מחנה חיים חלק א קו

וראה דחכז"ל לא אמרו דשכירו' הוי מכירה רק אמרו שכירות קני' ששכירות פועל קנין בגוף החפץ אבל בודאי שם משכיר לא נעקר רק למשכיר הוי קנין הגוף ולשוכר קנין פירות הגם שקונה בגוף החפץ אבל קנין לזמן הוי כקנין פירות סוף כל סוף גם אי שכירות קני' הוי רק שותף עם המשכיר ולא שנעקר המשכיר ויהי' של שוכר לגמרי ודו"ק

ומעתה מה שהקשה הגמ' בע"ז דף הנ"ל אי שכירות קני' כי קמעייל לביתי' לנפשי' קמעייל הכוונה יען דבתור' כתיב לא תביא תועבה אל ביתך ודרשי' דוקא בית של ישראל לבד או אפי' שותפות ישראל דשניהם מחויבי' באיסור הנ"ל אבל שותפו' ישראל עם הגוי אז לא מחייב ישראל דלא נקרא ביתו לבד ואינו עובר אם הגוי מכניס בתוכו ע"ז דהגם אם הגוי אסור אפי' לעבוד ע"ז בשותפו' עיי' בתשו' מעיל צדקה ונוב"י מהד"ת ביו"ד ס"י היינו בגוף עבודה אבל באיסור לא תביא תועבה אל ביתך היינו להנות מע"ז לא נאסר עליו ומכ"ש בהבאת ע"ז לתוך ביתו [ועיי' בטו"א במס' חגיגה דף י"ג שהביא ראי' מפסחי' השוחט חטאת בחוץ בשבת לע"ז דאמרו תיקן להוציא מאבמה"ח לבני נח דפח"ח] וזה קו' הגמ' אי שכירות קני' לביתי' קמעייל ומשני הגמ' שאני ע"ז דחמיר דכתיב לא תביא תועבה אל ביתך ופי' הריטב"א דבע"ז אסרו רבנן שלא לגרום הבאת ע"ז לתוך הבית דשמו של ישראל על הבית ומסיים הריטב"א וז"ל ואפי' היכא דאגרא או שאלו דמ"מ שמו עליו וביתך קרינא בי' עכ"ל הכוונה דשם משכיר לא נעקר ע"י השכירות והוא שפה אחת עם הסה"ת ודו"ק וכן מה דהקשה הגמ' מתחיל' שאלה קנין אגרא קניא הגם שיהי' כמו שותפות גוי עם ישראל ואית בי' איסור שביתה לשיטת הריב"ש וצ"ע

נ"ל הכוונה דבשלומא אי שאלה ושכירות קני' א"כ פועל השכירות או השאלה קנין בגוף הבהמה ועל מה שפעל הקנין ע"י השאלה ושכירות בודאי לא יהי' איסור שביתת בהמתו על ישראל אם הגוי יעבוד בו בשבת דהא בחלקו הוא עובד והגם שהגוי יעבוד בכל הבהמה ויש כאן איסור שביתה מחלק ישראל דהא שכירות לא פועל שיהי' הבהמה של גוי לגמרי אבל עכ"פ במה שפעל השכירו' בזה לא יעבור ישראל איסור וא"כ איך נאסר מכירה אטו שכירו' הא שכירות גופא מותר דהא אסרו חכז"ל שלא יהי' גוי עם ישראל שותף בלקיחת בהמה דבודאי מותר לישראל להיות שותף עם גוי בלקיחת בהמה הגם שגוי יעבוד בע"כ של ישראל בכל הבהמה בשבת מאי הוי הא הוי לא אפשר ולא קמכוון ולא נהנה כלל במה שגוי עובד גם בחלקו וליכא איסור שביתה כלל ובשעה שמשתתף עמו ליכא זמן איסור אבל אי שכירות לא קני' והוי כל הבהמ' של ישראל והשכירו' אשר מקבל לא בעבור קנין רק יען שמרשה לו לעבוד בבהמתו וא"כ עובר ישראל על שביתת בהמתו ודו"ק ועיי' תשו' רשב"א סי' נ"ט ותמצא ראי' לדברי בעזה"י

אמנם לפ"ז פלא על הגהת אשרי שהביא בשם רבינו אפרי' דאם ישראל שכר בית מנכרי לא יניח ע"ז בתוך ביתו דשכירות קני' קצת יעו"ש בפ"ק דע"ז וקשה אטו יהי' טוב מה שפוסק ששכירות קונה קצת מאלו אשר ס"ד דגמ' דשכירות קונה אפי' להתיר שכירת בהמת ישראל על שבת ואעפ"כ הקשה הגמ' אי שכירות קונה לביתי' קמעייל ולפי מה שבארתי כוונת הגמ' הגם ששכירות הוי רק שותפות אעפ"כ מותר להכניס דכתיב ביתך דוקא של ישראל לבד או שני ישראלי' דשניהם מחויבי' בלאו זה לאפוקי עכו"ם דלא מחויב בהאי לאו רק הגמ' משני לפי' הריטב"א דשם של משכיר שהוא ישראל עליו וא"כ אם ישראל שכר מגוי דנשאר שם משכיר שהוא גוי וגם הוי הגוי שותף עם ישראל א"כ ליכא איסור דלא תביא וכו' וצ"ע

