מחנה חיים חלק א קח

נ"ל כמ"ש דהוי רק כשותף רק שביתת בהמה הוי בשותפו' ישראל עם הגוי רק אם הוא אנוס כמ"ש הריב"ש כנלע"ד

ואיידי דאיירי אכתוב דבר בשם בן אחי הב' החרוץ כמו"ה משה נ"י ליישב קו' מג"א בסי' רמ"ו על הג"ה שפסק שכירות קונה לחומרא מגמ' דישראל נותן כרשיני תרומה לפרה ששכר מכהן אלמא אפי' לקולא אמרי' דשכירות לא קני' וצע"ג ותי' בן אחי נ"י דיש לדקדק בהג"ה שציין עצמו על תי' השני של הרא"ש דחידש דמותר להשכיר לגוי דבדיניהם שכירות הוי כמכירה ולא ציין עצמו מיד על מתני' דישראל לא ישכיר בית לנכרי הי' להג"ה לומר אם ישראל שוכר בית מגוי אסור להניח שם ע"ז דמאי שייכות להג"ה לזה דבזמן הזה משכירין בתים לנכרי וצע"ג לכן נראה דבודאי גם רבינו אפרים מודה דשכירות לא הוי קנין אפילו לחומרא כקו' מג"א רק הלא בנכרי בדיניהם הוי שכירות כמכר ורא"ש סמך ע"ז אפי' להקל להשכיר לגוי בית הגם שמכניס לתוכו ע"ז א"כ בודאי דאזלי' בתר דיניהם אם שכר ישראל בית או בהמה מגוי דאסור להניח שם ע"ז או אם מחמר אחריה חייב חטאת יען דקנה ישראל הבית או הבהמה מכח דיניהם דהגם דהרא"ש בתי' הראשון אינו מוכרח דמהני דיניהם שיופקע שם בית מישראל דהא מכח הישראל לא הוי שכירו' קנין אבל זאת נאמר דישראל קונה מגוי יען שבדיניהם הוי שכירות קנין והוי כאלו הגוי מכר הבהמה לישראל ונסתלק המשכיר לגמרי ודוק והביא ראי' דאל"כ הלא הרבינו אפרים ע"כ סובר דמחמר לא הוי רק בבהמתו דאל"כ אפי' אי שכירו' לא קני' וישראל מחמר אחרי' חייב כמבואר בר"ן וע"כ דסובר דוקא בבהמתו יש לאו דמחמר וא"כ למה לא נקנו אם ישראל שכר אפי' ובהמת חבירו ומחמר אחרי' חייב חטאת וצע"ג אלא בודאי בישראל וישראל אפי' להקל שכירות לא קני' ודוקא בשכר בהמה מגוי אז מדיניהם הוי שכירו' קנין קצת ודו"ק ולפי זה בישראל ששכר פרה מכהן דאז בודאי גם רבינו אפרים מודה דשכירות לא קני' אפילו להקל ודו"ק והגם שרמ"א ביו"ד סי' קנ"א מתיר רק להשכיר יען שגוי לא מכניס ע"ז בקבע ואינו סומך להקל על תי' שני של הרא"ש דאזלי' בתר דיניהם אבל לחומרא שלא יכניס ע"ז בתוך בית אשר שכר ישראל מגוי העתיק דברי הג"ה עד כאן דבריו דברי פי חכם חן

ואנכי אשבע בד' כי זה קרוב לחמשה שנים אשר חדשתי זאת ששכירות קני' יהי' כשותפי' וגם אי שכירות קני' יהי' מותר להכניס ע"ז בתוך הבית אם הבית בשכירו' יען דכתיב ביתך למעט שותפות נכרי ועכשיו בא לידי שו"ת הגאון רבי עקיבא איגר וראיתי בסי' ס"ו שהעיר על החקירה ואעתיק לשונו בד"ה ולכאורה וז"ל למ"ש הג"ה ספ"ק דע"ז דאם שכרו בית מנכרי אסור להניח ע"ז בתוכו דשכירות קני' קצת והובא לדינא בש"ע יו"ד סי' קנ"א בשם י"א א"כ מהראוי דשוכר בית יתחייב במזוזה דמקרי ביתך ולומר אף דקני' קצת מ"מ מקרי ג"כ דמשכיר והוו שותפי' מ"מ בשוכר בית מישראל יתחייב דהא פשיטא דשותפי' ישראל חייבי' במזוזה גם אף בשוכר מנכרי הא גופא יקשה כי היכי דממעטי' במזוזה מביתך למעט שותפות נכרי הכי נמי בקרא דלא תביא תועבה אל ביתך נמעט שותפות נכרי וממילא שוכר מנכרי ג"כ הוי כשותפות נכרי וכנ"ל עכ"ל משמע מלשונו דרק אם שכירות קני' קצת הוי השוכר כשותפין ולדעתי אפי' אם שכירות קונה להקל או אם אזלי' בתר דיניהם של הגוי הוי ג"כ שכירות רק כשותפות כאשר בארתי כל הסוגי' בעזה"י ומה שהקשה דלמה פוסק הרמ"א שישראל השוכר בית מנכרי לא יניח ע"ז בתוכו וקשה דנדרוש ביתך ולא של שותפי' במכ"ת הקדושה נ"ל דהג"ה קאי שלא ישכור ישראל בית וגוי ולא יניח ע"ז בביתו יען שאז הישראל קונה ע"ז בשכירות אבל אם גוי מביא ע"ז בבית המושכר מגוי לישראל אין איסור לישראל דאין זה ביתו לחוד דיש לגוי חלק בו מכח השכירות והבן ועל הקו' ממזוזה ועל יתר הדברי' אכתוב הוספה בתשובה אחרת אי"ה

