מחנה חיים אורח חיים חלק ג צט

ליכא חילוק אם מושבע בדרך הנאה או בשלכד"ה הכל איסורו בשוה וא"כ לא נחשב יוכ"פ למוסיף דחייב אף בשלכד"ה דשאני התם דגוף העבירה לא הוה הנאת אכילה רק השביעה ושאני נבילה דסוג איסורו בשם אכילה וחייב אפי' בכזית אבל צריך להיות בכדרך אכילה ודוק

ואחרי ימים מועטים מצאתי במשבצות זהב סימן תרי"ב ס"ק ד' שכתב וז"ל הא עט"ז באות א' יעו"ש ח"ש אסור מ"ה כמ"ש המ"א אות א' ובמ"ל פ"א מחו"מ פ"ז להרלנ"ח בע"פ משש עד שתחשך משמע דח"ש מותר שם מ"ה דהא י"ל ועיניתם נפשותיכם אף ח"ש אסור מ"ה והלמ"מ לפטרו מענש בח"ש ולפ"ז לכאורה דין חדש יש ביוכ"פ דאנו בשאר האיסורין ח"ש לית ביה עשה כ"א איסור תורה בעלמא וחייל עלי' שבועה משא"כ ביוה"כ דיש עשה בח"ש אין שבועה חייל עליו ונ"מ לפסולי עדות עתוס' שבועות דף כ"ג ב' ד"ה דמוקי ובי"ד רל"ט עכ"ל הרי כדברי אשר חקרתי בהבנת אדמ"ו חת"ס ז"ל אשר שמע אחי הרב נ"י מפיו הקדוש לחדש דין הנ"ל ביוכ"פ ובוודאי גם אדמ"ו לא חידש רק כנגד העשה ולא על כרת אודה לד' שכוונתי להאמת תל"י

ואגב גררא אעתיק דבר מחדושי עירובין דף ל' מערבין לגדול ביוכ"פ כתב רש"י וז"ל למי שהוא גדול שהביא שתי שערות שחייב בעינוי ואע"ג דלמחר לא חזי ליה הואיל וחזי לקטן שאינו בר עונשין עכ"ל ופלא בעיני למה נקט רש"י שלמחר לא חזי ליה שחייב בעשה דעינוי ולא כתב הלאו ש כרת שחיוב הגדול אם אוכל ביוכ"פ וצע"ג

ונ"ל דלכאורה תרומה ונזיר המה אסורי חפץ עיין באבני מילואים בשם מהרי"ט דתורה אסרה יין על נזיר יעו"ש א"כ גם חצי שיעור הוה דבר איסור ולא הוה סעודה ראוי' אבל יוכ"פ דיום אסור והמאכל היתר דחולה שיש בו סכנה מברך ברכת המזון אם צריך לאכול ביוכ"פ וגם בנזיר ותרומה הוה השיעור כזית או רביעית אבל ביוכ"פ צריך ישוב הדעת מככותבת ועיין במ"א סי' שס"ח ס"ק ב' א"כ הוה כזית שיעור סעודה והוא חצי שיעור לגבי יוכ"פ ולכן מערבין ביוכ"פ לגדול ועיין בר"ן שהקשה למה צריך העשה על אכילת מצה הא צריך לאכול מכח יו"ט כזית יעו"ש לכן התחכם רש"י לכתוב דעכ"פ מכח מצות עשה של עינוי הוה בודאי חצי שיעור אסור כמו שיאכל כזית ולא הוה מתענה ביוכ"פ ודוק

ואוסיף נופך הלא ביוכ"פ דהוה כזית ח"ש מותר לאכול בסוף יוכ"פ דלא שייך לומר עוד חזי לאצטרופי דבמוצאי יוכ"פ מותר לאכול אבל בנזיר ותרומה יש תרתי לרעותא דח"ש הוה רק פחות מכזית וגם אסור בסוף יום שבת אפי' משום דחזי לאצטרופי אם יאכל עוד במוצאי שבת וא"כ קשה מאי ראיה מביא דמערבין ביוכ"פ שמותר לערב לנזיר ביין או לישראל בתרומה נזיר דומי' דתרומה דאסור במש"ק וביוכ"פ יש היתר לסעודה בסוף יוכ"פ לאכול כזית דהוה סעודה חשובה לכן החכים רש"י דעכ"פ מכח העשה של העינוי אסור לאכול חצי שיעור היינו כזית דעכ"פ לא התענה נפשו כ"ד שעות הגם דכרת ליכא רק אכותבת דהנפש אשר לא תעונה אינו אלא בכותבת שהוא ישוב דעת אבל עכ"פ אם אוכל בפחות לא קיים העשה תענו את נפשותיכם ודוק. סימן מ רב שלומים ורב ברכות להרב הגאון הצדיק כבוד הר"ר וואלף בער שענקעל נ"י בק"ק טארנא יע"א

אחד"ש אודיע כי מכתבו הגיעני בעתו ונעלם ממני ושכחתי לחפש ובשבוע העבר עפ"י סיבה מצאתי אותו מונח בין שאר מכתבים ואמרתי מצוה שבא לידי לא אחמיץ יום אחד ואשר עלה ברעיוני אחלק לפר"מ נ"י ואקוה שהמה מיושרים בעזה"י

אודות שהציע ספיקו לפני שכתב פר"מ נ"י וז"ל יש להסתפק אלו שחייבין מספק כגון טומטום ואנדרוגנוס אם אינם רוצים לעשות מ"ע אם שייך לגבייהו כפיה או לא כיון דאינם חייבים אלא מספק הנה לכאורה נראה דתלי' בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א אם ספק דאורייתא לחומרא או לא דלרמב"ם דספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא נראה דאין כופין כיון דאינו חייב רק מדרבנן נראה דמדרבנן לא שייך כפי' לפי מה דקיי"ל דגבי דרבנן לא נחתינן לנכסי והוא מטעם כפי' כמבואר בדברי הרשב"א הובאו בספר קצה"ח בסי' ל"ט אמנם לדעת רשב"א שספיקא דאורייתא מדאורייתא לחומרא וודאי מסברא נראה דכופין כמו בכל מ"ע וצריך עיון כעת עכ"ל

תשובה הדבר צריך התבוננות רב כי יש בו פנים בפנים מסברות ואשר יתן ד' בפי אשמור לדבר בעזה"י

הנה מכבר חדשתי סברה הני דסוברים ספיקא דאורייתא לחומרא זה אם הגוף ההוא אשר חפץ לעשות הספק איסור הוא נכנס עכ"פ בסוג שם ההוא למשל חתיכה ספק חלב ספק שומן מונח לפניו ורצה לאכול את החתיכה אז אמרי' עכ"פ האיש או האשה נכנסים בסוג שם איסור דהא עכ"פ אסורות בודאי חלב רק אנו דנין אם החתיכה הלז חלב אז אסור לו לאכול אותו חתיכה דדלמא היא חלב והוא בחזקת חיוב שלא לאכול חלב וכן בספק אם היום יום ראשון דפסח שצריך לאכול מצה או היום א' דסוכה וצריך לישב בסוכה או אם היום יום א' דר"ה ומחויב לשמוע קול שופר וכדומה הגם דליכא חזקת חיוב על יום זה דהא הוא ספק אם בא היום החיוב של קיום מ"ע אבל עכ"פ הוא נכנס בסוג קיום מ"ע הנ"ל בכל שנה ושנה וא"כ גם מספק צריך לעשות המעשה אשר בו הוא מחויב לקיים מ"ע עכ"פ אבל אם יש ספק אם האיש כהן או ישראל אי מוזהר שלא לטמא למת או אם הוא מחויב לפדות בנו הבכור א"כ יש ספק אם הוא נכנס בסוג אותו ל"ת של טומאה או אם נכנס בסוג מ"ע של פדיון אז לכ"ע הוא פטור דהא יש ספק בעיקר שיעבוד גוף שלו אם נותן כזאת לעול על צווארו ומספק לא חל עליו חיוב וספק להקל לכ"ע ודוק

והוספתי נופך בעזה"י דלכאורה בכל ספק דבא לפניו הספק אם הדבר אסור או מותר או אם הוא פטור לעשות מעשה המצוה או לא א"כ לא הי' לו חזקת פטור מקודם דנימא אוקי החזקה חזקת קמייתא אבל בספק אם הוא כהן או ישראל א"כ בשעה שחל עליו החיוב בא הספק א"כ אוקי אחזקה שהי' פטור עד עכשיו ונשאר בחזקת פטור וק"ל

אך אפשר לומר מה שהי' פטור כל זמן שהוא קטן הן מקיום מ"ע או מעונש הל"ת הוא מכח שאין שכלו שלם וחס רחמנא עליו כמו שאמרו בסנהדרין דף נ"ה ע"ב כיון