מחנה חיים חלק א קיב

פורים ע' כי תצא זכור את אשר עשה לך עמלק ובפורים לקרות ביאת עמלק מצד השכל יהי' בהיפך בשבת קודם יהי' נקרא מעשה עמלק ובפורים מצות זכירת עמלק דמהכ"ת להזכיר מחיית עמלק טרם ששמענו המעשה את אשר עשה וא"כ יפלא מה ראו חכז"ל להפך הסדר וצע"ג

אך נכון הדבר מאוד מאוד דהנה המג"א בסי' תרפ"ה העיר משום מצות עשה לזכור מחיית עמלק הוא די באיזה שבת שקורין פ' הנ"ל רק חכמים סמכו מחיית עמלק למחיית המן וממילא חידש שם דלא צריך לשמוע פ' זכור שדי במה ששומע פ' בשלח כי הכל אחד

ונראה לי להתבונן בדבר כי במקרא מגילה יש לחקור על ג' דברים (א) אם אין כאן בל תוסיף להוסיף מגילה בכתב עיי' בדף ז' כתבוני לדורו' ולא רצו הסנהדרין עד שמצאו כתוב הלא כתבתי לך שלישים זאת הוא בתורה זכרון הוא בנביאים בספר הוא מגילה ועיי' בפנ"י שם דבר מתוק מדבש שדרשו זאת היא התור' בכלל דתורה זאת זאת התורה אשר שם משה וממילא גם משנה תורה בכלל ונשאר להם ספר על כתובים ועדיין לא נזכר עמלק בכתובי' וע"כ על המגילה קאי והבן ודפח"ח (ב) צריך לדעת אם צריך לקרות המגילה מתוך הכתב אבל קורא בעל פה לא יצא אך בדף ח"י דרשו אתי' זכירה זכירה כתיב והימים האלה נזכרים וכתיב כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר וממאי דהאי זכרון קריא' דכתיב זכור ואל תשכח דמאל תשכח ידעי' שכחת הלב ומה אני מקיים זכור בעל פה יעו"ש ועיי' שם בפנ"י דבר נחמד דמזה נראה דפ' זכור לא צריך ספר דאל"כ למה צריך הגמ' להביא הפסוק של כתוב זאת זכרון בספר ולא אמרו כתיב התם זכור וכתיב הכא נזכרי' גז"ש מה להלן בספר אף כאן בספר וזה נגלה דזכור לא צריך ספר ועוד דהאי זכרון בספר דרשי' בדף ז' קאי על מה שכתוב בנביאים או במגילה אלא ע"כ דכמו דהאי זכרון דכתיב בתורה קאי על כתיבה בספר ה"ה הך נזכרי' קאי על ספר ומה שצריך לקרו' בעל פה ולא במחשב' ילפי' מן זכור ואל תשכח והוא כתפוחי זהב במשכיות כסף והבן דברי מחהש"ק בסי' תרפ"ה דכתב דפ' זכור או פ' בשלח לצאת תחת פ' זכור צריך ספר יעו"ש פלא בעיני דהא ע"כ האי זכרון בספר נדרש בדף ז' לכתוב מעשה עמלק או בנביאים או במגילה ולא יהי' בכלל דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב ומנ"ל דצריך קריאת פ' זכור בתוך הספר וצ"ע

היוצא מזה דמפ' בשלח ילפי' היתר קריאת מגילה וגם שיהי' בכתב ובספר ומן פ' כי תבא ילפי' שצריך זכירה בעל פה ולא במחשבה וא"כ סדרו חכז"ל פ' בשלח בפורים דמשם ילפי' עיקר היתר קריאת מגיל' בכתב ובשבת הקודם סדרו זכור כי כמו שם נזכר לקרות בעל פה ולא במחשב' מעשה עמלק כך תקנו מרדכי ואסתר לקרוא מעשה המן והבן ואוסיף עוד נופך טעם לשבח דכמו דנזכר בפ' בשלח שהקב"ה נשבע בכס יה כי מלחמה לד' בעמלק מדור דור כך קיים דיבורו במעשה המן שבליל' ההוא נדדה שנת המלך והקב"ה הי' הלוחם בעבור ישראל והבן

אבל בודאי מה שכתוב במגילת אסתר והימי' האלה נזכרי' ונעשי' הוי הדרש שמרדכי ואסתר תקנו לעשות זכר לנס בזכירה הוא קריאת מגילה ואמירת על הנסים וקריא' התורה בענין מעשה עמלק ונעשי' זה משתה ושמחה לאכול ולשתות ולשלוח מנות ומתנות אביונים אבל מעולם לא הקפידו אם הזכירה קודם עשי' או עשי' קודם הזכיר' דסוף סוף נתקיימו שני הדברים זכר לנס בימים ההם ומהכ"ת יהי' קפידא בזה הלא מתחילה קבלו היהודים לעשות ימי משתה ושמחה טרם שקבלו קריאת מגילה עיי' בפנ"י דף ז' בתחיל' קבעו בשושן יעו"ש ומהכ"ת נימא שיש קפידא דצריך להיות קריאת המגילה קודם הסעודה הלא שניהם חובת היום ועיי' בסוגי' דתדיר ומקודש ובט"ז א"ח סי' תרפ"ד דאינו מעכב בדיעבד יע"ש ומכ"ש כאן דשניהם זכר לנס מהכ"ת היו מקפידי' מרדכי ואסתר להיות מעכבי' זע"ז והבן

