מחנה חיים אורח חיים חלק ג צה

חצי זית מצטרפין זה עם זה לצאת ידי חובה עכ"ל הרי מפורש יוצא דלצאת ידי חובה צריך כזית בלי טעם של הברכה כאשר כתב הרא"ש יעו"ש

ונראה לי בזה דרא"ש הבין שמצטרפין שכולם הם מרור לצאת בו המצות מרור בכזית שעכ"פ מדרבנן צריך כזית משום הברכה ואשמעינן המשנה שיכול לצרף מכולם כזית כמו שמצטרפין בחלה מחמשת המינים יחד ועיין בברטנורא במשנה י' פ"ב דפסחים שכתב וז"ל ומצטרפין לכזית לצאת ידי חובת מרור וה"ה בחמשת מיני דגן שמצטרפין לכזית לצאת ידי חובת מצה ואתרווייהו קאי עכ"ל וא"כ לא ידעתי למה פי' רש"י אם אין נו מאחד מהן כזית הא אפי' יש לו מכל אחד מחמשת מיני מרור כמה זיתים והוא צירף מכל המינים כזית אעפ"כ יצא ידי חובה וכן נראה מקיצר פסקי הרא"ש שהבין כן הפי' שמצרפין לכזית מכל המינים יחד יוצא בו

אך בלא זה נראה לי דאפילו אם נאמר דיוצא מן התורה אפילו בפחות מכזית כי על מצות ומרורים יאכלהו קאי רק על פסח ולכן כתיב בערב תאכלו מצות להודיע כי צריך במצה כזית ולכן סגי במרור בפחות מכזית לולא מחמת הברכה שמברך על אכילת מרור כאשר הבין השג"ח בהבנת הרא"ש נ"ל זה דווקא אם נוטל חצי זית ואוכל לשם מרור יוצא בו אבל אם לקח כזית לאכילת מרור א"כ גילה שחפץ בקיום מ"ע הזאת כזית כמו באכילת מצה א"כ בודאי לא יוצא בפחות מכזית דהא גינה דעתו שרק באכילת כזית מרור רוצה לצאת ידי מצותו ולא בחצי זית מרור א"כ הוה היפך מחשבה שלא רוצה לצאת קיום המצוה כי אם באכילת כזית כמו בשאר אכילת מצוה א"כ לו יהיה מצוה אין צריכה כוונה אבל בהיפך כוונה ובפרט באכילת מרור דלא נהנה באכילתו מהני דעתו שאינו יוצא כי אם בצירוף כזית מרור ואשמעי' המשנה בפ"ב דפסחים דכל מיני ירקות הנשנים שם מצטרפין לצאת ידי חובה באכילת כזית אבל אם לקח חצי זית ממינים אנו וחצי זית ממין אחר לא יצא ידי חובה דהא גילה דעתו שרוצה לקיים מצותו באכילת כזית דווקא רק אותו מינים מצטרפין יחד לקיים מחשבתו לצאת ידי חובה באכילת כזית מרור אבל לעולם אי לא אכל אלא כחצי זית בלבד יצא ולכן כתב הרא"ש בעבור הברכה יקח כזית מרור ומיושב קו' שג"א על הרא"ש ודוק

ובזה מיושב קו' חמורה של שג"א שם על הרא"ש איך אפשר לומר דרק משום הברכה צריך כזית הא בברייתא בפסחים אמרו אכלן לחצאין יצא ובלבד שלא ישהה בין אכילה לחברתה יותר מכדי א"פ ומשמע אם שהה יותר מכדא"פ לא יצא וקשה ממנ"פ כיון שאכל חצי זית כבר קיים המצוה והברכה שבירך מתחילה אי אפשר לתקן ואם יאכל עוד אי אפשר לברך דהא כבר יצא ידי חובתו ואם כן אמאי יאכל עוד הפעם והוא קושי' גדולה מאוד

ולפמ"ש נכון בעזה"י דברייתא לא אמרה אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית יצא ובלבד שלא ישהה בין אכילה לחברתה דהי' משמע שאכל מתחילה רק חצי זית אלא הברייתא אמרה חלקה לחצאין משמע שלקח כזית מרור רק חלקה לחצאין לאכול הכזית בשני פעמים אז צריך שלא ישהה בין חלק לחברתה בכדי אכילת פרס דהא הוא כיון במחשבתו לצאת בכזית אבל אפשר אם מתחילה לא חפץ לאכול רק פחות מכזית יצא ודוק

