מחנה חיים חלק א קיד

הי' קשה על הסיפא למה המתין להקשות אשכחן עשי' עד סיפא דמתני' וצע"ג

הן אמת שמצאתי בירושלמי בריש מגילה שדרשו מדכתיב ולא יעבור ולא יעברו יעו"ש והנה הך ולא יעברו הוא בפסוק י' שמתחיל והימים האלא נזכרי' ונעשי' וא"כ מבואר דלא יעבור קאי גם על קריאת מגילה וכיון דבכלל לא יעברו הוי על הזכירה כמו על העשי' הגם שעל הזכירה שלא הוזכרה מתחילה והוי עליו רק פעם אחד דלא יעבור וא"כ דילמא אינו מעכב בכל זאת השכל מחייב מסתמא הוא עובר על הקריאה בלא יעברו כמו על עשי' דנזכרה שני פעמים בלא יעבור ודוק אבל בגמ' דידן לא דרשו כלל הך ולא יעברו דבפסוק י' הוי רק הבטחת רוח הקודש שלא יופסק פורים לעולם והוא הבטחה שלא יעברו ולא בתורת לאו ולכן דרשו רק הך ולא יעבור דבפ' ט' וא"כ הדק"ל

אמנם אבאר הדבר בעזה"י דהנה הירושלמי סובר דאם חל ט"ו בשבת עושי' הסעודה ביום א' אח"כ הובא ברי"ף פ"א דמגילה והקשה הר"ן איך יעשה הסעודה ביום א' הא עברו על ולא יעבור ותי' דרק על מגילה קאי ולא יעבור אבל לא על משתה וסעודה ע"ש באורך והוא פלא מלבד שהוא מחוסר הבנה למה לא תקנו ולא יעבור על הסעוד' כמו על קריאת מגילה בלא"ה הוא בלי הבנה הלא בפסוק ט' כתיב ולא יעבור להיות עושי' שני ימים וא"כ עיקר האיסור דלא יעבור אצל עשי' הוא דכתיב שהוא הסעודה וצע"ג

ונלע"ד והוא דכבר כתבתי בחידושי זה איזה שנים לברר דבאגרת ראשון לא ביקש מרדכי ואסתר רק עשי' להיות עושי' משתה ושמחה ולא חפצו בקריאת מגילה וגם הסנהדרין לא הסכימו אז להוסיף על התורה מגילה בכתב ולא הקריאה לדורות שמעורר שנאה באו"ה ואז תיקן מרדכי ואסתר דוקא שני ימים י"ד וט"ו ולא תקנו להקדים לכפרי' וגם לא מצינו שמרדכי ואסתר כתבו באגרת ראשון הך ולא יעבור אבל אחר שהסכימו הסנהדרין בכתיבת וקריאת מגיל' והוסיפו להקדים לכפרי' בי"א בי"ב בי"ג אז חדשו שלא כמו שיש קדימה לפניו ה"ה יש תשלומין לאחריו אז אמרו ולא יעבור אבל השמח' והמשתה אשר קבלו מתחיל' לא תקנו כלל ולא יעבור דלמא להם להוסיף על תקנת מרדכי ואסתר הא הם לא תקנו ולא יעבור ומצאתי און לי בפנ"י דף ז' שביאר בפי' שפסוק קימו וקבלו היהודי' ולא יעבור הי' אחר אגרת הראשון ולכך הכתיב וקבל והקרי וקבלו שמתחילה קבלו רק יחידי' דהא הסנהדרי' לא הסכימו אבל אח"כ כאשר מצאו רמז בקרא קבלו שניהם להיות נכתב ונקרא לעולם יע"ש דפח"ח והארכתי שם לבאר דפסוק י' הוא רק ביאור לפ' ט' וכל האיסור דולא יעבור הוא רק מסנהדרי' על קריאת מגילה דמצינו קדימה לפי תקנתם ולכן גדרו שלא יאחר אבל על עשי' מעולם לא אמרו ולא יעבור ור"ן מסביר רק הטעם דלא עשאו הך רק ולא יעבור גם על העשי' ומיושב מה שהקשתי ודוק כי קצרתי

ואכתי פש גבן לברר למה סובר הירושלמי לאחר ולא להקדים הסעודה ובמגילה תקנו להקדים ולא לאחר ונ"ל דהנה עיי' בפנ"י בדף ד' שמברר בכמה מקומות שבזמן מרדכי ואסתר לא הי' עדיין הגזיר' דרבה (או גזירה דאין קורין בכתבי קודש בשבת ועיי' בפר"ח סי' תרפ"ח שהכל חד) רק אח"כ נתחדש גזירה דרבה יעו"ש נמצא דלפי תקנתם של מרדכי ואסתר יהי' מקרא מגילה לעולם בי"ד לפרזי' ובט"ו למוקפי' רק ראו שצריך זמנים טובא לבני כפרים לכן הקדימו ולא לאחר מרוב ישראל אשר זמנם בי"ד או בט"ו אבל לענין שמחה ומשתה שחידש מרדכי להיות עושי' יום משתה ושמחה ולא אשר שמחתו תלוי' בידי שמים וא"כ כל ישראל לא יוכלו לקיים השמח' בשבת וע"כ מעיקרא לא צוה לעשות משתה ושמחה בשבת רק על יום אחר וא"כ מהכ"ת שיעשו להקדמה ולא לאחר הא מסתבר לאחר דהא להקדים לא מסתבר דהא אכתי לא בא זמן החיוב כמו במגילה דיש זמן חיוב מיום י"א עכ"פ לכפרים ולירושלמי מר"ח והבן זה

ולפ"ז מי שנתגדל בט"ו בשבת חייב בשמח' ביום א' דאינו בא בתורת תשלומין רק בתורת חיוב מחדש ועיי' בט"ז ביו"ד סי' ש"צ לענין קטן לאבילות או לחיוב הבדלה במוצאי שבת והבן זה

סימן ל"ב שפעת ברכות ורב הצלחות להרבני החרוץ מופלג בבקיאות רב כחרב פיפיות דברותיו כמו"ה אהרן שמואל נ"י כעת אב"ד בק"ק קאהט יע"א

אשר הפליא כ"ת נ"י על המ"ל אם אדם יוצא במצוה בשלכדה"נ מרש"י בחולין דף ק"ב בהמחהו וגמעו ובפסחים שפי' רש"י דלאו דרך אכילה אכיל עכ"ל אזכיר לכ"ת נ"י הערה אחת מחידושי אם אדם אוכל דבר באופן שממעט הנאתו ויכול לאכול מאכל זה ברוב הנאתו זה מקרי שלכדה"נ אבל אם אדם משנה איזה מאכל למשקה שמשנה תואר וצורת הדבר עד שדרך הנאתו נשתנה אבל גוף הנאה לא נשתנה זה מקרי שלא כדרך אכילה למשל אם עירב דבר מר במצה שגוף מעשה אופן אכילה לא נשתנה רק שפעל בדבר שחיך לא יהנה בכל כחו הוי שלכדה"נ אבל בהמחהו שהחיך נהנה מן שתי' כמו מן אכילה רק שנשתנה גוף החפץ מן מאכל למשקה זה מקרי שלא כדרך אכילה ואקוה שלא ימצא מן הגמרא ופוסקים נגד זה ומיושב קו' כ"ת נ"י

מה שהקשה כ"ת נ"י על סוגי' דזבחי' צ"ו דהקשו יבא עשה וידחה לל"ת והקשה כ"ת למ"ל שיוצא בשלכדה"נ אפשר לקיים שניהם כבר הקדימו בקו' זו הגאון חתם סופר בא"ח סי' קל"ז עי"ש ושם כתבתי בגליון וז"ל לולי שפה קדוש הקשה זאת אמרתי דבר חדש בודאי בכל מ"ע כגון מצה וכדומה י"ל כגאון מ"ל שיוצא בשלכדה"נ דלא נתנה אכילה להנות בה אבל באכילת קדשים דכתיב למשחה בהם שדרכו כדרך המלכים אוכלי' עיי' תוס' אז בודאי דצריך להיות אכילה אשר כהנים משולחן גבוה קזכו אכילה כדרך הנאתו ושלא כדרך הנאתו אינו מקיים מצות ואכלו אותו אשר כופר בהם ועיי' רא"ש בנדרים דף ד' ע"ב ד"ה קשריא ובפרט לשיטת תוס' ביומא דאפי' אם הרבה כהנים יאכלו ולא בא לאחד כזית יוצא הא חזינן דהתורה קפיד דקרבן יהי' נאכל ולא הוי חובת הגוף אלא חובת הנאכל כנלע"ד

אחרון אחרון חביב שהקשה פלא על מג"א בסימן תע"ה שסברו במ"ע צריך אכילה בב"א מירושלמי נזיר דף ח"י בפ"ו שמבואר במצה שדי בחולקו תוך פיו וצע"ג. ונרא' לע"ד בקצירת אומר כמו שנפל ברעיוני וד' יאיר עיני בתורתו ויצילני משגיאות הנה בירושלמי שם אמרו בנמלה פלוגתא דר"י ור"ל ר' מייאשא בעי בענבה מהו א"ל התם איסור וטומאה מקום שבטלה טומאה בטלה איסור ברם הכא איסור ולא טומאה הכוונה בשלומא באמ"ח ובנמלה שיש ב' דברים קשורים איסור וטומאה וכיון שנחלק פרחה טומאה וע"כ גם איסור אין כאן ולכן הפלוגתא אי פיו כלפנים או כלחוץ הכוונה הגם אם בלע כא' ויש הנאת גרון והנאת מעיים כאחד כיון שעכ"פ חלקו בפיו אי דינו כחוץ נפרח טומאה וע"כ אין כאן איסור אבל באיסור כיון שבלע כאחת אטו יען שנחלק בפיו לא יהי' איסור לחייב נזיר הכי כאן קפידא שיבלע ענבה ביחד הלא דרך אכילה רק שבפיו נחלקה הענבה ובעבור כן השיב בירושלמי שם רבי אם כדין שואלין אם אותו אתם שואלין יהי' חייב אפי' באמ"ח דדרך אכילה בכך הוא יע"ש רק באמ"ח נקשר בטומאה אבל בענבה נשאר בסברא הגם אם חלקו בפיו כיון שבלע כאחת יהי' חייב דברי' לקח לאכול והלא אכל כדרך אכילה וע"ז