מחנה חיים אורח חיים חלק ג צב

פ"ב דשבת והא לא שייך אלא מאן דאיתא במצות מן התורה ומוזהר בלאו דלא תסור ובשאל אביך ויגדך אבל מאן דפטור מכל המצות שתורה לא רמי חיוב לשמוע דברי חכמים ותקנותיהן ולא רמי רחמנא אגודא דרבנן עניה הואיל ואינו מצוה על עיקר ושורש דהני קראי גופייהו דנפקא נן מהן דמצוה לשמוע לד"ח עכ"ל והאריך וכתב וז"ל ואפשר לומר דהא ר"י פוטר סומא מכל המצות מה"ת אינו אלא ממ"ע דהוי בקום ועשה אבל מצות ל"ת חייב מה"ת א"כ חל עליו תקנת חכמים שהרי מוזהר בלאו דלא תסור עכ"ל הרי שרק באפשר לומר חידש טו"א דגם לר"י חייב סומא בל"ת ולדעתי דתוס' בב"ק ותוס' במגילה פליגי בחקירה הנ"ל כאשר בארתי בעזה"י

והנה חמץ שעבר עליו שאסור בהנאה הוא קנס מדרבנן והוא רק איסור דרבנן וחידש החק יעקב בסי' תמ"ט אם הוא ספק אי עבר על החמץ ב"י אמרי' ספק דרבנן להקל יעו"ש וא"כ איפוא אי סומא פטור מכל המצות אפי' מל"ת א"כ לא עבר על בל יראה הגם דספק אי הלכה כר"י דסומא פטור מכל המצות והגם דפסקי' בש"ע א"ח סי' נ"ג דסומא דחייב היינו מדרבנן עיין בב"י בשם רבינו ירוחם בסי' נ"ג ובסי' תע"ג וא"כ בצירוף דהי' אונס גמור וגם ביטל וכבר עבר עליו הפסח ויש ספק בעיקר החיוב אם הוא נתחייב מדאורייתא בב"י ובעשה דתשביתו יש להקל בחליפי חמץ הנ"ל שימכרו לגוי שלא יאכל מבני ישראל והדמים מותרין לסגי נהור ודוק

והוספתי שיבטל ברוב מין במינו והגם דאין לבטל אפי' איסור דרבנן לכתחילה היינו בודאי איסור אבל כאן הוה ספק איסור דרבנן ומותר לבטל כדי למכור לגוי ולהנות מחליפין וגם שהקמח הוה רק ספק חמץ אם הי' לתותה והיין שרף הגם דלא מקלינן בו מכח משקין היוצאין מהם כמותן עיין באחרונים בכל זאת בכל צרופי היתר יש גם מזה סרך צירף היתר להקל בדמיו ובביטל ברוב ובפרט באונס כה"ג שאנן סהדי דלא הי' בו ערמה ח"ו ודוק

וחקרתי עוד שלא לקבל דמיו מיד רק יעמדו בחוב עד שכל החמץ לא יהיה בעולם ואז יקבל הדמים מיד הגוי עיין בבי ר' ינאי בפרק השוכר את הפועל ס"ב ע"ב ואז בוודאי ליכא איסור על הדמים ודוק

וגדלה שמחתי כי מצאתי לפרמ"ג או"ח בפתוחה כוללת ח"ג אות כ"ט אם סומא שלח לקדש אשה ואח"כ קדשה אחר אי חוששין לקדושי שני הביא שהוא פלוגתת הפוסקים אי הלכה כר"י דסומא פטור מכל המצות כדברי ר"י בב"י א"ח סי' נ"ג וכתב וז"ל ובע"ץ נ"ץ כתב אות כ' סומא חייב במצות מדרבנן דלא להוי כעכו"ם וזה כר"י עיין תוס' מגילה בפ' קורא המגילה עכ"ל וכתב אח"כ עוד וז"ל ואף דהמג"א בנ"ג אות י"ז כתב דחייב מ"ה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וצריכה גט משני עכ"ל וכתב אח"כ וז"ל והנה ראיתי אע"ג לר"י סומא פטור מכל המצות היינו מעשין לעשות בקו"ע הא לאוין מ"ה מצות שלא לעבור עכ"ל הרי שהבין הפרמ"ג שהוא רק ספק אי סומא חייב מן התורה והוא חקר הא לאוין מ"ה מצוה שלא לעבור היינו שהוא שלא יעבור בקום ועשה עבירות א"כ אפשר בלאוין דב"י וב"י שהוא בשוא"ת הוא אפשר דפטור כמו דפטור במצות ומותר להיות לו שבוא"ת והכלל אודה ד' בכל לבבי שיש במה שחקרתי פנים בהלכה להקל בכל הנך צרופי היתר תל"י

ומצאתי באוצר התשובות של אדמ"ו חת"ס או"ח סי' קל"ג בד"ה מ"מ שכתב וז"ל וזה פשוט מי שציוה לשליח למכור לו חמצו ועיות השליח ולא מכרו מ"מ הרי הוא בכלל הביטול שביטל המשלח ולא נימא דחמץ זה לא בטלו שהרי הי' הוא סובר ששלוחו מכרו מ"מ כבר בארתי בתשובות אחרות דכל חמירא דלא חמיתי' לאו דוקא שלא ראיתי בעיני אלא אפי' ראוהו רק שלא נראה בשכלו שהוא שלו ובאמת טעה והוא שלו כגון שמכרו שלא כדין נמי יהי' בטל וה"ה אם סבר שהשליח מכרו ועיות בשליחות ולא מכרו הרי הוא בכלל הביטול ושוב אין כאן אלא תיקון חכמים לבער ויכול לסמוך על חזקת שליח עושה שליחות בדרבנן והשליח יודע שיש מכשול להמשלח ועיין בעירובין ל"ב ובמ"ל פ"ד מבכורות וכיון שכן המוכר הזה כדין עשה וכהלכה ולא פשע כלל ואע"ג דכ' מג"א סי' תמ"ג סק"ה שגם המפקיד פשע יעיין ב"ק ל' ע"א תוס' ד"ה חייב וכו' וברא"ש שם וק"ל מ"מ היינו היכא דלא מינה השליח להדיא אבל היכא דמינוהו שליח להדיא אין כאן עון אשר חטא עכ"ל וא"כ ק"ו שבנידן דידן שהי' הכל בכלל ביטול והסגי נהור עשה שליח דלא הי' אפשרות לעשות בעצמו שלא נקרא פושע כלל ואין כאן עון אשר חטא ודוק

ואגב גררא אמרתי להעתיק ראיתי לטו"א שם בדף כ"ד שהתפלא על רשב"ם פסחים דף קט"ז דמפרש בגמ' מצה בזמן הזה דרבנן היינו בזמן הזה סומא חייב יען דכולם חייבים רק מדרבנן אבל בזמן בהמ"ק דהי' מצה מדאורייתא הסומא פטור יעו"ש וכתב הטו"א וז"ל ופי' תמוה הוא דמאי ס"ד לומר דבזמן הבית שהי' הכל חייבים מה"ת הי' סומא פטור מדרבנן ובזמן הזה דקיל דכל עצמו של הגדה לכל אינו אלא מדרבנן שיהי' סומא מחויב מדרבנן אין זה אלא כעין יציבא בארעא וכו' עכ"ל והוא פלא גדול על הרשב"ם וצע"ג

ואמרתי לתרץ ב"ה דתוס' פסחים דף ק"ח ע"ב ד"ה הי' נתקשה למה נשים פטורות מסוכה אע"ג דאף הן הי' באותו נס ותי' התם בעשה דאורייתא אבל בד' כוסות דרבנן תקנו גם לנשים והגאון רע"א בהג"ה במגילה פ"ב אות ח"י הסביר במצוה דרבנן תקנו לנשים עם אנשים ביחד אבל במ"ע דאורייתא שיתקנו חכמים בעבור נשים בלבד לא תיקנו יעו"ש והוא בעצמו פלא ל"ל תיקנו בעבור נשים כמו שתיקנו בעבור סומא להיות מחויב לר"י במ"ע דאורייתא ועוד כיון שעשו תקנה בעבור סומא הי' לחכמים לתקן גם בעבור נשים וצריך ביאור

ונלע"ד בטעם שלא תקנו להיות נשים מחויבות בעשה דאורייתא הוא דכל אשר דתקנו רבנן לחיוב לעשות נעשה מן המעשה דרבנן ל"ת דאורייתא דתורה אמרה לא תסור מדבריהם וכלל גדול דל"ת דאורייתא חמור מעשה דאורייתא עיין תוס' שבועות דף י"ב ע"ב ד"ה לא זז משם דבעשה נתכפר מיד אבל בל"ת לא נתכפר מיד מחילה גמורה יעו"ש וא"כ בעשה שז"ג אם אנשים יעברו עברו על איסור קל והנשים שיעברו על העשה עברו על איסור חמור הוא ל"ת דלא תסור א"כ יהי' הנשים מחויבות יותר מן האנשים לכן לא תקנו העשה שז"ג על הנשים אבל אם העיקר מ"ע דרבנן כחנוכה ומגילה וד' כוסות דהוה על אנשים ג"כ בלאו דלא תסור אז תקנו גם על הנשים שיהי' דומין לאנשים בלאו דלא תסור והבן.