מחנה חיים חלק א קא

איסור דרבנן ומהני דרבנן לדרבנן וצע"ג ועוד הרבה קו' היו לי [וחדושי' הנ"ל נגנבו או נאבדו ממני זה ד' שנים] ויצאתי לחדש אז דכאן לא מהני חזקת כשרו' דחששו שאדם טועה בדעתו ומאמין אם יאמר שחמצו יהי' הפקר די הגם שלבו אין עמו לבטל בלב שלם יען הגם אם מפקיר בלב שלם אינו מרצון טוב דהא הוא מוכרח לעשות זאת כדי שלא לעבור בב"י והוי כאונס על ההפקר דדוקא מי שמפקיר מדעתו הוא מפקיר בלב שלם אבל מי שמוכרח להפקיר אינו הפקר ממש הגם שתלוי וזבין הוי זבינא אגב זוזי גמר ומקנה אבל תלוי ונותן לא מהני עיי' ח"מ ס"י והגם שכאן הוי מצות התורה עיי' רמב"ם בכופין אותו עד שיאמר רוצ' אני דנחשב רצון שאני התם שיש כפיית ב"ד אבל כאן שאין כאן כפיית הגוף והוא מבטל במוכרח ע"י ציוות התורה וגם מקוה לזכות בו אחר יו"ט אז יחשבו בני אדם שהעיקר לשמור מצות ד' שצוה לבטל אבל לא יתן ללבו להפקיר הפקר ממש כאלו לא יהי' מוכרח וזה הסבר רבותינו ז"ל שמא אינו מבטל בלב שלם שהוא עושה ההפקר בתורת ציות התורה ולא בשביל לעקור הממון מביתו ולכן לא הניחו חכמים לפעול על הדאורייתא בביטול ואמרו מי שאינו רוצה לבדוק ולבאר החמץ רק לסמוך על ביטול שלו אנו מפקיעי' ממונו ממנו בתורת הפקר שלא יהי' לו כה לבטל ויעבור על הדאורייתא שברגע שרוצה לבטל מפקיעי' ממנו ממונו שלא יפעול הביטול וממילא יעבור בב"י ולזה הי' להם הכח שיוכלו לומר שאדם צריך לבדוק ולבער אבל באמת מי שמבטל בלב שלם ורוצה לקיים גם תקנת חכמים הניחו לו שהביטול מועיל להפקיע הדאורייתא ואם שכח או נאנס לא עבר אדאורייתא כלל וממילא אם ביטל בלב שלם או הפקיר ולא קיים תקנת חכמי' אח"כ אין חמץ נאסר מדאוריי' אבל מי שמחשב מתחילה רק לבטל ולא לבער החמץ אז החמץ נאסר מדאורייתא שעל אופן זה הפקיעו חכמים כחו בכח הפקר ב"ד והחמץ אסור מדאורייתא נמצא החמץ שאדם רוצה להנות אחר הפסח ואינו רוצה לבערו מן העולם אז לא פועל עליו הביטול כלל וצריך קנין דאורייתא לכך חקרו כל הפוסקי' בקנין מכירת חמץ שצריך להיות קנין דאורייתא והבן זה מאוד וזה פשיטא דיש להם כח לצוות מצות בדיקה וביעור ומי שאינו רוצה לשמוע להם אז יכולי' להפקיע ממנו ממונו בשעת הביטול ומזכי' לו אח"כ עיי' רשב"א גיטין ל"ז ותוס' בב"ק ס"ח ועובר על הדאורייתא והבאתי ראי' מחמצן של עוברי עבירה חולין דף ד' זה חדשתי מאז והי' לי פלפול ארוך והבאתי עשר ראיו' שמי שרוצה רק לבטל ושלא לקיים תקנת חכמים הוא עובר על איסור דאורייתא זה תמצית קונטרס

ועתה נחזי שרמזתי לכבודו נ"י כל זה בקיצור שרבנן עשו תקנה בכח הפקר ב"ד שלא יפעול הביטול ואם קנין דרבנן תחיל' קודם הביטול אז הביטול אינו מועיל כלל דממון אינו שלו ואם קנין דרבנן תחילה לא הוי שלו לבטל ואם קנין דרבנן לא מהני והוא רוצה עתה רק לבטל עובר על ב"י דבאופן הזה לא פעל הביטול ואם יבטל תחילה אז קשה איך ימכור דבר שאינו שלו וסיימתי במכתבי אבל עכ"פ אם ביטל בלב שלם הוי החמץ הפקר ואינו נקרא עוד שלו לענין שיכול למכור אותו חמץ בקנין עכ"ל וממילא אין אחר ביטול גמור עוד תיקון וגם סיימתי דאז אפשר לומר שהפקיע הממון שלו מכח הפקר ב"ד עיי"ש דלא נטעה בממנ"פ אם הפקיע אין כאן איסור חמץ עוד שזה אינו שרק החמירו והבן ועתה כל השגותיו אזדו דאיך ידמה קנין דרבנן להפקר ב"ד דמי יכחיש דיש כח ביד חכמים להפקיר שלא יהי' לו הכח להפקיר חמצו ואין דבר זה מגיע כלל לדברי הראשוני' ואחרונים אי קנין דרבנן מהני לדאוריי' וגם מי יכחיש דמי שביטל ולא בדק דעבר רק על דרבנן ומה שהתחכם בקו' לא ידעתי הכי עקרו שם קנין מעות רק אמרו שצריך משיכה ג"כ אבל כאן אם מבער ובודק אין צריך ביטול רק משום פן יש לו חמץ שאינו ידוע אבל גוף הביטוול בעבור חמצו עקרו לגמרי ובגוף ענין הנ"ל יש לי הרבה לכתוב אבל אין העת לזאת ולדעתי פי' אחר ברש"י שם ולא נעלם ממני שיטת הכל בו ופנ"י ופר"ח אם מהני ביטול בחמץ ידוע וק"ל

ומה שהשיב על מה שדחיתי לו אם יש קנין דרבנן והלא קנה החמץ שוב אין מועיל ביטול או מכירה דאיך ימכור דבר של חבירו או יבטל והתפלא א"כ קשה מרש"י בב"מ איך יקדש המוכר אשה במעות הנ"ל לא ידעתי מחשבותיו הכי יכחיש דבדבר אשר זכה אדם הן מדאורייתא הן מדרבנן שוב אין למוכר עוד כח למכור יען שאין כאן לוקח כי מה יקח אם לא יזכה בו בדין וכאן ע"י קנין דרבנן זכה הלוקח הראשון ומה נשאר עוד למוכר כל הרוחו' שבעולם לא יכחישו זאת אבל שם נהפוך הוא ודאורייתא כבר זכה המוכר במעות והלוקח בחפץ והגם שמדרבנן עדיין לא זכה אבל עכ"פ עומד לזכות בו דהא אפי' מי שפרע יש בחזרה והא עדיין לא חזר הלוקח אבל כאן שכבר מכר באוריי' מה ימכור או יבטל דבר זה שוא וכזב ולא האמנתי שקולמסו יפלוט עוד מגן ומחזה ע"ז

גם מה שחדשתי סברא שאין איסור דרבנן הנ"ל אסור משם חמץ רק משם לא חסור וכבודו קילס הסברא רק התפלא הלא חכמים אסרו נוקשה הרי שנותני' שם איסור חמץ במכ"ת נ"י שגג מאוד בודאי הם נתנו שמות אבל הכי יש כח בידם לחדש שם איסור רק יוכלו לאסור אפי' בהנאה כמו ערלה דרבנן א"ה והבן וידעתי אם יראה פעם שנית מכתבי ימצא נחת

ומה שרוצה כבודו נ"י לחדש דאין כח הביטול פועל עד שמגיע זמן האיסור והשבתי לו ממה שהעירו הפוסקי' שלא יבטל עד אחר שקיים מצות שריפ' ומעלתו השיב הגם אם נכונה ראי' הנ"ל אבל מן הסברא אינו כן כיון דלשיטת הר"ן דביטול פועל רק שבלא"ה אינו ברשותו וא"כ קודם זמן איסור איך יפעול הביטול יפה העיר כ"ת נ"י וזאת אשר נפל ברעיוני בעזה"י דמכבר הבאתי ראי' דג"כ הביטול בחמץ צריך לחול מיד ולא בזמן האיסור דהנה הר"ן בנדרי' דף י"ז פי' המשנה יש נדר בתוך נדר בחקירה גדולה דמה שאדם פועל בדיבור פיו אם אין מקום לחול מיד הגם שימצא אח"כ רווחא אינו חל יען שאז אין הדיבור בעולם וכן הסביר ביותר דף ח"י דרק יען שחכם עוקר הנדר מעיקרו לכן אם שאל על הראשונה חייל השניי' ע"ש היטב הכוונה אם אדם דובר בסתם ולא מפרש דיבורו על לאחר זמן אז צריך להיות מיד מקום לחול אבל בודאי יוכל לנדור על לאחר עשר שנים או להקדיש לאחר עשר שנים וזה ברור בהבנה דבריו ולפ"ז אם אינו מפרש שביטול יחול רק בזמן וברגע שגלוי לפני ד' שהוא אסור רק מבטל בסתם א"כ צריך לחול מיד ונכון שיטת רמ"א אבל עדיין נשאר חקירת כבודו למה מהני באמת ויהי' נוסח הביטול בפירוש על רגע שגלוי לפני ד' שאז הוא זמן איסור וצ"ע לכאורה

ונ"ל דסברת הר"ן הוא כך מה שיוכל להיות נשאר ממון של אדם שישאר החפץ שלו קנין עולמית אז לא מהני הפקר גמור אבל בחמץ שעכ"פ בזמן האיסור איסור הנאה מפקיעו רק הקב"ה אוקמי' ברשותו לעבור על ב"י ולא שיהי' כשאר ממונו ולכן מהני גילוי דעת ולפ"ז גם קודם זמן איסור לא נשאר בידו קנין עולמית רק קנין לזמן עיין ר"ן נדרים כ"ט להסביר דברי אביי עי"ש עיי' ברא"ש וקצוה"ח לענין אתרוג וכעת אין בביתי לציין הסימן ועל קנין לזמן מהני הפקר גרוע ג"כ והגם שיוכל לכלות ולאכול החמץ עד זמן האיסור אבל לא יוכל להשאר בידו לקנין עולמית ולכן באמת ביטול כזה גם קודם זמן איסור מהני דלא דמי לשאר הפקר עיי' ר"ן בכתובות ריש פרק הכותב כנלפענ"ד כעת [ועיי' סוף נדרים דזמן ממילא בא לענין היתר הנדר]: