מחנה חיים חלק א קז

בו כשלו על לעולם כמו גזלן ומשכיר או שותפי' שמחזיקי' בו כל אחד על חלקו לעולם אבל איך יחנך שוכר בית ולשמחה מה זו עושה וק"ל

ובזה אמרתי פרפרת נאה ליישב שיטת רש"י בע"ז דף ט"ו בישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה פי' רש"י במזונות על ישראל והקשה בתוס' א"כ לידוק מרישא דשכירות לא קני' והוא קו' עצומה לרש"י וצע"ג

ולפמ"ש נכון בעזה"י דהנה כרשיני של תרומה אסור לישראל בהנאה של כלוי אבל בודאי בהדי דכהן נהנה מותר לישראל להנות כמו בנר של שמן טמא של תרומה ועיי' בר"ש סוף מס' תרומה ועיי' במ"ל בה' מעשר ובה' תרומה וביותר אם אי אפשר אעפ"י דקמכוון אז בכל איסורי הנאה ליכא איסור כמבואר בפסחי' דף כ"ו ועיי' כתובות דף נ"א וא"כ הגם אי שכירות קני' וישראל שכר פרה מכהן הוי ישראל שותף עם הכהן קנין הגוף לכהן וקנין פירות לישראל ונחשב כשותפין בגוף הבהמ' ואי אפשר למפלג בבהמה שחצי' תאכל וחצי' לא תאכל כמובן בשכל וא"כ לכן הישראל נותן לה כרשיני' דחלק הכהן מותר לאכול ובאותו אכילה הוי לא אפשר ולא קמכוון בהדי דחלק כהן נהנה גם חלק ישראל נהנה ולכן אפי' שכירות קני' מותר לישראל ליתן לה כרשיני' אבל מסיפא דכהן ששכר פרה מישראל לא יתן לה כרשיני תרומה אז קשה אי שכירו' קני' והוי הכהן שותף עם ישראל א"כ למה לא תאכל אלא בודאי מוכח דשכירות לא קני' ודו"ק ומצאתי און לי בדברי ריטב"א בע"ז דף ט"ו בד"ה הגם שמכח לאו דלפני עור תלי' בהיתר אבל בענין שביתת בהמה צריך לעשות שמירה מעולה כמו שצריך לעשות בגופו בדבריו הנעימי' תמצא ראי' יעו"ש

אמנם דע דכל זה באכילת בהמה בכרשיני תרומה דאין כאן אכילת ישראל רק הנאת ישראל במה שבהמה אוכלת אז נכון הסברא כיון דחלק הכהן מותר לאכול כרשיני ה"ה מותר לחלק ישראל להנות דהוי בהאי אכילה לא אפשר ומחשב כהנאה הבאה לו לאדם בע"כ או בלי מעשה כמו בכתובות נ"א באשת ישראל שנאנסה ואמרה בסוף ביאה הניחו לו דמותרת דהסביר הפנ"י בפסחי' דף כ"ו יען דעל המעשה יצרה תקפה מתחילת ביאה באונס והוי אחר כך כהנאה הבאה לו לאדם בלי מעשה ומותר דתורה אמרה נפשות העושות יעו"ש אבל בודאי עבד של שותפות כהן וישראל או חצי עבד של כהן וחציו משוחרר אז בודאי אסור באכילת תרומה דעבד הוא מחויב בכל הל"ת כמו אשה וגוף שלו עושה עבירה מחלק זר שבו באכילת תרומה כמו שחצי' עבד וחצי' בן חורין לא יוכל לישא אשה לא שפחה ולא בת חורין ולא נאמר יען דחציו אוכל תרומה יען שהוא עבד כהן יהי' שאר חצי הגוף ג"כ אוכל דהוי לא אפשר ולא קמכוון או שנאמר יען שחצי עבדות בועל שפחה או חצי בן חורין בועל בת חורין יהי' שאר חצי הגוף מותר גם כן בבעילה דהיכא דעביד בר חיוב מעשה בגופו בודאי חייב דמכח חלק האסור צריך לימנע עצמו ולא לאכול תרומה כלל ודוקא באכילת בהמה שאין כאן לדון על שם אכילת בר חיוב רק שע"י בהמה בא לישראל הנאה של כילוי אז חדשתי שע"י אכילת בהמה מחלק כהן הוי הנאה הבא לישראל כלא אפשר וקמכוון ובהדי דנהנה הכהן נהנה ישראל ומותר ובזה יש ליישב קו' מג"א על הג"ה דסובר שכירות קונה במקצת לחומרא והקשה מגמ' דישראל נותן כרשיני תרומה לפרה ששכרה מכהן אלמא אפילו לקולא אמרי' שכירות לא קני' ולפי מה שבארתי נכון דאיסור שביתה הוי על בהמו' שותפות ואיסור כרשיני' לא הוי על בהמת שותפות ושכירות אם קונה לחומרא הוי השוכר עם המשכיר שותפין ודוק

