מחנה חיים חלק א קכ

לא שייך דין נחמרו בעגולי ברזל של קנה השריפה כנלענ"ד בעזה"י

סימן ל"ו שלום וכ"ט להרבני המופלג החרוץ שלשלת היוחסין כבוד מו"ה ר' ישראל נ"י

שאלתו ע"י ציר נאמן לשולחי' שמעתי ומלתי בפי שליח שמתי שאכתוב עב"ד כפי אשר יחנן ד' לעבדו פתשגן השאלה כדת שהובא מן השדה צבי שבור למטה ברגל במקום שאין עושה טריפות ובדקו כל החלל ולא מצאו עגולי ברזל אבל בשבת מצאה אשה אחת עגולי' אשר רגילי' לשום בקנה שריפה שקורין שרעט בתוך הבשר של עובי הירך ונפשו בשאלתו ווה יעשה בכלי' הנ"ל או בבשר אשר עדיין נשאר ממנו כי יש כאן לחוש אולי היו כאן הרבה עגולים אשר ירדו חדרי בטן ונקבו בני מעיים ואין אנו בקיאי' בבדיקה בעגולים קטנים

ונלע"ד לבאר בעזה"י וראשית אחקור מה שצוה מעלתו לבדוק כל החלל אם לא ימצאו עגולי ברזל הוא רק חסידות אבל מדינא לא הי' צריך בדיקה דהנה כאשר חקר הרשב"א בחדושיו בסוגי' דטריפות הריאה אי סירכא כסדרן צריך בדיקה כ' וז"ל ואפשר לומר דאפי' בדיקה אינה צריכה ואינו דומה לספק דרוסה ולישב לה קוץ בושט דהתם איתילדה בה ריעותא בבהמה כלומר שהחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקי' בגמר המעשה שהרי אמרי' לקמן על ארי בינייהו ונמצאת צפורן על גבו של אחד מהן דרגלים לדבר שדרסן כיון דאיהו שתיק ואינהו מקרקרן או ישב לה צפורן בגבה אלא שאנו מסופקי' אם דרסן דריסה האוסר' אם לאו וכן אם ישב לה קוץ שאנו מסופקי' אם גמר הקוץ לנקוב ויצא לחוץ אם לאו וכיון שכן מספק צריכה בדיקה אבל בזו שאין כאן שום הוכחת איסור ולא התחלתו שהרי סירכא זו יש לתלותה בליחות הבאה שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה אינה צריכה ותדע שהרי היכא דעל ארי בינייהו והוא שתק ואינהו שתקן או צווח ואינהו מקרקרן תלינן לקולא דאימר שלמא הוא דעבד או בעותי מבעתי אהדדי ולא ודאי קאמרי אלא אימר עכ"ל והובא להלכה בסי' ל"ט בי"ד סעיף ד' רק הרמ"א חושש לשיטת רש"י דאין סירכא בלא בקב יעו"ש ועיי' בט"ז סי' נ"ז ס"ק כ' וכ"א ודוק וכ"כ בת"ה בענין כרס הפנימי שניקב וז"ל ויש לדחות דלא תלינן להקל אלא בשיש לפנינו ממש דבר לתלות בו (כגוף כזאב וידי' דטבחא אבל בכ"מ שנמצא שם ענין הטורף ולא ידענו ענינו אין תולין להקל בו והראי' ס' דרוסה דאמר התם נמצאת צפורן בגבו של אחד מהם כיון דאיכא למימר בכותל וא"ל ארי דרסה א"ר כשרה רב לטעמי' דאמר אין חוששי' לס"ד אלמא לדידן דחיישי' לס"ד אסורה וכן חרותא ס' בידי שמים ס' בידי אדם אסורה עד שתיבדק בפושרין וכמש"ל גבי ריאה עכ"ל מבואר דוקא אם התחיל הטורף אז צריך בדיקה אבל אם לא התחיל ענין הטורף כמו שניהם שותקי' כשר ועי' בסי' נ"ז סעיף ט' ובט"ז סע"ק ט"ו ועיי' בסעיף י"ג ובש"ך ס"ק ל"ב וסעיף י"ב ובש"ך ס"ק ל' ובפר"ח שם ולפ"ז בנידן דידן שמצא הציד צבי שבור בסוף הרגל מקום שאין שם טריפות הגם אם מצא שם אותן עגולי' של ברזל ג"כ אין כאן ריעותא דנ"ל סברא ישרה דבשלומא אם נמצא ריעותא במקום שיוכל להיות שם טריפות אז נקרא ריעותא דהתחיל מעשה המטריף כגון צפורן בגבו של שור אבל בסוף הרגל שלא שייך שם טריפות כלל אפי' אם ירה שם עגולין של שריפת הקנה ע"כ ליכא התחלת מעשה טריפה ולא צריך בדיקה כלל והבן ומכ"ש אם לא נמצאו שם עגולין מהכ"ת ניחוש אם רגל הצבי הולך שפי ולכן הי' הבדיקה רק למי שלבו נוקפו לעשות לפנים משה"ד

