מחנה חיים חלק א קג

מילואים אין בידי שכ"ת כ' שחלק ומשוה אותם וכ"ת העיר הא גופא פלא למה לא מהני קנין דרבנן הא הבעלים מתיאשים ובהיתרא בא לידו ויהי' שלו בתורת יאוש וצ"ע ומה שתי' דהא אינו רוצה לקנות רק בתורת קנין והיטב דיבר וכן זכיתי במקום אחר אבל בגוף החקירה ימחול לי יאוש מהני אם הזוכה עשה בו קנין דאוריית' למשל משיכה אם הוא קנין דאורייתא מהני אחר יאוש משיכת הכלי אבל שיהי' פועל יאוש אם הזוכה לא עשה בו קנין דאורייתא זה אי אפשר וא"כ כאן למשל אם משיכה אינו קונה והוא עשה רק משיכה או אם כסף אינו קונה והוא עשה רק קנין כסף ויש כאן החסרון שהלוקח לא עשה עדיין קנין מאי מהני יאוש אפי' אם יהי' הפקר ויעשה בו קנין דרבנן ג"כ לא מהני יען דלא עשה עדיין פעולה שיהי' הוא הבעל על החפץ ולא אוכל לירד לסוף חקירה הנ"ל ודנתי לכף זכות דכוון לסברת התוס' דבהפקר לכ"ע משיכה קונה וא"כ אם משך ולא נתן מעות הגם שמשיכה קנין דרבנן אבל אחר יאוש יקנה

עתה אודיע לו סברא שאמרתי לכלל בענין יאוש והוא סתירה לחקירה הנ"ל יאוש מטעם הפקר וכמו דהפקר לא' לא מהני דאינו הפקר עד שיהי' מופקר לכל ה"ה יאוש צריך להיות בכח יאוש שיהי' מופקר לכל ומה שמהני יאוש לגבי גזלן הוא הטעם דבעלים מתיאשי' ממונם וחפצם שיהי' יד הכל שוה בו ולא יחפצו שיהי' לגזלן רק מחמת גזלן מתיאשים וי לחסרון כיס או יאוש מחמת שטיפת נהר או יאוש שור הנסקל אבל יאוש לגבי א' לא הוי יאוש ובזה יצאתי נגד קו' פנ"י בגיטין אשר הבאתי בספרי תיפוק לי' כיון ששלח בגט לעבד מתיאש אפי' לא יכתוב לשמה יהי' הב"ד נותן יעו"ש ואמרתי דהוי יאוש לגבי העבד לבדו דתכלית שיחרור הוא שיהי' העבד אדון לעצמו והבן ונשמט מספרי וקו"א לא עשיתי מפני טעמי' כמוסים וה"ה כאן המוכר מתיאש רק נגד הלוקח הנ"ל ואולי לא יהי' מועיל ללוקח לאיש אחר לא מחשבתו ליאוש והבן ואתו הבחירה

ועוד נ"ל דאין זה יאוש הוא מתיאש יען שהוא חפץ של חבירו עכ"פ מקנין דרבנן ויאוש צריך להיות על חפץ שלו ועוד יאוש הוי וי לחסרון כיס אבל כאן דשווי' כבר קיבל או יקבל ומאי יאוש יש אם אין כאן חסרון כיס ודו"ק ועוד נ"ל כיון דעכ"פ קנין דרבנן פועל בתורת הפקר ב"ד רק חבירו לא קנה עד שיעשה בו קנין דאורייתא אבל יאוש בעלים ראשונים לא מהני דמכח קנין דרבנן אין החפץ שלהם שהוא מתיאש בדבר שאינו שלו כנלענ"ד בקיצור. מה שרצה לומר דבאמת כמ"ש בדבר שלא יזכה לא נשאר בו זכות אבל עכ"פ בשאר לו בו זכות שאין הלוקח יכול לקדש בו אשה עד שיחזור ויקנה אותו זכות שנית מן המוכר עמדתי משתאה הכי ימכור הכלי פעמים ללוקח א' והגם אם קנה בכסף והדין יהי' משיכה לבד קונה מדאורייתא הכי צריך הלוקח לקנות מחדש הלא יכול לילך ולמשוך בו ויהי' לו קנין דאורי' בלי קני' שנית ואעפ"כ קודם שמשך לא יוכל לקדש בו אשה יען דלא נעשה עדיין קנין תורה ועוד אודיע לכ"ת נ"י זכות הוי מה שיש לאדם בו כח שהוא ישלוט עליו כרצונו אבל שיהי' נחשב זכות מה שאיש אחר לא יוכל לקדש בו אשה וגם הוא לא יכול לקדש בו דעכ"פ גוף החפץ אינו שלו שלעולם לא יזכה בו עוד אין זה זכות כי עכ"פ הוא לא יכול לקנות מגוף החפץ רק יכול לעכב חבירו ואפי' לעכב לא יכול רק חבירו צריך לעשות בו קנין אפי' שלא ברצונו שימשך בחפץ דהא הוא מחויב מכח קנין דרבנן ליתן רשות לזכות ולא לעכב ועוד אין זה זכות בגוף החפץ רק דבר שחוץ ממנו עיי' מקו"ח בפירוש פלוגתא טובת הנאה ממון וק"ל

וכ"ת נ"י השיג על שהשגתי על נוב"י דלא דמי מילה בב' מוהלים לב' כהנים בקרבן א' דשם ד' מצות ובמילה מצוה אחת והתפלא כ"ת נ"י שכל שם קרבן הוי מ"ע כגון עולה או שלמים אבל ד' עבודות יהיו ד' מצות לא מצא בכל מונה מצות טוב ראה כי אי אפשר להיות ד' עבודות ד' עשה דהא בכל קרבן **(אא)** והמה בכלל כל קרבן שהם סדרם אבל כוונתי דכל עבודה נחשבת למצוה יען שנאמרה בפרט מן הקב"ה כל עבודה בפני עצמה ומצאתי תל"י למ"ל פ"א מה' קרבנות בשם רמב"ן כשעושה כהן אחת מן העבודות מברך ואם ד' כהנים עשו בו עבודה כל אחד עושה מצוה בשם אחר זה קבלה וזה זריקה אבל במילה בב' מוהלים בודאי אין שניהם מברכי' יען דחיתוך ופריעה מצוה אחת לגמרי ועיי' במג"א אי ציצית ותפילין מלוה אחת

ושהפליא על מה שאמרתי שאין לחכמים כח רק לאסור חפץ דיחרם כל רכושו כתיב אבל לאסור דבר של הפקר אין כח בידם ממה שאסרו ספיחי שביעית אהובי נ"י בענין זה יש לי חקירות רבות אבל מקוצר הזמן אשיב ידי למו פי רק מלעורר על האמת לא אוכל להתאפק נהפוך הוא דהנה ספיחי שביעית הם של בעלים והוא ממון שלהם רק התורה צותה מצות עשה שהבעלים יפקירו אותם והוא דכתיב ונטשתם ומזה ילפי' כל הפקר יחיד יש לך נטישה אחרת והוא הפקר עיי' רמב"ם פ"ד מה' שמיטה הל' כ"ד מ"ע להשמיט וכו' ומי שנועל עובר על מ"ע עיי"ש ועיין בכ"מ ברייתא יכול יכניס לבית ויפקיר ואח"כ יחלק ועיין ברמב"ן וברש"י פ' בהר באריכות אבל אם רוצה לעבור ולא להפקיר יוכלו עניים ליטלו בע"כ דכתיב ואכלו אביוני עמך ועי' רמב"ן שם היטב נמצא דאסרו חכמים ממון של איש משום סייג וגדר לתורה והבן בקיצור

עוד השיג עלי במה שאמרתי שלא יוכלו לאסור חמץ של הפקר שהלא חמץ של עכו"ם אסור בפסח במכ"ת שגה מאוד זה איסור בפני עצמו שתורה אסרה שם חמץ ח' ימים אבל שחכמים יעשו עוד איסור שיהי' חמץ לעבור עליו ולהיות אסור גם אחר פסח לא שמענו

ומה שפלא בעיניו שכתבתי דלא יוכלו לאסור הפקר של רבים הכוונה דבר המופקר לכל וכ"ת כתב שהסברא בהיפך אם יוכלו לאסור דבר של איש מכ"ש דבר של הפקר עכ"ד לא כן עמדי כאשר רמזתי דכח ב"ד הוא יען דתורה צותה לא תסור מדבריהם שמצוה לשמוע אליהם ומדברי קבלה יחרם כל רכושו מי שלא ישמע להם וזה דוקא שיוכלו לאסור לאיש העובר על דבריהם אבל דבר שהוא הפקר וכבר נפקע שם בעלים והמה באים לאסור החפץ על זה חקרתי מי נתן להם הכח וק"ל

סימן כ"ח שאלה ישראל שקנה בהמות עם נכרי בשותפות ואח"כ כאשר הי' צריך לנכרי מעות השכיר חלקו בבהמות לישראל על רביעית השנה וכעת בא לישראל פקודה שצריך ליתן סוסיו להביא אבנים לעשו' דרך אשר נחרב ע"י מים אם מותר ליתן בהמות הנ"ל או שעובר על שביתת בהמתו וצריך לפזר ממון רב בעבור זה

תשובה לכאור' כראה דליכא כאן איסור שביתת בהמתו דמבואר בש"ע א"ח סי' רמ"ו סעיף ה' וז"ל אם ישראל ועכו"ם שותפין בבהמה מותר לעשות בה עכו"ם מלאכה בשבת על ידי שיתנה עם העכו"ם בתחילה עכ"ל וביאר במג"א דאם לא התנה מתחיל' הגם דליכא בשותפו' עכו"ם שביתה עכ"פ הוא נוטל שכר יום אחד כנגד שבת יעו"ש בס"ק י"ג א"כ בנידן דידן דליכא משום הרוחה אז ליכא איסור כלל ולא צריך לפזר הון רב משום שינוח בהמו' השותפות כן נראה לפום רהיטא

אמנם עיינתי בב"י שהביא דברי ריב"ש אות באות וז"ל אבל אם לא התנו מתחיל' אלא לאחר שנשתתפו אומרי' טול אתה חלקך בשבת ואנו חלקנו בחול זה אסור אף אם אין כאן משום שביתת בהמתו מאחר שיש לעכו"ם חלק בבהמות ואינו נמנע מעשות בהם מלאכה בע"כ של ישראל