מחנה חיים אורח חיים חלק ג צג

וא"כ אפוא לר"י דסומא פטור מכל המצות עשה ומדרבנן הוא מחויב במ"ע של התורה יהי' הסומא חמור מן הפקח דמי שאינו סומא עבר רק על הקל הוא עשה והסומא שעבר על העשה עבר על הלאו דלא תסור שהוא לאו דאורייתא וזה אי אפשר חוץ אם נאמר דסומא פעור מן התורה אפי' מן הל"ת שבתורה א"כ גם אם יעבור הסומא העשה דאורייתא לא עבר על לאו דאורייתא דהוא פטור גם על הל"ת מן התורה וכל חיובו הן בעשה והן בל"ת רק מדרבנן וא"כ אינו חמור הסומא מן האינו סומא ודוק

ולפ"ז לרבנן דסומא מחויב במצות מן התורה וק"ו בל"ת מן התורה א"כ בזמן המקדש קיים הי' על שאינו סומא רק עשה דאורייתא על הגדה לא יוכלו חכמים לחייב הסומא דא"כ יהי' על הסומא לאו דלא תסור לאו דאורייתא ועל מי שאינו סומא רק עשה אבל בזמן הזה דהכל דרבנן ויש לאו דלא תסור על איש ואיש מישראל ממילא תיקנו גם על הסומא וא"כ פי' רשב"ם כפתור ופרח תל"י שעכשיו תקנו גם על הסומא דכולם מדרבנן וכל העובר עובר עבירת לאו דלא תסור והבן בעזה"י. סימן לז

נשאלתי ממי שיש לו בן אלם והוא גם חולה ר"ל אי צריך ליתן לו כזית מרור קריין כי בכל שנה הוא חולה ותולה באכילת מרור שאכל אולי אפשר להקל בו שלא יאכל רק מעט זכר לאכילת מרור עכ"ה

תשובה לפום רהיטא הי' באפשר להקל מעל אלם שלא צריך לאכול כזית מרור דהרא"ש כתב בערבי פסחים דף קי"ד סי' כ"ה וז"ל תני אכלו דמאי יצא אכלו בלא מתכוין יצא אכלו לחצאין יצא ובלבד שלא ישהה בו בין אכילה לחבירתה יותר מכא"פ משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית דאין אכילה בפחות מכזית אבל בירקות הראשונות שמברך עליה בורא פרי האדמה בעלמא ואין מזכירין עליהם אכילה א"צ מהם כזית עכ"ל הרי מפורש יוצא דרק משום דמברך ברכה על אכילת מרור לכן צריך שיאכל כזית א"כ אלם דלא יוכל לברך די לו באכילת מרור כל שהוא כך עלה בדעתי שהוא פשוט מאד

אמנם יפלא מאוד להבין דברי הרא"ש שיהי' צריך כזית משום הברכה שמזכיר על אכילת מרור דא"כ הא גופא קשה למה תקנו חכז"ל לברך על אכילת מרור הי' להם לתקן על טעימת מרור ולא יצרך האדם לאכול כזית

ונלע"ד הבנה אחרת בעזה"י דקשה לי מאוד בברייתא הנ"ל אכלו לחצאים יצא ובלבד שלא ישהה יותר מכדי אכילת פרס ופלא בעיני מאי יצא אם אכלו בכדא"פ הלא לכתחילה יכול לאכול בכדי א"פ כזית מרור דכל האוכל בכדי אכילת פרס הוה כאלו אכל בבת אחת וא"כ מאי אכלו לחצאים יצא וצע"ג

ואמרתי ליישב בעה"י דתרה"ד סי' ק"ל הוכיח ממרדכי מצוה לבלוע כזית מצה וכזית מרור כל הכזית בבת אחת יעו"ש ובמג"א סי' תע"ה ס"ק ד' הביא ראי' מפ"ז דחולין ובמחצית השקל ביאר שם דסתם אכילה הוה כזית בבת אחת רק באיסורים גילה הלכה דמצטרפין בכדי אכילת פרס אבל בקיום מ"ע נשאר אכילה הוה כזית בפעם אחת יעו"ש דפח"ח וא"כ אתי שפיר הברייתא דנקט אכלן לחצאים בדיעבד יצא אם לא שהה בכדא"פ אבל לכתחילה הוה המצוה לאכול הכזית מרור ביחד בפעם אחד ודוק

