מחנה חיים אורח חיים חלק ג צח

רש"י הי' אפשר לפרש דזה גופה כוונת ר"ל אכילה בכזית ביחד ובתוך כדי א"פ הוה כאוכל בפ"א אבל מרש"י לא משמע וצע"ג

ואמרתי לתרץ בעזה"י מה דחדשה תורה דמחויב על יתובי דעת כרת היינו אם הישוב הדעת בא בפ"א שהי' רעב ואכל כדי ישוב הדעת אז עשה פעולה שלא יהי' לו עינוי בשעת הנאה וחיוב כרת אבל או אכל כמה פעמים חצי שיעור אשר בשעת הנאה של אלו חצי שיעור לא הי' לו ישוב הדעת א"כ הנאות אלו בהיתר הי' והגם אם אח"כ בא לו ישוב הדעת מח"ש הוה כאלו אכל מתחילה עפר או ציר ומורייס וכל הני המפורשים במשנה שיוכל להשיג ישוב הדעת מח"ש אבל הכי יהי' חייב בכה"ג עכ"פ לא עשה מעשה לאכול אוכל אשר יבוא לו הישוב הדעת באיסור וכל הנאה הבא לאדם ממילא פטור אפי' בחלבים ועריות דמתעסק חייב ואם בא ממילא הנאה פטור עיין בפנ"י בפסחים דף כ"ו דיליף דין זה מרמב"ם והסביר דליכא חיוב תורה אלא במעשה איסור והאריך בסוגיא דשם להסביר דברי חכז"ל אשה קרקע עולם ותחילתה באונס וסופה ברצון דמותרת יעו"ש דפח"ח וא"כ ה"ה בכה"ג הישוב הדעת הבא ממילא מבטן מלא אינו חייב עליו כרת והבן זה

ומצאתי און לי בדברי כפת תמרים יומא דף פ' בד"ה אר"ל האוכל אכילה גסה שכתב וז"ל קשה אמאי אשמעי' הך דינא ביוכ"פ לשמועי' בעלמא במ"א כגון חלב או חמץ אם אכלן אכילה גסה פטור דלא שמה אכילה יש לומר דאי אשמעי' בעלמא הו"א אכילה גסה לא שמה אכולה ולפיכך פטור אבל ביוהכ"פ דהכתוב אומר תענו הו"א דחייב דהרי לא התענה דאע"ג דבשעת אכילה לא נהנה כגון דאכל על השבע מ"מ כשיתעכל המזון הראשון שבמעיו אכתי מיתבא דעתה ואין לו עינוי מחמת מה שאכל באחרונה הלכך קמ"ל דאפ"ה פטור ביוה"כ משום דלא אזלינן אלא בתר שעת אכילה ובשעת אכילה לא נהנה ואע"ג דמטא ליה הנאה אח"כ לא איכפת לן עכ"ל הרי כמעט מפורש יוצא דישוב הדעת צריך לבוא בשעת אכילה ולא מכח בטן מלא ודוק

ואולי יש להכריע דכרת לא חייב דלא נקרא והנפש אשר לא תעונה דלא עשה מעשה שלם לעקור העינוי אבל העשה לא קיים בכה"ג דעכ"פ אין נפשו מעונה ואולי גם באכילה גסה פטור אבל עשה לא קיים ודוק

אך א"כ נפלא דעת אדמ"ו רבן של ישראל אשר כל רז לא אנס ליה ועלה בדעתי דגמ' קאי ביומא דף פ' לר"ל דסובר חצי שיעור מותר מן התורה א"כ אי אפשר לצרף אכילתו של חצי שיעורים אשר אכל בהיתר לפעול על ישוב הדעת שיהיה חייב אבל לר"י דסובר חצי שיעור אסור מן התורה א"כ גם אכילת חצי שיעורים היה אסורים רק שחסר הפעולה שלא פעלו ישוב הדעת א"כ באכילת ח"ש האחרון שהוא ממלא הישוב הדעת חייב א"כ להלכתא דפסקי' כר"י שפיר הורה אדמ"ו ז"ל להלכה לפני התלמידים כנלענ"ד בעזה"י

ואם כנים דברי יצא מזה דחולה שיש בו סכנה ואכל החצי שיעורים בהיתר אפי' אם יאכל באחרונה ח"ש שלא הי' צריך והי' לו ישוב הדעת פטור דעכ"פ אכילת היתר לא מצרפים לפעול כרת על ח"ש איסור והגם שיש לזדנז בדבר שהי' רק מכח פקוח נפש דוחה ולא כמו ח"ש מותר לר"ל אעפ"כ לא עשה מעשה איסור ודוק

בכל זה קשה לי מגמ' יומא דף ע"ג ע"ב על המשנה דקתני יוכ"פ אסור באכילה ושתיה וברחיצה וסיכה ותשמיש המטה פריך הגמ' יוכ"פ אסור באכילה ושתיה ענוש כרת הוא אר"א לא נצרכה אלא לכחצי שיעור הניחא למאן דאמר ח"ש אסור מן התורה אבל למ"ד ח"ש מותר מאי איכא למימר וקשה גם למ"ד חצי שיעור אסור מן התורה ג"כ נשאר הקו' אכילה ושתיה ענוש כרת כגון שאכל כמה פעמים ח"ש עד שלא היה מעונה כלל ואיך קתני אכילה ושתיה אסור דומיא רחיצה וסיכה ותשמיש המטה הלא בכל אלה אפי' רוחץ וסך ומשמש מאה פעמים ביוכ"פ לית בו כרת ואם אכל ושתה כמה פעמים ביוכ"פ ח"ש חייב כרת ואיך שננה המשנה אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה בשוה אלא פשיטא אפי' לר"י לא משכחת כרת אם אכל כמה פעמים ביום ודוק (עיין בתויו"ט שם שהשיג על הרע"ב)

ולפמ"ש למעלה נכון דעשה של ועניתם את נפשותיכם לא קיים בכה"ג אבל כרת לא משכחת אפי' אכל אלף פעמים חצי שיעור ביוכ"פ דצריך הנאת ישוב הדעת בפעם אחד כנלע"ד בעזה"י רק בעל דעתי נגד דעת מרן רבן של ישראל אשר שמעת ופה תהי' שביתת קולמסי כהיום

ואיידי לא אמנע מלהודיעך מה שחקרתי במקו"א על דברי מהרי"ט אלגאזי בהל' חלה בדף מ"א בד"ה והנה שהרעיש בקו' לשיטת הרמב"ן דלאכלה לא לסחורה הוה מ"ע א"כ הוה השיעור בכזית דמ"ע ול"ת שווין בשיעור כזית אבל על פחות מכזית ליכא העשה דלאכלה א"כ מאי פריך הגמ' דעיסת שביעית חייבת בחלה הא אילו מיטמא בת שריפה היא וקשה הא חלה אין לה שיעור אפי' בפחות מכזית וא"כ ליכא לגבה עשה דלאכלה ולא לשריפה

ואמרתי דשם בשביעית ליכא חיוב דלאכלה דצריך לאכול שיעור כזית בפ"א רק דיאכל פירות שביעית אפי' אוכל כל היום פחות פחות מכזית שיהיה פירות שביעית נאכלין וכן בעשה דואכלו הכהנים אשר כופר מהם הוה ג"כ המצוה שיהי' נאכל כולו אפי' יאכלו הכהנים פחות פחות מכזית בכל היום ומכ"ש אם אכלו כל כך עד שישבע ממנו וא"כ אסור לשרוף חצי כזית דגם אותו חצי זית יוכל לקיים בו לאכלה שישלים בו כדי שביעה [הא יכול לצרופי עם עוד חצי זית ויהי' בו שיעור אכילה] הגם דלא יאכל בכדי אכילת פרס ובפרט נ"ל אם יש ציווי על הגברא לא תאכל נבילה או תאכל מצה שם צריך כזית בכדי א"פ שיהי' נחשב שגברא אכל ועבר הל"ת או קיים העשה אבל אם כתיב על הפירות שיהי' לאכלה אין הבדל ודוק בזה

וקבלתי מכתב מאחי הנ"ל שכתב לי שבדברי שאג"א סי' ע"ו מיושב הקו' שהקשתי מיומא דף פ"א ונכונים דבריו ואגב אעתיק מה שכתבתי על גוף דברי שאג"א שמחדש שיוכ"פ הוה איסור מוסיף על נבילה יען דביוכ"פ חייב אף שלא כדרך הנאתו וכתבתי וז"ל ולפענ"ד נ"ל דלא הוה יוכ"פ איסור מוסיף ע"י בשלכד"ה דבשלמא אי הוה שיעור דיוכ"פ בכזית ואעפ"כ הוה חייב בשלכד"ה אז הי' יוכ"פ איסור מוסיף אבל השתא דכתיב ביו"כ תענו נפשותיכם וקפיד קרא אשיעור שביעה שעי"כ אין הנפש מעונה אז בעי אפי' בכדרך הנאה כותבת כדי שביעה וממילא חייב אפי' בשלכד"ה יען דהנפש לא מעונה וא"כ כיון דעל עינוי נפש קפיד קרא ושם