מחנה חיים חלק א קיט

מכח רוב וזה כמו אנוסה דיודעת וזוכרת על מעשה העבירה ומה לי אנוס על ידי אדם או אנוס על ידי דין רוב והבן כי עמוק

סימן ל"ה שאלה אם נזרקו עגולי ברזל משריפת הקנה בחי' בשעת ציד' ואח"כ כאשר שחטו החי' מצאו אותן עגולין במספר תחובי' סביב לבני מעיים באופן דליכא חשש שמא נקבו בני מעיים אם יש לחוש עכ"פ לנחמרו בני מעיים או לא

תשובה נלענ"ד לחקור בעזה"י לכאור' עלה בדעתי לפום רהיטא יען דחכז"ל נקטו בלשונם נפלה לאור ונחמרו בני מעי' משמע דוקא בשלהבת עצמה יש לחוש על נחמרו בני מעיים אבל בכל דבר הנתחמם ע"י אור שהוא כח של אור לא שייך נחמרו בני מעי' אבל זה שקר מוחלט דודאי ברזל חם לא גרע מאש דהא הרוקח פסק אפי' כפלה למים חמין יש בו משום נחמרו בני מעי' הובא בתב"ש סי' נ"ב ס"ק א' והוא תולדות אש כמו גחלת עיי' חולין דף ח' ע"א ומכ"ש חימום ברזל וזה ברור

אמנם ראה זה מצאתי לאדמ"ו ז"ל בחתם סופר יו"ד סי' נ"ד שנשאל אי שייך נחמרו בני מעיים אם בהמה שתתה מים חמין והשיב יען דנקטו נפלה לאור משמע דוקא אור דאל"כ הי' להם רק לומר נחמרו בני מעי' יעו"ש והוא פלא שנעלם ממנו לפי שעה דברי רוקח הנ"ל עוד הוכיח לנידן שאלתו דע"כ בשתית מים חמין ליכא נחמרו דאל"כ למה נקטו באור מזה הוכיח הרא"ש דבבהמה ליכא חשש נחמרו דעור מגין שבעבור זה נקטו חכז"ל רק עוף וגם אמרו אין נחמרו בריאת עוף דצלעות מגיני' למה נקטו נפלה לאור טוב הי' לנקוט סתם נחמרו בני מעי' ע"י חמין ששתתה הבהמה או העוף ונכלל בו הכל בבהמ' כמו בעוף וכן בריאה אע"כ ליכא נחמרו אלא באור יעו"ש הנה זה הוכחה נגד שתית מים חמין אבל אין זה מתנגד לדינו של רוקח בנפלה לחמין שאז פשיטא שעור הבהמה וצלעות עוף מגיני' ונכון דין הרוקח גם לדעתו הגם שנעלם ממנו והאמין שדוקא באור ממש שייך נחמרו ומה שהקשה א"כ לנקטו סתם נחמרו בני מעי' פליאה בעיני הלא כבר התעורר הט"ז בסי' נ"ב ס"ק י' ופי' שמתני' נקט זאת להודיענו הגם שלא ראינו נחמרו בני' מעי' רק כיון שנפלה לאור ושהתה שם שיעור חימום אז חיישי' לנחמרו וטריפה בלי בדיקה יעו"ש היטב אבל אי נקטו רק נחמרו היינו טועים דדוקא בידוע שנחמרו בני מעיים אבל נפיל' לאור בלבד לא מטריף מספק ודו"ק ובזה נסתר קושי' שלו שהבאתי הלא המתני' רצה להשמיענו דטריפ' אפי' שלא ראינו שנחמרה רק אם שהתה כשיעור ג"כ טריפ' וזה לא שייך בשתית החמין דהלא המים נשארו בתוכה ופשיטא אם ראינו שנחמרה דטריפה אבל באש אשר משכחת שיצא' מן האש וקמ"ל שנפיל' אש ושהתה שם כשיעור שתוכל להחמר טריפה וזה לא משכחת בבהמה או בריאה בעוף ודו"ק

ולכאורה עלה בדעתי ראי' ברורה לדברי אדמ"ו ז"ל דבשתית חמין ליכא נחמרו כלל דהנה הר"ן השיב על רמב"ם דמכשיר בבהמה דלא שייך גבה נחמרה דא"כ הי' לו לתנא ליתני שיתר עליהן עוף בדין נחמרו ועיי' בב"י שנדחק יען שמה שאין בבהמ' נחמרו הוא מטעם שעור מגין לא נקרא יתר עליהן עוף דאם הי' משכחת נחמרו בבהמה יהי' באמת טריפה יעו"ש ואם נימא דבשתית חמין שייך נחמרו בבהמה וא"כ קושי' הר"ן שיבוש גדול דיחשב יתר עליהן עוף בנחמרו הלא גם בבהמה יש דין נחמרו בשחית חמין ואיך יש כאן יתר בעוף מבהמה אע"כ דלא משכחת כלל בשתית חמין נחמרו וא"כ קשה ליחשוב יתר עליהן עוף הגם שלא משכחת אצלה יען שיש לה מגינים על כל פנים נוהג שם טריפות אחד יותר בעוף מבהמות ודו"ק היטב

ולפ"ז נפשוט ג"כ דבעגולי קנה השריפה ליכא נחמרו דאל"כ ג"כ קשה מאי הקשה הר"ן דליתני יתר עליהן עוף בנחמרו זה א"א דמשכחת גם בבהמ' כגון עגולי ברזל של קנה שריפה או ע"י חץ המלובן באש אע"כ גם בעגולי' ליכא חשש לשמא נחמרו ודו"ק

אך יפלא אם דין של רוקח אמת דבנפלה למים חמין הוי נחמרו למה לא יהי' ג"כ נחמרו בשתית חמין או למה לא יהי' נחמרו בעגולי ברזל מלובן באש והוא פלא גדול לכאורה אבל זאת יקח אוזן שכלי נועם נפלא בעזה"י

דהנה הט"ז בס"ק א' הביא ב' פירושים בתיבת נחמרו (א) מלשון חמרמרו מעי נתקווצו (ב) שהוא נתחממו יעו"ש ועתה נ"ל בשלומא בנפלה לאור שהרוח אשר תשאף הוא חם וגם מחוץ תסובב השלהבת שיש כאן חום מבית ומבחוץ אז יתקווצו המעיי' ויתחממו דהא כולם יתחממו ברגע בלי מגין מצינה אשר צריכי' הבני מעי' אבל אם שתתה מים חמין הן אמת שמבפנים יבא חום אבל הבני מעיי' ישארו מצד חוץ בלי חמימה אז כיון שנשאר צד אחד בלי חימום אז לא יתקווצו ולא יתחממו הבני מעיים וכן בעגולי ברזל אותו צד שכנגד העגולי' יתחמם אבל לא צד שבפנים אשר תשאף הרוח ע"י כלי נשימה אבל נפלה למים חמין אז יש ג"כ מחוץ ומבפנים כח חימום אז שייך נחמרו במים חמין כמו בשלהבת כנלענ"ד

ודע דבנידן דחתם סופר דבהמות שתו מים חמין בודאי אין לחוש דהא בטריפות בבהמות קתני נפלה מן הגג ואמרי' דוקא נפלה הא מעצמה לא חיישי' לריסוק הובא להלכה בש"ע סי' נ"ח סעי' י"א ועיי' בט"ז בשם הר"ן דמשערת מתחיל' אם תרסק ע"ש בס"ק י"ב וה"ה כאן בעוף כתיב נפלה לאור היינו דוקא נפלה שלא מדעת אבל אם היא שותה מים חמין בודאי משערת עצמה אם חימום כזה יחמרו מעי' אז בטפה ראשונה הפריש' עצמה וכן הרוקח נקט נפלה לחמין שלא מדעת אבל מדעת בודאי לא תחמור מעי' ומה שמתו הבהמות היינו ששתית חמין בעלמא פעל להם מיתה כמו אם אדם ישתה הרבה מים חמין שמזיק לו ומית' בא מחמת חולי שגרם המים כנ"ל ברור בעזה"י (ועיי' חולין מ"ו אנסה עצמה מאי) והוא אבעי' דלא איפשטא (ועיי' מ"ש הבל"י הובא בפרמ"ג בתרנגולת שנכוו רגלי') אבל אם יש רודף אחר התרנגולת וברחה לתנור או ברודף בבהמה אז בודאי לא תוכל לשער בדעתה וק"ל

ולולי דמסתפינא הייתי מחדש דבר דנחמרו לא הוי רק בחימום הבא מבחוץ כגון בנפלה לאור או נפלה לחמין שהצדדי' הם מחיצה בין האש או המים ובין הבני מעיים ואעפ"כ החימום דוחק עצמו לפעול באמצעו' הדפנו' אז קבלו חכז"ל שזה אינו פועל נקב ואינו מכוה שהיא תולדת אש ואעפ"כ הוי טריפות בפני עצמו אבל אם הבהמה שתתה חמי חמין או שנגע שם חום עגולי קנה שריפה אז ליכא מחיצה בין החום ובין הבני מעיים אז ליכא חשש נחמרו רק יש חשש נקבו שתולדת אור שורף בחומו את הבני מעיים ונראה בעינינו אם נחלשו הבני מעיי' ואינו מסוג נחמרו כנלענ"ד אך ראה זה מצאתי בפרמג"ד בסי' נ"ב בט"ז אות א' דמביא בשם רמב"ם פי' נחמרו נשרפו ולדעתי צ"ע דאז הוי בכלל נקב

שוב ראיתי לאדמ"ו ז"ל בסי' נ"ג שכ' וז"ל ועוד צריך חקירת חכם בהני חצים של קנה שריפ' רובם בשעת ירייתם שורפי' כאש בוערת מיקד יקוד הפולפער ואיכא למיחש לחמירת בני מעיים באותו מקום ותמהתי על הגאון שב יעקב שלא עמד בזה עכ"ל ופלא בעיני א"כ קשה לינקוט נחמרו באופן זה וליחוש בנחמרו אפי' בבהמה ובריאת עוף כמו שהקשה הוא עצמו בסי' נ"ד ויקשה ג"כ מאי הקשה הר"ן על הרמב"ם כמו שהארכתי למעלה סוף דבר שלדעתי