סימן כ"ט נשאלתי מא' מבעלי בתים שקנה ד' מינים לכבוד מצוה שלא יצטרך לצאת ידי חובתו ע"י שותפות הקהל ובעי"ט שלח אצלו גיסו ובקש ממנו שישלח לו אתרוג שלו כי לא נמצא בגבולו רק אתרוג א' אשר כשר רק על צד הדוחק ושאל הבעה"ב אם לא נחשב זאת לבזיון מצוה אם ישלח לגיסו אתרוגו וגם אם הדין שלא יקרה לו עון בזה אם הוא מחויב לשלח לו אתרוגו כי קשה עליו הדבר לבטל הידור מצוה אשר חשב לעשות

ונראה לפע"ד לחקור בעזה"י ומתחילה אחקור איך יהי' הדין אם לא יהי' לחבירו אתרוג כלל בגבולו אם הוא מחויב לשלוח לו אתרוגו הכי זה בכלל ערבות שאיש יבטל עצמו שלא יתנאה לפני ד' בחפצו ויזכה מצותו לאיש אחר כדי שלא יהי' אנוס במצוה שאין לדמות זאת לנידן הש"ס שחבר תורם שלא מן המוקף כדי שלא יאכל חבירו טבל שאני התם שלא עושה המצוה כתקנה שלא יבוא חבירו לעבירה אבל לבטל מהידור מצוה כדי לזכות לחבירו מצוה כי עבירה אין לו שיהי' אנוס בדבר רק שמצוה אין לו כמובן זה לא מצינו שאדם מחויב לבטל עצמו מלהתנאות לפני ד' במצוה כדי שיזכה חבירו במצוה ועי' במג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט יעו"ש היטב דוגמא לזה שיש הבדל בין אם יהי' לחבירו עבירה או שחבירו הוא אנוס בעבירה והבן וא"כ מסברא חיצונה נראה שאין עליו חיוב לשלוח האתרוג וביותר כפי סברת הב"י בסי' ש"ו שדוקא אם יבוא לע"ה איסור על ידי החבר שם צריך לחטוא בעבורו עיי' רש"י עירובין דף ל"ב אבל שאיש יעשה איסור בעבור להציל חבירו מן איסור לא יע"ש אז בודאי הסברא שה"ה במצוה אין איש צריך ליתן חפצו לזכות חבירו באתרוגו והוא לא יוכל לעשות המצוה כאות נפשו ועיי' תוס' ישנים יומא דף ל"ט ע"א שצנועי' לא לקחו לחם הפנים כדי שיגיע לחבירם כזית יען דשם הוי המצוה רק בזה שהלחם יאכל מן הכהנים בכלל ואין מצוה פרטית על כל גוף וק"ל

ולכאורה מבואר ההיפך בש"ע תרנ"ח במג"א ס"ק י"ב וז"ל אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של הקהל עכ"ל בשם מט"מ אבל באמת ששם הוא לזכות רבים ידי חובתם אז בודאי טוב וישר לזכות רבים באתרוגו דלא לחנם נקט המט"מ ובעיר אחרת אין להם כלל עי' מג"א סי' תמ"ו סק"א אבל בעבור איש יחיד לא וגם אצל הרבים אינו מצד החיוב ועיי' בט"ז סימן תרנ"ה דכ' בפירוש דלולב נקרא עשה דרבים וק"ל ועיי' בש"ע סי' תרצ"ו סעיף ז' ובמג"א שם ואין כאן מקומו להאריך אבל עכ"פ המט"מ התיר דוקא לזכות רבים אבל לא לזכות יחיד כמו שאמרו בשיחרור מצוה דרבים שאני עי' ברכות הנלע"ד

אבל בודאי אם לא' יש ג' בדי הדס ולחביריו בכפר אין לו הדס כלל מוטב שיעכב לעצמו רק הדס אחד ויתן לחביריו ג"כ הדס לכל א' וא' דעיי' בסי' תרנ"א סעיף א' שיוצא גם בהדס א' יעו"ש וא"כ טוב לעשות האיש המצוה בהדס א' ויתן חלק לחביריו דאין כאן הידור באיכות המצוה רק בכמות המצוה ודוק

ועלה בדעתי להביא ראי' ממג"א בה' חנוכה סי' תרע"א סק"א שחידש שאם יש לא' שמן לעשות כמהדרין ולחבירו אין לו שמן שמוטב להדליק בכל לילה רק נר אחד ויתן היתר לרעהו יע"ש מבואר שטוב שלא לעשות כמהדרין ויתן לחבירו לקיים המצוה וה"ה כאן בנידן הנ"ל טוב לברך על אתרוג שאינו מהודר וישלח לחבירו אתרוג שלו כמובן

אך באמת יש לחלק שם בחנוכה הוא יוצא עכ"פ החיוב מהודר דהא מדליק נר א' עכ"פ בכל לילה רק שלא מדליק עוד נרות לעשות כמהדרין שמוסיפי' נר בכל לילה