מחנה חיים חלק א קט

אבל כאן באתרוג שלא יעשה גוף המצוה מהודר מהכ"ת שיהי' מחויב ליתן אתרוגו לאחר והוא יהי' יוצא בשל קהל באתרוג השותפות שצריך למתנות ולא יוכל לעשות נענועי' בשעת הלל והבן זה

וכן יש להסתפק במי שיש לו רק ב' זתים מצה משומרת אם יתן לחבירו כזית א' והוא יוצא בא' עיי' סי' תע"ז וכן במרור שיתן לרעהו כזית אחד והוא לא יעשה כריכה וצריך עיון גדול

אמנם בנידן שאלתינו שיוכל לצאת בכפר הסמוך בודאי אין הבעה"ב מחויב לשלחו לגיסו אבל אם שולח לו לו קודם זמן חיוב המצוה כמו בערב יו"ט אין בזה בזיון למצוה ודוק

סימן ל' נסתפקתי אם מותר לאיש גדול ישראל לקיים עצות חינוך לקטנים בשופר של איסור הנאה ואת"ל שהוא אסור לתקוע להם אם מותר עכ"פ להושיט להם השופר של א"ה והמה יתקעו עליו בר"ה כי מצות חינוך דרבנן ואיסור הנאה של שופר הוא איסור דאורייתא וצע"ג

תשובה מתחילה אחקור בעזה"י אם מותר לגדול לתקוע לקטנים בעבור מצות חינוך ולכאורה תלי' זה אי אמרי' גם במצוה דרבנן מצוה לאו ליהנות נתנו או לא בר"ה דף כ"ח אמר רבא המודר הנאה מחבירו מותר לו לתקוע תקיעה של מצוה המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה [ורב אלפס גרס אצל המודר הנאה משופר מותר לתקוע לו שופר של מצוה ואצל המודר הכאה מחבירו גורס מוסר לתקוע לו תקיעה של מצוה ולכאורה יפלא למה לא נקטו מותר לתקוע בו ונקט מותר לתקוע לו וצ"ע להבין

מזה נגלה עין בעין דסובר כשיטת הכל בו הובא בב"י סי' תקפ"ו דמי שמודר הנאה משופר אסור לתקוע בעצמו יען שנהנה מגוף התקיעות הכאת הגוף וזה לא הותר לו ולכן נקט מותר לתקוע לו שאיש אחר תוקע ואין כאן רק הנאת מצוה וק"ל]

והרז"ה כ' וז"ל וקיימ"ל כרבא דאמר מצות לאו ליהנות נתנו והמודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו בשופר של מצוה דוקא בשופר של ר"ה שמצותו מן התורה אבל בחצוצרות בתעניות לא והמודר הנאה משופר מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה לאפוקי גמיעא מים דלא שרי למיגמע בי' גמיעא עכ"ל וכ' הר"ן דלפי דברי הרז"ה א"כ גם בשופר של ר"ה צריך לדקדק שיש בהן תקיעות שהמה מדרבנן ואסורי' לשיטת הרז"ה והר"ן חולק דה"ה במצוה דרבנן אמרי' ג"כ לאו להנות נתנו וא"כ תלי' ספק הנ"ל אם מותר לגדול לחנך בשופר של איסור הנאה אי אמרי' אפי' במצוה דרבנן לאו להנות נתנו דלהרז"ה אסור ולר"ן מותר וק"ל

הן אמת שדברי בעה"מ סותרי' זה את זה דבפ' לולב הגזול כ' על הא דאמר רבא ואם נטלו כשר וז"ל והא דאמר רבא אם נטל כשר אעפ"י שלא הזכירו הרי"ף ובע"ז דאית לה ביטול דלא מכתת שעורי' ואם נטלו כשר אפילו קודם הביטול כיון דאית לה ביטול ומצות לאו להנות נתנו וכשר ביו"ט שני דלא בעינן לכם והוא אינו מתכוון לזכות כדי שתאמר שהוא ע"ז ביד ישראל שאינה בטילה עולמי' עכ"ל הרי מבואר דבמצוה דרבנן כלולב בי"ט שני אמרי' באיסור הנאה דאורי' מצות לאו להנות נתנו וצע"ג

אך מצאתי בשעה"מ פ"ח מלולב שתי' באופן כאות דבשופר דיש הכאת הגוף זה לא שרי במצוה דרבנן רק במצוה דאורי' אבל בלולב דליכא רק הנאת מצוה ומצות לאו להנו' נתנו אז מצוה דרבנן מותר מק"ו ומצוה דאורי' יעו"ש דפח"ח וא"כ עכ"פ בשופר דיש הנאת הגוף מוכח לבעה"מ דאסור להנות בעבור מצוה דרבנן וא"כ אסור לגדול לחנך קטנים לתקוע להם ודוק

