מחנה חיים חלק א קד

עדיין יש איסור בלוקח ריוח יום חול כנגד יום שבת עכ"ל וביאר עוד שטוב שלא להתנות וליטול חלקם שכר שבת בהבלעה ומסיים וז"ל ומשום שביתת בהמתו ליכא כיון שהעכו"ם עושה בה מלאכה מחמת חלקו ע"כ של ישראל ושלא ברצונו אלא שעשו הישראלי' איסור מתחילה להשתתף עם עכו"ם בלא תנאי ועכו"ם יעשו מלאכה בבהמות בעל כרחם עכ"ל הריב"ש מבואר מדבריו שסובר דלעולם יש איסור שביתת בהמתו אפי' בשותפות עכו"ם רק שישראל אנוס הוא שגוי עובד בע"כ שלא ברצון ישראל וא"כ אנוס הוא על עבירה זאת כמובן ולפ"ז בנידן דידן שחלק נכרי שכור הוא אצל ישראל ויש ביד ישראל שלא יעבוד בהמתו א"כ בודאי עובר על שביתת בהמתו משום חלק שלו הגם אם לא קני' השכירו' חלק הנכרי עכ"פ יש בידו שחלק שלו לא יעבוד ואם נותן בהמותיו לעבודה עובר על שביתת בהמתו ודו"ק

ולכאורה עלה בדעתי שגם לריב"ש יש היתר בנידן דידך כי לכאורה דברי ריב"ש נפלאו מאוד כי הב"י קיצר דבריו ואעתיק את אשר הב"י לא העתיק שכתב התנה מתחילה מותר כמו בפ"ק דע"ז בשדה אם התנה מתחילה מותר וכ' וז"ל ואע"ג דלא דמי לגמרי דהתם אין ישראל מצווה על שביתת שדהו וגם דהתם השדה לקחו באריסות וכיון שהתנו מתחילה הרי העכו"ם נתחייב בעבודת השדה בשבתות וישראל נסתלק ממנה ואין העכו"ם שלוחו ואין ישראל נוטל בדרך זה שכר שבת אבל בנידן זה הרי בחלק ישראלים בבהמות איכא אכתי משום שביתת בהמתו אלא שיש לומר כיון שהתנה בזה מתחיל' הרי הוא כאלו הבהמו' קנויות לעכו"ם ביום שבת ואין לישראלים חלק בהן וביום חול כנגדו הבהמות לישראלים ואין לעכו"ם חלק בהן וגם יש טעם להתיר לפי שעכו"ם לא ימנע מעשות מלאכה בבהמות כיון שיש לו חלק בהם ואין לישראל ליטול שכר שבת כיון שכבר התנה מתחיל' עכ"ל [ובב"י הגי' אין ישראל נוטל שכר שבת והוא נכון] ולכאורה נגלה דריב"ש הקשה לנפשי' מאי מהני התנה בשדה ליכא חיוב שביתה אבל בבהמה יש שביתה ותי' דהוי כאלו בשבת קנוי' לגמרי ועוד הוסיף שיש טעם להתיר דאין כאן איסור שביתה דגוי לא ימנע מלעשות מלאכה בבהמות כיון שיש לו חלק בהם וא"כ לפי ועם זה בודאי אסור לכתחילה להשתתף עם הנכרי אפי' אם מתנה עמו דלא דמי לשדה דכאן יש שביתת בהמתו וע"י תנאי לא פועל כאלו קנה הגוי לגמרי על יום השבת ועיי' בר"ן נדרי' פ' השותפין בנדרים לענין אחד מן שותפין שהדיר הנאה ודו"ק וא"כ איך סיים הריב"ש שעשו מתחילה איסור בהשתתפו' נכרי הגם שליכא איסור שביתת בהמות יען שגוי עובד בהם בע"כ עכ"פ לא הי' להם להשתתף עמו וקשה אפי' אם ירצו להתנות ג"כ אסור לפי תי' שני של ריב"ש דגם בהתנה מתחילה צריך האי טעמא דגוי עובד בו משום חלקו וצע"ג

ונ"ל דעיי' בט"ז בסי' רמ"ו סק"ד בשם רוקח ובב"י סי' ש"ה בשם רבינו האי גאון דשביתת בהמה הוא דוקא בבהמתו של ישראל וישר' נהנה מאותו מלאכ' אבל במלאכת גוי ואין ישראל נהנה מותר ועיי' בתשובה נפלאה מאדמ"ו בחת"ס א"ח סי' ס"ב שהביא בשם הגאון מהר"ז מרגליות ראי' מתשו' רשב"א והוא החזיק אחריו בטעם ודעת וחיזק דבריו מרמב"ן בתורה ומרש"י וריטב"א יעו"ש

ולפ"ז מתוק מדבש דברי ריב"ש דאם התנה מתחילה א"כ אין ישראל נוטל שכר שבת דהא לענין השכר בודאי מהני התנה מתחילה וא"כ אין ישראל נהנה ממלאכת גוי ואז בודאי מהני שלא יעבור ישראל על שביתת בהמתו וכי תימא שימחה לו מלעבוד דהא רואה בעיניו שגוי עובד בבהמתו ע"ז השיב הריב"ש שבודאי לא ימנע העכו"ם מלעבוד משום חלקו בבהמו' וליכא כאן איסור שביתה כלל אבל אם לא התנה מתחילה אז יש תרתי לריעותא דאז נוטל הישראל או שכר שבת בפני עצמו או שכר שבת בהבלע' עכ"פ נהנה ישראל ממלאכת הגוי וא"כ יש כאן איסור שביתה רק אעפ"כ אין ישראל עובר דהא בע"כ של ישראל עובד בו הגוי משום חלקו

