מחנה חיים חלק א קיא

השבת והוא מירושלמי במגילה אבל המג"א והט"ז שם הביאו דברי רלב"ח שחולק שעיקר הסעודה בשבת ובפר"ח שם ובנב"י ח"ר סי' מ"ב האריך ואת אשר חנן לי אלקים בזה אבאר בעזרת החונן דעת

בירושלמי פ"ר דמגילה הל' ד' וז"ל סעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ר"ז בעי קומי ר' אבוהו ויעשו אותן שבת א"ל לעשו' אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה ששמחתו תלוי' בידי שמים עכ"ל מכאן מוכח דלעשות הסעודה אחר השבת והפר"ח כתב דטעמא דירושלמי משום אין מערבי' שמחה בשמחה ורב אשי דחולק דטעמא דאין נושאין נשים במועד משום ושמחת בחגך ולא באשתך לא ס"ל דאין מערבין שמחה בשמחה יעו"ש ובעיני יפלא דכאן בירושלמי הוא ר' אבוהו דהשיב הך דרש לעשו' אותם ימי משתה ושמחה ור' אבוהו בעצמו הובא בירושלמי פ"ק דמ"ק אמר בשם ר' אלעזר דאין נושאין נשים הוא מפני הטורח ולא מטעם דאין מערבין שמחה בשמחה והוא פלא על הפר"ח שלא הרגיש בזה

והנראה לי בזה דבפסוק כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה משמע דתיקן מרדכי ואסתר שימים האלו יהיו אסורי' בתענית רק צריך לאכול ולשתות ולשמוח **(ועיי' בדף ד' שמחה מלמד שאסורי' בהספד ומשתה שאסורי' בתענית ועי' בב"י תרצ"ג דמלעשות אותם ימי משתה ושמחה ילפי' דפורים אין מבטל כל האבלות ודוק:)** ועיי' בדף ז' ע"ב דאמר רבא דצריך לאכול סעודת פורים ביום דכתיב ימי משתה ושמחה ועיי' בסי' תרצ"ה דאסור להתענות כל היום ועיי' במג"א בתענית חלום וזה לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואם הוא בשבת שבלא"ה אסורי' בתענית א"כ אין שמחתו תלוי' בב"ד רק בידי שמים ואין בשנה הזה למוקפי' יום משתה ושמחה מכח פורים ולכן באופן שחל פורים בשבת הי' מתחילה מתקנת מרדכי לעשו' הסעודה ביום א' כנלע"ד ואין הסעודה ביום א' מכח תשלומין רק מכח עיקר החיוב ודלא כפר"ח שהשיב על ראי' מהרלב"ח דכיון דסעודה ביום א' רק מכח תשלומין דיום אתמול שפיר מיקרי במגילה דף ל' זכירה ועשי' בהדי הדדי ולפמ"ש אין זה תשלומין דעיקר ציות מרדכי ואסתר הי' לעשות פעולה ביום והבן ועיי' בחגיגה בתוס' בדף ב' הבדל בין חיגר ובין איסור יום ודוק

אך הרלב"ח יצא לחלוק לעשות הסעודה בשבת דתלמוד דידן חולק על ירושלמי מגמ' מגילה דף ל' דבחל פורים בערב שבת רב אמר מקדימין כי היכי דלא תיקדם עשי' לזכירה ושמואל אמר מאחרין כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשי' וזכירה בהדי הדדי קאתו והנה הך מוקפי' דעבדו בחמיסר אי אפשר לפרש מקרא מגילה דהא בשבת אין קורין מגילה כמבואר בדף ד' ועוד קריאת מגילה זכירה מקרי וע"כ הך קעבדי הוי הפי' הסעודה ומבואר שתלמוד שלנו חולק על הירושלמי וכן הקשה בטו"א בדף ל' ועיין בנב"י סי' מ"ב והוא קושי' גדולה

והגאון נב"י בסי' מ"ב יצא להביא ראי' דרב סובר כירושלמי דאל"כ בחל פורים בע"ש דאמר רב מקדימין דלא תיקדם עשי' לזכירה וקשה הא אצל מוקפין לא הוי הקדימה דשניהם הוין ביום א' וצריך לדחוק משום הפרזים צריכין גם המוקפי' להקדים וקשה למה לא אמר האמת דצריך זכירה קודם לעשי' אליבא דרב וממילא גם המוקפי' צריכין להקדים וכי תימא משום דלר"ה נקט הכי דר"ה סובר אליבא דרב דשניהם יחד שפיר דמי הלא הא גופי' קשה מנ"ל לעשות פלוגתא אליבא דרב אי שניהם יחד שפיר דמי דילמא כ"ע סוברי' דצריך קדימה לזכירה קודם עשי' רק פליגי אי מהני המוקפי' לפרזים דאם חל בשבת הוי אצל המוקפי' זכירה קודם לעשי' וממילא לר"ה מהני גם כן לפרזים ור"נ סובר דמוקפי' לא מהני' על הפרזים אבל בחל פורים בע"ש דאז ליכ אפי' אצל המוקפי' קדימה אז אמר רב מקדימין אלא מוכח דרב סובר כירושלמי וא"כ אפי' בחל פורים בע"ש יש ג"כ זכירה קודם עשי' דהסעודה הוי ביום א' וע"כ דפליגי אי מהני שניהם בפ"א אך א"כ קשה א"כ איך אמר ר"נ אפי' בחל בשבת צריך להקדים דשניהם ביחד לא מהני וקשה הא לירושלמי דהוי הסעודה ביום א' א"כ הוי זכירה קודם עשי' והוא קושי' גדולה וצע"ג

והוסיף הגאון נב"י להקשות על ר"נ דאמר דשניהם ביחד לא מהני והקשה הנ"ל הא במגילה נזכרי' ונעשים כתיב ונזכרים הוי קריאת מגילה ונעשי' הוא הסעודה והוין ביום א' דמתחילה קוראי' המגילה ואח"כ עושי' סעודה וא"כ מוכח אחד משנים או דשניהם יחד ביום אחד שפיר דמי או דזה מקרא מתחילה נזכרי' ואח"כ נעשי' וצע"ג

ועוד קשה לפי הבנת כל הפוסקים בגמ' מגילה דף ל' דעשי' היינו סעודה וזכירה מקרא מגילה א"כ בדף ז' דדרש רבא מדכתיב ימי משתה ושמחה דצריך לעשות סעודה ביום ורב כהנא דלא ידע זאת כעס על התלמידים על שלא עשו סעודה בלילה וקשה הא מקרא אלקי אקרא יומם דדרשי' דצריך לקרות המגילה ביום ועיקר חיוב מגילה ביום מדהתחיל אלקי אקרא יומם ולילה הוי טפל מדכתיב רק ולא דומי' לי וא"כ בודאי הסעודה צריכה להיות ביום דנזכרי' זה מקרא מגילה ונעשי' זה סעודה וצריך להקדים זכירה לעשי' וצריך סעודה ביום וכ"ש שאינו יוצא בסעודת לילה דאל"כ הוי עשי' קודם לזכירה וא"כ איך כעם רב כהנא על התלמידי' וגם למה צריך רבא קרא דכתיב ימי משתה ושמחה וצע"ג

ונלע"ד לבאר ביאור חדש וידעתי גם ידעתי שעפר אני תחת כפות רגלי כל גאוני ישראל אך תורה הוא וללמוד אני צריך ואולי מקום הניחו לי אבותי ורבותי לחדש אותה של תורה

לכאורה יש לי לדקדק בלשון הגמ' דף ל' שאמרו עשי' וזכירה בהדי הדדי קאתו והלשון מופלא הלא מתחיל' הוא קריאת מגילה ואח"כ הסעודה ומשתה ומשלוח מנות וא"כ הי' להם לומר זכירה ועשי' בהדדי קאתו וכמו לשון הפסוק נזכרים זה מגילה ונעשים זה משתה ושמחה סעודה ומשלוח מנות ולמה הפכו הסדר עשי' וזכירה בהדי הדדי קאתו וצע"ג להבין ועוד פלא בעיני שהגמ' לא הביא כאן כלל פסוק זה והימים האלה נזכרים ונעשים ואם כל מחלוקת רב ושמואל על פסוק הנ"ל למה לא הביאו אותו לדעת מחלקותם וצע"ג

אמנם להבין עמקות חכז"ל הוא כך דהנה בפרשת בשלח כתוב סיפור מעשה עמלק אשר בא ללחום עם ישראל ברפידים ובפרשת כי תצא במשנה תורה כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק וצותה התורה שם לזכור מעשה הרשע של עמלק אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ולא ירא אלקים נמצא מבואר דמה שסיפרה התורה בפ' בשלח ביאת עמלק ומלחמתו נקרא מעשה עמלק דהתור' צותה לנו לזכור את אשר לך עמלק נמצא דפ' בשלח נקרא מעשה עמלק ופ' כי תצא נקרא זכירת עמלק כמובן וחכמז"ל צוו לקרות בשבת קודם פורים הפרשה של משנה תורה זכור את אשר עשה לך עמלק כמבואר במשנה דף כ"ט ובש"ע סי' תרפ"ה וצוו ג"כ לקרות בפורים פ' בשלח ויבא עמלק וילחם כמבואר במשנה בדף ל' ע"ב ובש"ע סי' תרצ"ג ועיי' ברמב"ם ובטור וכן כתוב בנביאים פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל והוא הפטרת פ' זכור כי שם בפ' כי תצא כתיב לזכור מעשה עמלק וכן אמר ד' פקדתי את אשר עשה לך עמלק וזה ברור בעזה"י

ועתה נתבונן למה אמרו חכמים לקרות שני פרשיות הנ"ל קודם פורים וגם למה סדרו לזכור בשבת קודם