ומעתה רמז הרא"ש ומבאר למה יהי' דווקא בדיעבד ולא אפי' לכתחילה יהי' מותר לאכול לחצאים בכדי אכילת פרס על זה כתב וז"ל משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית דאין אכילה פחות מכזית עכ"ל הכוונה דסתם אכילה אינו בפחות מכזית וכיון דמברך על אכילת מרור ראוים שיאכל הכזית בפ"א ולא לחצאים רק בדיעבד יצא אם אכל בכדא"פ דכשם דנקרא אכילה בכדי אכילת פרס באיסור אם אכל בשיעור אכילת פרס נקרא שאכל נבילה או חזיר או חלב וכדומה ה"ה דגם דיעבד הוה אכילה לקיום המצוה אבל בירקות ראשונות שמברך עליהן בורא פרי אדמה ואין מזכיר עליהם שם אכילה אין צריך מהם כזית אפי' לכתחילה ודוק

ונראה להביא ראי' דאי אפשר לפרש בהבנת הרא"ש דמכח אכילת מצוה של מרור יהי' די אפילו בחצי זית רק מפני שמברך על אכילת מרור צריך ליקח כזית הא מביא הברייתא אכלן דמאי יצא אכלן בלא מתכווין יצא אכלן לחצאים יצא א"כ ה"ה אפי' אכל דמאי בלא מתכווין וגם לחצאים יצא וא"כ אם אכל בלא מתכווין לחצאים בודאי לא בירך על אכילת מרור דאם בירך אין כוונה גדולה מזו שבירך על קיום המצוה וא"כ איך יאמר הרא"ש הא דבעי כזית הוא מפני שברך על אכילת מרור הא הברייתא איירי דאכל בלא מתכווין וא"כ לא בירך כלל וא"כ די אפי' בחצי זית ומאי רבותא דאכלן לחצאים יצא הא חצי השנית לא צריך כלל לאכול דהא יצא כבר בחצי זית ראשון אלא פשיטא דרא"ש בא לפרש דדווקא בכה"ג יצא אפי' לחצאים אבל אם מברך ברכת על אכילת מרור ראוים שיאכל כזית בפעם אחד ולא שיאכל בכדי אכילת פרס דמכח הברכה שמברך שד' צוה על אכילת מרור צריך לאכול כזית בפ"א ודוק

ולפ"ז אפשר להקל באלם שלא צריך לאכול הכזית בפעם אחד אלא יוכל לאכול הכזית בתוך אכילת פרס אבל עכ"פ בכדי אכילת פרס צריך גם האלם לאכול הכזית דאין שיעור אכילה אלא בכזית בכדי אכילת פרס כנלע"ד בעזה"י

ומצאתי את שאהבה נפשי שהגאון שג"א סי' ק' שישב על החקירה הנ"ל אם מרור צריך כזית והביא דברי הרא"ש שמשמע מדבריו שזה בעבור הברכה צריך לאכול כזית שאומר וציונו לאכול מרור והוא חולק עליו ונתתי ללבי לחקור בדבריו הנעימים כי חיים הם למוצאיהם בפיו ואשר לבי אומר לי לפלפל ולסלסל בו בעזה"י ואסדר אותם באותיות אי"ה

(א) הקשה ע"כ דרא"ש סובר הא דכתוב על מצות ומרורים יאכלהו קאי על קרבן פסח אבל במרור לא כתיב אכילה דיהי' בכזית והא דמצה בעי כזית ילפינן מן בערב תאכל מצות וא"כ קשה מן שילהי פסחים דא"ר מרור בזמן הזה דרבנן דכתיב על מצות ומרורים יאכלהו בזמן דאיכא פסח אין ומצה בזמ"ה דאורייתא דכתיב קרא בערב תאכלו מצות וראב"י סובר גם מצה בזמן הזה דרבנן דהאי קרא בערב תאכל מצות אהדרי קרא לטמא ושהי' בדרך רחוקה וקשה לכולהו הא האי קרא צריך לדעת שצריך שיאכל כזית מצה דאל"כ הו"א דלא בעי כזית כמו במרור אפי' בזמן בהמ"ק לא צריך כזית דהאי יאכלוהו אפסח קאי אלא ע"כ מהאי על מצות ומרורים יאכלהו ידעי' שמצה בכזית וא"כ ידעי' דמרור בכזית עכ"ד יעו"ש

ונלע"ד לתרץ ב"ה דר"ן פ"ב דסוכה הקשה למה לי פסוק בערב תאכל מצות תיפוק ליה דצריך