עד כה חקרתי שיש להצדיק דברי הרא"ש גם לפי הבנת שג"א אבל לבי אומר לי שמעולם לא עלה כזה על דעת הרא"ש בהיפך הוא הרא"ש נתן טעם למה לא יאכל לכתחילה לחצאין על זה אמר הרא"ש משום ברכת על אכילת מרור ראוי' שיאכל בפ"א דאין אכילה בפחות מכזית א"כ גבי עונש גילה התורה דמצטרפין אבל במ"ע ראוי' לכתחילה לקיים אכילה ממש ולא ע"י צירוף ובפרט במרור שכן אינו נהנה דנימא שמצרף הנאת גרונו והנאת מעיו בכדי אכילת פרס שמברך על האכילה של מצוה ולכן ראוי' שיקיים האכילה בפ"א ופלא בעיני דברי חק יעקב בסי' תע"ג סעיף כ"א שכתב שצריך ליזהר שלא יהי' ריוח בין העלים כיון שמברך על האכילה ואכילה בכזית משמע יעו"ש והוא פלא תיפוק ליה שלא יאכל כזית ולא קיים המצוה ונראה דסובר דלולא הברכה הי' מקיים המצוה אפילו ליכא כזית והוא פלא גדול דלא כתב הטעם דכתוב על מצות ומרורים יאכלהו ואולי הברכה בחנם חמור דיש סוברים לא תשא הוה דאורייתא בברכה בחנם ודוק

נחזור לדינא שגם אלם השומע שמחויב במ"ע צריך לאכול כזית רק אפשר להקל בו שיאכל לחצאין בכדי אכילת פרס כנלע"ד ברור בעזה"י. סימן לח שפעת שלום ורב מנוחה לאיש היושב על מדין ומורה ה"ה הרב המופלא ומופלג מורג חרוץ שונה הלכות כבוד הרב ר' פייבל גראסמאן נ"י מ"ץ לעדתו בק"ק טארנא יע"א

בא לנגד עיני ועיינתי מיד לראות שאלתו ויען שלית דין צריך בושש שהשוחט עשה שלא כדין ושלא כדת הש"ע הי' ראוי' לקנסו רק דעתי לקיים בו שטוב גערה במבין ואם יקפוץ עוד בראש להורות בלי שאלת חכם אז יקנס בכפלים קנס גדול כך דעתו

שאלה הנה מעשה אירע פה בשמ"ע העבר אחר אכילת צהרים בשעה שלישית קראו להשו"ב לבית המטבחיים לשחוט והלך ושחט וגם הכשיר בלא ידיעתי וביום המחרת שאלתי על מה עשה זאת לשחוט מיו"ט לחבירו בלי שום שאלה אמר לי שאכל קודם הלילה מהטחול כזית והנה עמדתי כמרעיד שהחציף השו"ב לעשות כזאת להגיס את דעתו הגם שיש לו ריח תורה הנה בהשקפה הי' בדעתי כששמעתי ביום ש"ת לאסור הבשר כדעת הב"ח ז"ל שהביא הט"ז בסי' תק"ג סעיף א' ס"ק ה' ואקצר כי שבילי הוראה נהירין להדר"ג קדשו הגם שהשו"ב התנצל שהקצב אינו יהודי והוא רוצה לנחור ז"א כי ביום המחרת נחר בהמה אחרת והנה אמ"ו יורינו מה דין ומשפט השו"ב הזה עכ"ל

תשובה הן אמת שהט"ז בסי' תצ"ח ס"ק ה' משמע בבהמת ישראל מותר לשחוט אם יאכל עכ"פ כזית אח"כ וכותב שטעות סופר בב"י אבל כבר צווח עליו באלי' רבה שנהפוך הוא שבפי' כ' הרשב"א אפי' יאכל כזית אח"כ אסור הדבר דזה הוה רק הערמה כיון שלא צריך באמת הבשר רק אוכל משום שלא יהי' מלאכה בחינם ביו"ט א"כ אסור השחיטה אפי' אם יאכל אח"כ יעו"ש אבל על כל פנים בבהמת עכו"ם בהערמה בוודאי אסור ודוק

ואפילו בשו"ת באר עשק סי' כ"ו דהתיר אפי' בבהמת גוים בשחל יום ב' של יו"ט ביום ה' דאל"כ