וראה זה פלא דאז בהתנה מתחילה כ' הריב"ש וז"ל ויש טעם להתיר דבודאי לא ימנע העכו"ם מלעבוד בו משום שיש לו חלק בבהמות עכ"ל ולא הוסיף לומר בע"כ של ישראל אבל בחלוקה לא התנה כ' פעמים וז"ל שלא ימנע מעשות בהם מלאכה בע"כ של ישראל עכ"ל והוא הדבר אשר דברתי דבלא התנה שאז נהנה ישראל ממלאכת גוי ויש כאן איסור שביתת בהמתו רק שישראל אנוס בדבר שגוי עובד בע"כ בבהמות ישראל ואז בודאי חיוב על ישראל לעשות כל טצדקי שגוי לא יעבוד בהם אבל אם התנה אז אינו נהנה אין צריך רק למחות שלא יהי' נראה כאלו נעשה מרצונו וכאן דלא ימנע הגוי אף אם ימחה הישראל ולעשות טצדקי שהי' מוכרח הגוי לפסוק בעבודתו זה אין ישראל מחויב ואקוה כי זה ברור בעזה"י

ובזה מיושב לי למה לא ביאר הריב"ש בתשוב' שם שישראלי' מחויבי' לעשות הוצאות ממון על זה שלא יעברו על שביתת בהמתם דאם שביתת בהמה לאו אז מחויבי' לפזר כל ממונם והגם שהוא רק עשה אעפ"כ צריך פיזור עכ"פ חומש ועי' ברמ"א בא"ח סי' תרנ"ו ולפמ"ש נכון דהא כאן אם לא יקח השכר ולא יהנה ממלאכת הגוי א"כ אין כאן איסור כלל דשביתת בהמה ולמה יפזר עוד ממעותיו ודו"ק ועדיין צע"ג דהא יש בידו להנות אם ירצה ליקח מן הגוי ואז עובר אפי' אם לא יקח דמתנה הוא דנותן לגוי ועובר ג"כ על לא תחנם וק"ל

ולכאורה יצא מזה היתר לנידן דידן דהא כאן אין ישראל נהנה ממלאכת הנכרים אשר עוסקי' בבהמותיו לעשות הדרך וא"כ אין כאן איסור שביתת בהמתו אך אולי יען דדינא דמלכותא דינא ובא על הישראל חיוב לסייע לתקן הדרכים ובמה שנותן בהמותיו נפטר מחיובו א"כ הוא נהנה במלאכת הגוי בבהמותיו וא"כ עובר על שביתת בהמתו וצריך לעשות כל טצדקי לפזר הון שלא לעבור על לאו או עשה ודו"ק

אך ראה פלא דמג"א בסי' רמ"ו ס"ק י"ג העתיק דברי ריב"ש וז"ל אבל אם לא התנה מתחילה אלא לאחר שנשתתפו אמר לו טול אתה בשבת וכו' אעפ"י שאין כאן משום שביתת בהמתו כיון שיש לנכרי חלק בו אסור דמ"מ הוא נוטל יום אחד כנגד יום השבת והוי שכר שבת שלא בהבלעה עכ"ל הרי שכתב סתם דבשותפות גוי ליכא איסור שביתת בהמתו שלא העתיק מריב"ש יען שגוי עושה מלאכה בע"כ של ישראל ומצאתי בדג"מ שהגיה במג"א יען שגוי יעשה מלאכה בע"כ של ישראל אבל פלא איך השמיט המג"א שורש הדברים וצע"ג

ועלה בדעתי דאולי במחשבה תחילה השמיטו המג"א דברי' אלו מדברי ריב"ש וסובר דאין איסור שביתת בהמתו רק אם כל הבהמה לישראל לבד אבל בשותפות גוי ליכא כלל איסור שביתת בהמתו דהא בתורה כתיב למען ינוח שורך וחמורך כמוך ומשמע דוקא של ישראל לבד צריך לשבות וה"ה בשותפות ישראל דכולם הוין במצות שביתה אבל אם יש לגוי חלק כחלק בה אז לא נקרא שורך וחמורך כמבואר בראשית הגז דף קל"ו יען דכתיב בקרך וצאנך וביתך ודגנך דוקא שותפות ישראל חייב אבל שותפות עכו"ם פטור דשותפות ישראל הוי לשון יחיד דכולם מחויבי' במצוה הנ"ל אבל שותפות עכו"ם לא נכלל בלשון יחיד יען דאין הגוי מחויב במצוה הנ"ל יעו"ש ברש"י ותוס' ועיי' בכורות דף ט' ע"ב דגם ר"י מודה דשותפות גוי ליכא עליו איסור גיזה ועבודה יען דכתיב בכור שורך ועיי' היטב ברש"י ובתוס'