אמנם תורה היא וללמוד אני צריך עפר אני תחת רגלי תורה של שער המלך אבל כאן לא דק היטב כי לדעתי גם בר"ה סובר הבעה"מ דאמרי' אפי' בשופר מצות לאו להנות נתנו והבנת הר"ן נעלם ממני אבל השער המלך העתיק בטעות דברי הבעה"ע ואקדים הקו' אשר הקשו האחרונים על בעה"מ בר"ה (א) הא מבואר בעירובין דף ל"א דמערבין לדבר מצוה בבהק"ב משום מצות לאו להנות נתנו א"כ חזי' דאפי' במצוה דרבנן אמרי' לאו להנות נתנו וצ"ע (ב) וכן קשה ממעילה דף י"ג שלקחו ערבה של הקדש משום מצות לאו להנות נתנו ומשמע ה"ה בי"ט שני ובשער המלך העיר לפי דבריו יען דלא הי' שם הנאת הגוף דאינו כהנה מן בהק"ב רק מן המשתה ומודה הרז"ה יעו"ש

ונראה לפע"ד לבאר בעזה"י והוא דבגמ' אמרי' המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה והמודר הכאה משופר מותר לתקוע לו שופר של מצוה והקשתי לכאורה ברישא אצל המודר הנאה מחבירו הי' ראוי שינקוט הגמ' מותר לשמוע ממנו תקיעה של מצוה דזה פשיטא שחבירו מותר לתקוע העיקר הוא שהוא מותר לשמוע אף עפ"י שהדיר הנאה מחבירו בשלומא בסיפא נקנו שפיר אם הגירסא מותר לתקוע בו הוי רבותא שהוא בעצמו מותר לתקוע בו דלא ככל בו ולגי' הכל בו מותר לתקוע לו אשמעי' לאפוקי דהוא בעצמו לא יתקע בו אבל אצל המודר הנאה מחבירו אין מובן במה דאשמעי' מותר לתקוע לו עיקר החידוש שהמודר מותר לשמוע ממנו וצע"ג

ולתרץ זה אמרתי דיש רבותא גדולה דהנה בכפות תמרי' דף כ"ט מעורר דמ"ע של שופר הוא משני חלקים (א) מעשה התקיעה לנפוח בשופר דמות קולו' הידועו' והוא מעשה וע"ז שייך שליחות (ב) השמיעה לשמוע אותן קולות היוצאות משופר ע"י בר חיוב וע"ז אין שייך שליחות רק כל אדם צריך לשמוע בעצמו [ועי' בנדרים דע"ב בחדושי הרא"ש מידי דממילא לא שייך שליחות] ושניהם יחד המה מ"ע של שופר אבל רמב"ם ושאר פוסקי' סוברי' דעשה הנ"ל רק בשמיע' הקולו' יע"ש

והנה הר"ן בסוגי' הובא בב"י תקפ"ט דדוקא אם מעצמו תוקע לו אבל אם מצוה לו לתקוע לו אסור דשליחותו עביד והביא ראי' מנדרי' דף ל"ה ודף ל"ו יעו"ש הובא להלכה פשוטה בסי' תקפ"ט סעיף ז' ולכאורה אי מצות שופר רק בשמיעה ולא צריך שליחות על התקיעה אז ניחא סברת הר"ן דאם מצוה לו נראה כשליחות אבל אם לא מצוה לו אז אין נראה כנהנה ממנו אבל אי חיוב שופר גם במעשה התקיעה וצריך שליחות וא"כ בכל אופן קשה הא נהנה שעושה שליחותו וצע"ג וצריך לומר כיון שלא צריך לצוות לו להיות שלוחו רק הוא מעצמו תוקע לו יען שכל ישראל נכנסו במצות בכלל ערבות שצריך לעזור לחבירו לעשו' מצוה וא"כ אינו עושה השליחות בתקיעה לטובת חבירו רק לטובת עצמו דלולי שמסייע גם לחבירו לעשות המצוה הוי כאלו הוא לא עשה המצוה כמבואר בר"ן סוף פ"ב בר"ה וז"ל תני ר"א ברי' דר"ז כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא שהרי כל ישראל ערבין זה לזה במצות וכיון שלא יצא חבירו כמי שלא יצא הוא דמי עכ"ל יעו"ש וא"כ אינו עושה השליחות לטובת חבירו אלא לטובת עצמו וחבירו אינו נהנה רק המצוה ומצות לאו להכות נתנו ולא מבעי' אם הוא תוקע לצורך עצמו לצאת המצוה שיכול לכוון שגם המודר מממונו הנאה יצא בו זה בודאי מותר אלא אפי' אם הוא כבר יצא חובתו וכל תקיעתו יהי' רק לטובת המודר ממנו הנאה אף עפ"כ מותר לתקוע לו בעבור המודר לבדו יכול לתקוע דהא הוא מחויב בערבות וק"ל ואי הי' נקט הגמ' מותר לשמוע ממנו הי' ס"ד דוקא אם תוקע לעצמו אז גם המודר יכול לצאת דהא אינו עושה לו למודר הנאה דהא אינו תוקע בעבורו לבד אשמועי' דמותר לתקוע לו בעבור המודר הנאה לבד ודוק [וער"ן ופי' הרא"ש נדרים דל"ו ד"ה הכל צריכי' דעת]: