מחנה חיים חלק א קב

ודע דלולי דמסתפינ' הי' לי חקירה בענין חמץ כמו בתוספת שבת הגם שזמנו מועט אבל אם מקבל חיוב הנ"ל מקודם אז אסור מקודם וה"ה לקולא עיי' במג"א סי' רס"ז ורס"ח ה"ה כאן שיוכל להמשיך זמן הנ"ל עיי' בט"ז הלכות חנוכה ור"ח וק"ל ובפרמ"ג שם ויש כאן לחזק הדבר דתורה אמרה אך חלק ומזה ילפי' מקצת היום אסור ומקצת מותר אבל אין מפורש כמה מן היום והגם שקבלת חכז"ל משש שעות בכל זאת יוכל האדם להמשיך ולהקדים הזמן וק"ל וזה רק לשירה בעלמא יהי' נחשב בעיניו

ולא אכחד תחת לשוני כי רבות בשנים אשר קשה לי להבין חקירת הר"ן שהקשה שהוא בלב ואין כאן ג' עיי"ש הלא דברים שבלב שגלוי לכל הוי דברים והלא כאן גלוי לכל ואנן סהדי שביטל והפקיר מכח חזקת כשרות וגם בלא זה בודאי יהי' חמצו אסור ואם מבטל אולי לא יזכה בו אדם והוי אנן סהדי כמו בחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והן הן עדי יחוד ועדי ביאה וכדומה מן חזקות שיסודם בחזקת כשרות וצ"ע אצלי

סימן כ"ז שלום וכל טוב להרבני הרב המה"ג כמו"ה דוד יהודה נ"י

מה שהקשה כ"ת על מה שחדשתי בעפר מזבח יען שנושק לארץ יש לו דין מחובר והשיב כ"ת נ"י א"כ למה בשביל שתודח הכותל הר"ז בכי יותן הלא הוא מדיח בשביל הטיט שיש על פני הכותל כמו שכ' המג"א בה' ט"ב דסתם כותל טוח בטיט ולטיט יש לו דין מחובר כפי דברי עוד הקשה ממג"א סי' תרכ"ט שמותר להניח כלונסות ע"ג כותל דיש לו דין תלוש והלא הטיח והסיד הוא מעמיד העיקר ויש לו דין מחובר ועוד הקשה א"כ מאי מקשה תוס' חולין ט"ז ממשנה בע"ז שעצו ועפרו אסור ומשמע למ"ד כתלוש א"ש וקשה הלא הטיח דין מחובר יש לו לפי דברי עכ"ד ימחול לי שטעה בהבנת התוס' שהתוס' לא הקשו קו' רק למה לא מביא הגמ' משנה הנ"ל לראי' לענין ע"ז יש לו דין תלוש דלולי כן למה נאסר ע"ש וא"כ אכתי יש ראי' עכ"פ מאבניו ועציו שנאסרו והבן רק צריך להקשות עלי מן המשנה למה באמת נאסר העפר נא להטות אוזן אל מחשבתי בודאי בכל כותל אשר לוקח הסיד והטיח או לדבק האבנים או ליפות הבנין אז הנופל בטל לגבי העיקר אבל במזבח אשר לא נבנה כדרך הבנין רק נשפך יחד אבנים גדולות וקטנו' וע"י סיד וגרפי' נעשה גוף אז לא שייך שנתבטל הסיד לגבי אבנים דבכל כותל נעשה השורש ועובי חללו מאבנים ורק לדיבוק לוקח טיט וסיד אבל במזבח נתמלא גם עובי' וחללו בסיד ולא יש שם טפל רק הכל עיקר ולא שייך שנתבטל עיקר לגבי עיקר והגם שרש"י כ' באיזה מקומן נ"ד שהו מדבק אבנים אמת הוא שפעל דיבוק אבל דין דיבוק אין כאן ועיי' בסי' ר"ח בא"ח סעיף ג' וב' ובט"ז ובפרמ"ג ובס"ק ז' ועיי' ברמב"ם ה' טומאת צרעת פי"ד ודל"ב ועיי' בפרק ק"ק דדרשי' מזבח אדמה שיהי' אטום באדמה ועיי' ברש"י שם כנלענ"ד [ודין שאין דבר המעמיד בטל אין ענין לכאן]

ולא אשיב ידי אחור מלהודיע לו כי על ראי' שהבאתי מן ההרים רקדו כאילים הכי נאמר שנאסרו יען שנתלשו פעם אחת אלא מוכח מה שנתחבר ממש באדמה דין מחובר לו אחר ששלחתי לכ"ת נ"י המכתב נפל ברעיוני אולי אין זה ראי' דתורה אמרה אלקיהם על ההרים ולא ההרים אלקיהם וזה עכ"פ נקרא הר אבל אבנים אשר נאבדו מהם שם הר רק אנו דנין שעכ"פ הוא מחובר לקרקע ונקרא גם הוא ע"י החיבור שם ארץ ע"ז אמרי' דנקרא כתלוש ולעצמו אין לו שם הר וק"ל ועוד נפל ברעיוני דהר הגם שנתלש אין לו דין תלוש יען שאין הוא דבר המטלטל דוגמ' במקוואו' בגל שנתלש שטובלי' בו ועי' בתיו"ט שם ובש"ך ה' מקוואות וככלי שגדול שיכנסו בו מ' סאה שאין מקבל טומאה ועיי' במג"א ה' שבת סי' ש"ך אבל אבנים אשר יוכל אדם לטלטל ומקבל שם תלוש אז ע"י חיבור אין נאבד ממנו שם תלוש ועי' בר"ן סוגי' דנ"ט בנ"ט ובש"ך סי' צ"ה ועיי' בה' נט"י ובזבחים דף ל"ו ועי' ברמב"ם ה' פרה אדומה ובה' ס"ת

ולענין קו' חת"ם סופר מן החומות עיי"ש נפל ברעיוני דבר חדש דלאו דנתיצה הוא דוקא אם נבנה הדבר לשם ד' או שנסרו העצים לשם ד' אבל דבר שכבר נבנה ומתוקן כשהי' חולין ואח"כ הוקדש לגבוה ליכא בו לאו הנ"ל דתורה אמרה לא תעשה כן לד' אלקיכם וכמו שמזבחות ע"ז הוא דוקא בבנין לע"ז דאין הקדש לע"ז ה"ה באופן זה שייך דוקא הלאו דלא תעשו כן לד' אלקיכם והכה יעי' בגמ' ובסוף ה' מעילה דכל החומות נבנו בחולין ואח"כ הוקדשו אז ממילא לא הי' הבנין לשם ד' וליכא לאו הנ"ל ועיי' בתוס' ע"ז וברמב"ם וראב"ד ה' איסורי מזבח

ושרצה לברר לי דיש ג' קדושות קדושת מזבח וקדושת בדק הבית וקדושת דמים מרשב"ם בב"ב דף ע"ט ימחול לי שרשב"ם מפרש רק שזה מעלות ע"ג מעלות שא' קל מחבירו שזה גופו קרבן ומרגליות או זהב או כסף ראוי' לשמש בו לפני ד' וקדושת דמים אי אפשר לשמש בו ובכל יש מעילה אבל באמת אין לנו רק ב' קדושות אחד קדושת הגוף שהוא רק מה שנקרב ע"ג המזבח והשני שנעשה בו שימוש לעבודת ד' ובו נכללו כלי שרת ובגדי כהונה וכל הכלים אבל אין זה אלא קדושת דמים יען שלא נקרב עצמו לד' ודבר זה ילמוד כ"ת מסוגי' דבר פדא נדרים כ"ט ובב"מ ד' ק"א ועי' במ"ל פט"ז מה' מעשה קרבנות הל' י"ג וקידושין ד' ז' וברמב"ם פט"ו ממעילה ופ"ה ממעשה קרבנות

ואודות אשר הביא ראי' לדברי שעצי מערכה קדושת הגוף ותוס' תמורה דף ל"א אודיע לכ"ת נ"י כי ה' האיר עיני בשתים (א) מה שכתבתי יען דכתיב גזרי עצים משמע שיש להם תמונה ידועה ולא קורה מפרק ק"ק דף ס"ב הובא ברמב"ם פ"ז מה' איסורי מזבח וז"ל אמה ארכו ואמה רחבו ועובי כמחק גדיש של סאה וכמותן עושין לדורו' עכ"ל ושם הביא שהיו רגילין במורביו' של תאנה ועי' במ"ל הל' ג' ב' פירושים ולכאורה הדברים סותרים ברמב"ם מני' ובי' אך עיי' במ"ל שהיו ג' מערכות ודבר זה צ"ע ושקידה רבה לברר וללבן הדברים ועיי' פט"ז ממעשה קרבנות ובכ"מ שם ודל"ב שיראה שהנחני ד' בדרך אמת (ב) האיר ד' עיני בסוגי' דבב"מ ד' ק"א ובתוס' מנחות ד' ל' מבואר דקודם שנתקנו העצים בשיפוי הוי העצים קדושת דמים ואחר התיקון נעשי' קדושת הגוף

ומה שהאריך דבקדושת דמים אין בו לאו ובדבר ב"ה יש לאו ול"ק קו' חת"ס ז"ל לא ידעתי מה חידש הלא הן הן הדברים שכתבתי לו באגרת ראשון שרק בקדושת הגוף יש לאו זה אך בדבר שמשמש בו בקדושה תלי' ברמב"ן ובעה"מ אי נקרא קדושת הגוף כי לפי דעתי אין שם בד"ה שם בפני עצמו רק כ"ת נ"י עושה בד"ה שם בפני עצמו ונשאר גם חילוק זה אבל על כ"פ טוב יותר שעצום שם הקדושה של עצי מערכה שהוא קדושת הגוף ומנ"ל לחדש עוד ולכן לא הבנתי כוונת דבריו

מה שהערותי איך אפשר שקדשה לעתיד לבא הלא באו בה פריצים אלא ודאי שלא יוכלו לחלל גוף קרקע קדושה רק תלוש כמו בע"ז ציין לי כ"ת נ"י לעיי' בחת"ס רל"ג שהקדמני עיינתי שם שביאר כן כוונת ראב"ד ואלף תודות לו שהראני שזכיתי לכוון לאדמו"ר ז"ל אבל אני הקשתי איך סובר מ"ד קדשה והוא מסביר שיטת ראב"ד דלא קדשה ולא ידעתי מה יענה הרמב"ם להך סוגי' דע"ז בלי חולק ואולי פליגי בחקירה שלי ואין לי כעת בירור

וראיתי כי ישר בעיני כ"ת נ"י סברא שלי שלא ידומה דבר שמכר בקנין דרבנן שלא יבא עוד ללוקח שני ובין דבר שיבוא לידו לבסוף בקנין דאורייתא ואבני