוא דמבואר סי' כ"ד סי"ז אפי' אם נפל העוף על דבר קשה שיוכל לפעול שמוטת סימני' אפ"ה פסול ועיי' בתב"ש שם והא בסי' כ"ה סעיף א' מבואר דאפי' בדיקה אין צריך אחר שמוטה וא"כ בודאי יצא בהיתר ואפ"ה פסול בנמצא. שמוט והוא קו' גדולה וחזקה ותי' דעיקר הסברא של התב"ש דסכין איתרע בהמה לא איתרע כמ"ש התב"ש עצמו בס"ק כ"ט וא"כ כאן דנמצאו העגולין בבשר ואיתרע הבהמה עצמה אז לא שייך יצאה בהיתר הגם שנמצא במקום שאין עושה טריפה אבל עכ"פ נמצאת הריעותא בגוף הבהמה דגוף הבהמה חד הוא וצ"ע

אבל לא אכחד תחת לשוני דנ"ל בעזה"י דלק"מ קושי' פרמג"ד דנ"ל סברא אחת דבשלומא שם בסכין דהוי הדין דצריך לכתחילה בדיקה פן נפגם ובכל זאת הוי הדין אם נאבד הסכין כשר הבשר וע"כ היינו צריכי' לדון על הסכין דלולי שאנו דנין ואומרי' שהסכין נשאר בחזקת שאינו פגום ע"כ היינו צריכי' לאסור הבשר דהא הדין הוא דבשר אסור בלי בדיקת הסכין אז נחשב ליצא בהיתר אבל שם בשמוטה נהפוך הוא יען דהדין הוא דאין חוששי' לשמוטה כלל ואין צריך בדיקה אפי' לכתחיל' נמצא דעדיין לא היינו דנין אי בשר עוף הנ"ל כשר מחמת איסור שמוטה כי הלא מה שהי' לבעל הבית מותר לאכלו הוא יען שאוקמי בחזקת שאינו שמוט כמו דסומכי' בכל ח"י טריפות על הרוב בהמו' כשרות ואם אח"כ כולד ריעותא אז נגלה שיש כאן חשש שהוא מן המיעוט ובשחיטה כל ספק פסול. והבן וראי' ברורה לזה דאל"כ בכל ספק טריפות כגון במים במוח עיי' סי' נ' ובד"מ סי' ל"א נימא יצא בהיתר אע"כ מה שהיינו אוכלי' מכח רוב בהמות כשרות ולא נולד לנו מקודם חשש כלל זה לא נקרא יצא בהיתר והבן כי זה נלענ"ד אמת לאמתו של תורה בעזה"י

ולפ"ז בנידן דידן יש הבדל אם היינו יודעי' בע"ש שנזרקו בצבי הנ"ל עגולי ברזל כגון בעובדא דשב יעקב שמצאו עגולי' בכבד והיינו בודקי' ולא נמצאם עוד ובש"ק היינו מוצאי' בבשר הירך אז יהי' זה היתר שכבר יצא בחזקת היתר דהא הבדיקה היתה מדינא אבל בנידן דידן דלא ידענו כלל אם נזרקו בו עגולי' והי' כשר מכח רוב אז אם נמצאו בשבת הרבה יהי' טריפה דכאן לא שייך יצא בהיתר כנלענ"ד נכון בעזה"י

ולכאורה קשה על סברא שכתבתי כי הלא שם בבני ברזילי בכתובות כ"ד ובקידושין דף ע"א דלא היינו דנין עליהם והלא זה נחשב לריעותא במה שאין להם יחוס עיי' בקידושי' בתוס' שם ואעפ"כ אמר עזרא שנשארו בחזקתם וצע"ג אך לק"מ דבלא"ה נפלאי' בעיני דברי תב"ש דבשלומא הי' להם חזקה מכח עצמם שהחזיקו עצמם בגולה לכהנים ואיך יוציאם עזרא אבל כאן הכי הי' לבהמה חזקה של היתר בעצם רק אנו מתירין אם נאבד הסכין יען דסמכי' על חזקת הסכין היכא דליכא לברורי וא"כ עכשיו דמצינו בסכין פגימה אז אנן מכשרינן אנן מטרפינן כמו שאמרו בשאר מקומות אנן מחתינן אנן מסקי' (ועיי' בח"ו בא"ע סי' קט"ו שיש הבדל בין עד שני המכחיש לראשון בין תרומה ובין שאלת נדה) וצע"ג לכאורה