ונלע"ד ליישב דיש לדקדק בלשון רבינו אפרים שכ' וז"ל שאם שכר בית מעכו"ם אסור לישראל להניח ע"ז בתוכו עכ"ל אבל בד"מ סי' קנ"א הביא הג"ה הנ"ל וז"ל השוכר בית מעכו"ם אסור להניח בו ע"ז דשכירות קונה במקצת עכ"ל וכן בש"ע סעיף י' נקנו השוכר בית מעכו"ם יש להחמיר שלא להניח שם ע"ז של עכו"ם עכ"ל ופלא בעיני על ששינו הלשון מלשון עבר לבינוני שהג"ה נקט אם שכר בית ורמ"א מביא השוכר בית ואולי הי' הגירסא לפניו השוכר בית אבל פלא תיבת להניח ולא נקנו אשור להביא ע"ז בתוך ביתו כמו שהוא לשון הקרא לא תביא תועבה אל ביתך ונ"מ שצריך להקפיד שגוי לא יביא לביתו תועבה אם רוצה ליתן שם למשמר או אם ילין אצל ישראל צריך להקפיד שלא יביא תועבה בידו אבל תיבת להניח מחוסר הבנה וצע"ג ועוד דטוב הי' לשון אם שכר בית מעכו"ם שכל זמן שהבית בידו בשכירות אסור להניח שם ע"ז אבל השוכר בית מעכו"ם אסור להניח משמע דעל שעת שכירות בשעה ששוכר הבית אז אסור להניח שם ע"ז אבל אחר שכבר שכרו מותר להניח שם והוא פלא וצע"ג

לכן לבי אומר לי שיש כאן הבנה אחרת דלפעמים יש לגוי ע"ז אשר עומד בתוך הבית בחצר או בחדר והוא קבוע שם במסמרי' בל ינוע ובל ינוד ממקומו והוא נחשב בכלל הבית ומי ששוכר הבית שוכר האליל בכלל השכירות ואין רשות למשכיר להוציאו משם אם גוי חבירו הי' שוכר הבית וא"כ אם ישראל שוכר הבית הוי כאלו שוכר חלילה האליל גופו ואי שכירות קונה קצת אם קנה ישראל האליל ונעשה ע"ז ביד ישראל ועובר בודאי על לא תביא תועבה אל ביתך אם הוא קונה ברשותו אליל בשלומא אם שכירות לא קניא א"כ לא קנה האליל אבל כיון ששכירות קונה לחומרא א"כ אסור לישראל להניח בביתו אשר שוכר ע"ז דהוי בכלל שכירת הבית ואפי' אם יתנה עם הגוי שאינו שוכר בכלל הבית אותו ע"ז אשר מונח שם בכל זאת אסור מפני מראית העין דאין העולם יודעי' שהתנה כן וסתמא הוי בכלל שכירות ונעשה ע"ז ביד ישראל עיי' ר"ן בע"ז פ' כל הצלמים כיון שמגבי' הישראל ע"ז נאסרו כמו שיש קנין בחמץ בפסח דאם לא יהי' נאסר א"כ יש קנין והוא סברא מתוקה מדבש יעו"ש ולכן נקטו הג"ה ורמ"א השוכר בית מעכו"ם שבשעת שכירות צריך להקפיד שלא להניח שם ע"ז שלא ישאר שם האליל אשר עומד בתוך הבית אבל באמת אם שכר בית בלא ע"ז וגוי מביא אח"כ שם ע"ז מעולם לא אסרו הרמ"א או רבינו אפרי' ולפי הגי' שלפנינו שאם שכר הבית בודאי ניחא שאסור להניח שם אלא צריך לבערה מצד הדין דהוי לי' ע"ז ביד ישראל דהוית בכלל שכירות וקניא במקצת רק סתמא אמרי' אם לא ידע ישראל מזה אמרי' איסורא לא ניחא לי' דלקני ועיי' ר"ן נדרי' דף ט"ו ודו"ק אבל בודאי ישראל ששכר בית ועכו"ם ואח"כ מכניס שם גוי אשר לן שם ע"ז אין ישראל עובר כלל הגם דשכירות קני' עכ"פ לא נקרא ביתו לבד דגם המשכיר שותף עמו ושמו עליו כנלע"ד

ודע דעלה בדעתי להביא ראי' מסוט' דמ"ג דחוזר ממערכי מלחמה דוקא בנה בית או שקיבל בית במתנה או אם ירש אבל אם שכר בית ולא חנכו לא אמרו אלא בודאי דשכירו' לא הוי כלוקח אלא בודאי דשוכר הוי כשותף ושותפין פוסק בירושלמי דאינו חוזר וק"ל אך ראיתי דא"כ קשה למה אם השכיר ביתו ולא קיבל שכירו' חוזר וקשה להוי כשותפין ואינו חוזר ועוד לפי פי' הכ"מ בפ"ז מה' מלכים פליג גמרא דידן ושותפי' חוזרי' ועוד בגמ' ממעט מפסוק שגזל בית אינו חוזר וקשה תיפוק לי' הלא הגזלן לא קונה בגזילו רק הנאת שימוש כאשר הארכתי בספרי פלס חיים בכלל הקדש ונדר וא"כ קשה למה לי הכי יהי' טוב יותר משוכר אלא פשיטא כולה חדא שגגה היא דשם קאי מי שמשמח בבית ושפתותיו רנה בחינוך הדבר וזה בודאי מי שגוף הדבר שלו או שמחזיק