ומיושב לי בזה קו' אשר הקשה לי תלמידי החביב הבח' המופלג החרוץ כ"ה משה יהודה כ"י מנ"ל לגמ' להוכיח דשכירות לא קני' מכהן ששכר פרה מישראל וקשה דילמא לעולם שכירות קני' רק כל שכירות לא הוי רק קנין פירות ונחשב כשותף עם המשכיר והלא תוס' ביבמות דף ס"ז בד"ה אוכלין איתא דבתרומה הכל הולך אחר קנין הגוף ולכן כאן בכהן ששכר פרה מישראל דקנין הגוף הוי לישראל א"כ לא יאכילנה כרשיני תרומה והוא קו' חזקה וצריך עיון גדול

ולפי מה שביארתי נכון מאוד בודאי באכילת עבד בתרומה דהוא בר עונשי' בודאי אסור לאכול אפי' בשותפות ולכן הכל הולך אחרי קנין הגוף אבל באכילת בהמה דבודאי כהן וישראל שיש להם פרה בשותפות תאכל כרשיני תרומה כמו שבארתי למעלה בסברא דהוי הנאה דלא אפשר אז אי שכירות קני' הוי ג"כ כשותף ומותרת הפרה לאכול כרשיני תרומה ודוק [ויש לי עיון בזה לענין שכירות בטומאת נגעי' עיי' מ"ל פי"ד הל' י"ב יעוש"ה]

וראי' ברורה לדברי בעזה"י דתני' ביבמות דף ס"ז דעבדי' לא יאכלו בתרומה מפני חלק העובר דבמעי אמו הוי העובר זר או ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל וכן פסק הרמב"ם בפ"ז מה' תרומות הל' ט"ז והוא מירושלמי תרומות או מגמ' יבמות דף ס"ז כאשר בארתי בתשובה אחרת אבל לא בש"ס ולא ברמב"ם נזכר דכמו דעבדים אסורי' לאכול בתרומה מכח חלק העובר ה"ה שבהמות אסורי' בכרשיני' מכח חלק העובר אלא בודאי אכילת עבד בתרומה אסור אם יש לזר חלק בו אבל באכילת בהמה ליכא איסור הגם שיש לישראל או זר חלק בו ודוק

וניחא לי ליישב בזה קו' אשר קשה לי למה לא פושט הגמ' דשכירות לא קני' מדגלתה התורה תושב כהן שכיר לא יאכל בו וע"כ דשכירות לא קני' דאי שכירות קני' א"כ למה לא יאכל שכיר בתרומה הא אשה או עבד אוכל מפני שהוא קנין כספו וע"כ דשכירות לא קני' וצע"ג אך כפי אשר דברתי לק"מ דשכירו' פועל שותפות עם המשכיר ועבד השותפות אסור לאכול בתרומה אבל אשה או עבד המה שלו וקנינו לגמרי ולא נחשב לשותפות ודוק

ודע דלא נעלם ממני דיש לדחות קו' זו בלא"ה הגם אי שכירות הי' קנין גמור ולא כשותפות בלבד בכל זאת לא קשה למה לא יאכל שכיר תרומה דיש לומר בשלומא אם החפץ הוא בר מכירה ובר קנין כמו בהמה או אם גוי ישכיר עצמו לישראל או בית וכדומה אז אפי' שכירות הוי קנין גמור לזמן אבל ישראל שהוא גוף קדוש וליתא במכירה כלל איך יה' שכירות כקנין הגוף רק באשה שהיא קנינו לאישו' כי יקח איש אשה כאשר בארתי בתשובה אחרת אז תאכל בתרומה ודו"ק אך דבר זה תלי' באשלי רברבי אם יש קנין הגוף בעבד עברי עי' תוס' קדושין דף ט"ז ובריטב"א שם ובמ"ל פ"ד מה' עבדים ואין כאן מקומו להאריך

היוצא מזה הגם דשכירות קני' לא הוי אלא שותף וא"כ אי שותפות ישראל ועכ"ום פועל דלא יהי' בו שביתת בהמה א"כ אף דשכר ישראל חלק הגוי עכ"פ הוי ג"כ שותף עם הגוי ולא יהי' בנידן דידן איסור מכח שכירות ששכר וגוי דמה לי שותפות חלק גדול או שותפות חלק קטן ואפי' לתוס' בכורות דף ב' דצריך לימוד בבכור כל בישראל היינו לרבות אפי' שותפות בדבר שאינו עושה אותה טריפה אבל בשותפות שעושה טריפות או נבילו' או נטילת נשמה בודאי אין חילוק אם חלק הגוי שוה לשל ישראל או חלק רביעי

ואוסיף נופך דעלה בדעתי דכיון דבגוי בדיניהם שכירות קני' כאשר ביאר הרא"ש בע"ז וכבר בארתי בתשו' אחרת בשם רמב"ן הובא באדמ"ו חת"ס דדיניהם מהני לדין תורה א"כ ממילא לכ"ע בנידן דידן שכירות קונה מן הדין וא"כ לכל הפוסקים עובר ישראל על שביתת בהמתו לא להג"ה בלבד אם נימא דשכירות הוי קנין גמור אבל האמת