ולפמ"ש הכל נכון דשם בכתובות וקידושין אעפ"י שלא היינו דנין עליהם הלא הם לא היו צריכי' לפסק דין דהוחזקו לכהנים מעצמן מאבותיהם אבל בנידן דנאבד הסכין הכי הבשר בעצמו החזיק להתיר רק אנן היינו מורין להיתר ואז דוקא בנאבד הסכין דהי' צריך להיתר דאל"ה הי' אסור אז נקרא יצא בהיתר אבל בשמוטה דיש תרתי לריעותא דלא הי' צריך להתיר וגם מעצמו ליכא חזקת היתר רק מכח רוב בהמות אינם שמוטי סימני' אז בנמצא שמוט יש איסור כנלענ"ד מה שהשיג יד עני בדעת

תמצית הדברים שעכ"פ בנידן דידן שלא נמצא רק עגול אחד בירך לית שום חשש לחוש שיש עוד בבני מעיים וזה ברור כשמש בצהרי' וכל הבשר מותר יאכלו ענוים וישבעו ויחי לבבכם לעד

ואיידי דאיירי לא אמנע מלהעלות פרפרת אחת מה שתרצתי קו' הגאון ס"ט בחידוד הלכה על הגמ' מ"ט דשמאי דהעמד אשה על חזקתה ואשה בחזקת טהרה עומדת והקשה הגאון א"כ בזבה שטבלה ולמחר ראתה אם חיישי' שכותלי בית רחם העמידו דם א"כ סתרה למפרע והיא בחזקת טומאה מאז וצע"ג ותי' שיש חזקת מעין סתום והוא דבר חדש מאוד

ונלע"ד ליישב והוא דקשה לי על אריכות הלשון העמד אשה על חזקתה ואשה בחזקת טהרה עומדת למה לא נקטו בקיצור העמד אשה על חזקת טהרה כמו דנקט העמד מקוה על חזקתה וצע"ג אמנם כך הכוונה דהנה התב"ש חידש בסי' ח"י דדבר שיצא בחזקת היתר הוי חזקה הגם שלא ידענו בירור הדבר מעיקרא כמו הכהנים בקדשי הגבול כי כח זכות ויפה כח הוי חזקה וה"ה זכות הכשר הבשר אשר החזקנו מעיקרא נעשה חזקה עד שנדע בבירור שטעינו יעו"ש וא"כ ה"ה אתמול בלילה שטבלה האשה מכח ספירת טהרת זכתה בטבילה זכות הכשר לטהרות וזכות היתר לתשמיש בעלה וזה כח של חזקת טהרת אשה זכות הנאת בעלה וזכות אכילת טהרו' וקדשי' ואם אח"כ כולד לנו ספק אולי מעיקרא הי' הזכות ויפוי כח בטעות כיון שעכ"פ יצאה פעם אחת מאתנו בזכו' הנ"ל כי בלילה היינו מתירין אותה לבעל ולא היינו חוששי' אולי יש בכותלי בית רחם דם הגם שנולד עכשיו ספק ע"י ראית דם אולי גם אתמול הי' הדם מעוכב וסתרה למפרע מספק לא תצא מזכות שלה והבן

ולפ"ז מיושב לשון חכז"ל טעמא דשמאי העמד אשה על חזקתה שיצאה מאתנו בהיתר ואז נולד שאשה בחזקת טהרה עומדת הגם שאפשר שסותרת למפרע אבל במקוה שנמדד שהי' לה בודאי פ"א חזקת שלם אז אמרי' בפשטות העמד מקוה אחזקתה והבן זה כי קצרתי מאוד

סימן ל"ז שלום וכ"ט להרבני המופלא החרוץ ידיו רב לו בפלפול וידו הדה למלחמת התורה כבוד מהו' ר' ישראל ראטב נ"י

מכתבו הגיעני בשבוע זאת אך מרוב טרדותי לא מצאתי ידי לאחוז בקסת סופר וכעת כחצות לילה יצא הלבלר בקולמסו אבל לא בכותבת הגסה רק להשיב מפני הכבוד לנפש היפה

ראשית באונו שר אלקי' למלל רבבן על הגאון אדמ"ו בעל ח"ס בסי' נ"ג שמתיר בשהיית הכלים שנים עשר חדשים וכ"ת משיג שדוקא ביי"נ נאמר דבר זה בסי' קל"ז