(א) ועתה באתי לדון אם הי' נמצא מיד בע"ש עגול ברזל של שריפת הקנה בשעת הבדיקה באותו מקום אשר נמצא בשבת היינו בבשר הירך נ"ל ג"כ דכשר לכל ברי לבב ולא מיבעי' אם העגול גדול כגרגיר קטניות שביאר בשב יעקב דמהני בדיקה לאברים הפנימים ומכ"ש בנמצא בירך דהוי מקום ידוע עי' בש"ך יו"ד סי' נ"א ס"ק ג' וגדולה מזה התיר בחת"ם סופר סי' נ"ג בנמצא בכבד ומכ"ש כאן בירך דליכא חשש כלל שמותר אפי' אם קטן מקטניות וזה פשוט מאוד אך גם אם נמצאו הרבה עיגולין של ברזל הנ"ל שאז כ' אדמ"ו ז"ל באותו תשובה שיש לחוש שיש עוד בבני מעיי' ושמא הבריא יעו"ש ולי תלמידו הקטן נראה שבמכ"ת הוא שלא כדת התורה של מהרש"ל שהובא בט"ז ביו"ד סי' נ"ז ס"ק ט"ז דדוקא בדבר שמני' קא רבי אז הדין בג' פעמים הוי חזקה דכמו שנתעפש עד שהורם תולעים מספר ג' כן יהיו עוד רבות אבל מה שבא מבחוץ אז מספר ג' לא הוי חזקה יעו"ש וכן הוסכם ממג"א בסי' תס"ז ס"ק י"ב דג' שעורים לא הוי חזקה שיש עוד ומה שהביא החק יעקב ראי' משכונה של קברים לק"מ יען דדרך של בני אדם לעשות בית הקברות ואז ג' הוי שכונה להראו' שכאן הוא המקום אשר נקבע לבהק"ב מבני אדם בכוונה שע"כ בני אדם עושי' בהק"ב ועיי' במקו"ח שם ועיי' בט"ז סוף סי' נ"ז וא"כ כאן דהנך עיגולין אתו מעלמא מהכ"ת נחוש יען שנמצאו ג' שיש עוד עיגולין סתום בבני מעיי' והבריא הוא חוץ משכל ועי' משנה למלך ה' חמ"ומ פ"ב הל' ח' יעו"ש היטב

ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' להגאון ח"י וחת"ס הנ"ל דאפי' בדבר דאתי מעלמא הוי ג' פעמי' חזקה ודין מפורש ביו"ד רע"ט סעי' ג' וז"ל ס"ת שנמצאו בו ג' טעיות אסור לקרות בו עד שיגיהנו כי הוא מוחזק במוטעה עכ"ל המחבר ואטו כי נפסקו ג' אותיות או נמחקו יהיו עוד טעותים שלא יהני תיקון עד שנבדק כל הספר אע"כ אפי' אתי מעלמא ג' פעמים הוי חזקה וצע"ג

אמנם נ"ל דלק"מ בודאי אם נמחקו אותיות או אבדו דיו שלהם וכדומה מה שיש לתלות שנעשה ע"י סיבה בעלמא מחוץ אז בודאי מה שנמצאו ג' פסולים ליכא חזקה אבל אם נמצא בו סתומה במקום פתוחה או כתיבה חוץ לשיטה או אותיות בלי הקפת גויל או אותיות מחוברי' יחד וכדומה אשר מורה שכותב הספר לא הי' בקי בדיני ה' ס"ת או לא הי' אומן במלאכת הקודש אז בודאי שלשה פעמים הוי חזקה איש שנעלם ממנו ג' דינים או אינו זהיר במלאכתו טעה עוד יותר כמו שמחזיקין לשוחט בג' שחיטות שהוא אומן במלאכתו אבל בפסולים שנעשים מסיבות חיצונות למשל שנפסקו אותיות או נמחקו או נקב הגויל וכדומה אז ג' פסולים לא הוי חזקה ובעבור זה נקט המחבר ג' טעיות ולא נקט ג' פסולים אלא הכוונה טעות דמעיקרא כנלענ"ד בעזה"י ובזה יש ליישב קושי' בני יונה הלא בילקוט פ' בהעלותך מבואר פ"ה אותיות ולפמ"ש יש ליישב שם איירי בטעותים דאתו מעלמא אבל תשו' רשב"א וש"ע איירו בטעותי' דמעיקרא כנלענ"ד (ומצאתי אחר זמן רב בפרמ"ג יו"ד סי' פ"ד ס"ק ל"ב שהעיר)

(ב) ואבוא אל ההיתר השני הגם אי נימא שחיישי' על הרבה עיגולין ה"מ אם הרגישו בע"ש שיש כאן עגולין ומצאו שלשה אבל באופן שבע"ש לא מצאו כלל ובשבת מצאו אז אמרי' כיון שיצא הדבר בהיתר שבדקו הבני מעיים ולא מצאו מהכ"ת אם נמצא בשבת שנחוש שיש עוד בתוך הבני מעיים והבריא הבשר הא כבר נחזק הבשר בחזקת היתר ולא נוכל לאסור מספק ומנא אמינא לה מהא דבסי' ח"י ביו"ד סעיף י"ג בנאבד הסכין ואח"כ נמצא פגום דתלי' שיבר בה עצמות ובסעי' ט"ו פסק אם נפל הסכין על הארץ דצריך דוקא ליפול בחוד לארץ אבל מס' אסור ותי' הט"ז בס"ק י' בשלומא בכאן בנאבד הסכין כבר יצא בהיתר ע"י הוראה אם הי' בא לשאול עליו אבל כ"ז שהסכין כאן לא קיבל חזקת היתר עד שנבדק יעו"ש ועיי' בש"ך ס"ק כ"ה ובפר"ח טען עליהם מה בכך שיצא בהיתר הלא נגלה אח"כ