ועתה אבוא לבאר דברי הגמ' בדף ל' דאם חל פורים בערב שבת א"כ ע"כ יקראו בערב שבת חובת היום פ' בשלח שהוא מעשה עמלק ואם אח"כ בשבת הבא יקראו זכור א"כ קדמה בקריאת התורה עשי' הוא מעשה עמלק קודם הזכירה הוא פ' כי תצא זכור את אשר לך עמלק והלא החכמי' בקשו שיהי' הזכירה שהוא פ' זכור קודם שקורין פ' ויבא עמלק שהוא עשי' והבן ושמואל פליג כיון דאיכא מוקפי' שהמה יקראו בשבת שני פרשיות הנ"ל אבל בודאי מתחילה פ' בשלח שהיא חובת היום ואח"כ פ' זכור אשר הוקבעה לרוב רק בשבת הסמוך לפורים א"כ עשי' היא פ' בשלח וזכירה היא פ' כי תצא בהדי הדדי קאתו ולשון הגמ' מוקפי' קעבדי בחמיסר הוא לשון מושאל כמו בדף ב' אלא שושן דעבדי כמאן הכוונה נוהגי' פורים בכל המצות הנוהגי' בו ודוק ואין כאן קדימה לזכירה דכל מה שנעשה ביום אחד לא מקרי קדימה אז הגם שאצל הפרזים הוי עשי' קודם לזכירה דפרזים קראו אתמול פ' ויבא עמלק והיום יקראו זכור לית לן בה דאצל המוקפי' זכירה ועשי' יחד והבן ואח"כ פליגי בחל פורים בשבת דאז אמר רב הונא דגם רב מודה דקורין אז פ' זכור הגם דיהי' צריך להקדים פ' ובא עמלק מכח חובת היום ואח"כ יקרא פ' זכור מה שהוא ביום אחד לית לן בה דזה לא נקרא עשי' קודם לזכירה דהכל ביום אחד ואצל המוקפי' הוי זכירה קודם לעשי' דהם קוראי' היום פ' זכור ולמחר פ' ויבא עמלק ועיי' בלשון רש"י ודוק אבל ר"נ אמר גם בזה פליג רב דהלא אין כאן זכירה קודם עשי' דע"כ יהיו צריכי' לקרוא מתחיל' עשי' הוא פ' בשלח ואח"כ הזכירה וחכמים בקשו שלעולם תהי' קריאת הזכירה קודם קריאת מעשה עמלק והבן

ולפ"ז מיושב קושי' נב"י דהלא בכל פורים הוי המגילה וסעודה ביום אחד וע"כ דזה הוי זכירה קודם לעשי' דהא מתחילה קוראי' המגילה ואח"כ הסעודה וגם מה שהקשתי דלמה צריך רבא קרא דעיקר סעודה ביום וקשה כיון דעיקר קריאת מגילה ביום ע"כ גם הסעוד' ביום דנזכרי' ונעשי' כתיב ולפמ"ש לק"מ דכוונת הגמ' רק על קריאת פ' ויבא עמלק ופ' זכירת עמלק אבל אין שום קפידא מן הקרא לעשות הסעודה אחר המגילה ודו"ק

אך קושי' הראשונה של נב"י דלמה אמר בחל פורים בע"ש דלא תקדים עשי' קודם לזכירה עדיי' נשארה לכאורה דלמה לא אמר הטעם גם לפי פירוש שלי כדי שיהי' הזכיר' קודם לעשי' וצע"ג

אמנם אחר עיון הדק היטב לק"מ דרב אמר מקדימי' כדי שלא תקדים עשי' לזכירה ופליגי ר"ה ור"נ בדבריו דכיון דכוונת רב דלא תקדים עשי' לזכירה הוא קריאת פ' בשלח קודם פ' כי תצא וא"כ פליגי ר"ה ור"נ רק בזאת לר"ה הוא דוקא אם יש קדימה מיום ליום כגון שחל פורים בע"ש וקורין בו פ' בשלח ולמחר בשבת יקראו פ' כי תצא זכור אבל בחל פורים בשבת שאז שניהם ביום אחד נקראים הגם שמכח חובת היום פ' בשלח קודם אין זה קדימה ולר"נ גם זה בכלל עשי' קודם לזכירה הגם דאצל המוקפי' יש זכירה קודם לעשי' אבל לפרזי' יש עכ"פ ביום זה עשי' קודם לזכירה ולר"ה מודה רב בזה כיון דאצל הפרזי' עכ"פ שניהם ביום אחד ואצל המוקפי' יש זכירה קודם לעשי' ולכן אמר רב רק זאת שלא תהי' עשי' קודם הזכירה דאפי' אם אמר שצריך זכירה קודם עשי' יש ג"כ עוד פלוגתא דר"ה ור"נ דמה דהוי ביום אחד לית כאן קפידא כיון דשניהם מחמת היום באים רק יש קדימה לחיוב היום כנלענ"ד והבן

ובירושלמי פ"ג וז"ל ר"ז אמר קורין לשעבר ר"י אמר קורין להבא מתני' סייעה לר"ז איזה שבת