מחנה חיים אורח חיים חלק ג צ

(ויש לי להעיר על שאמרו גזל חמץ ועבר עליו הפסח ולא אמרו אפי' בתוך הפסח עיין בחק יעקב וקצרתי)

אך בעיקר הדבר אני נבוך הלא הוא מכר החצר עם החמץ בקנין אחד מטלטלין אגב קרקע וכיון דעל החמץ המכר בטל דהא מכר דבר שאינו שלו א"כ בטל גם הקנין שעל החצר דהא שניהם נעשו בקנין אחד החמץ והקרקע לקח בכסף דראנגאבע והשטר כנודע ועיין בח"מ סי' ר"ג סעיף ו' ובסמ"ע שם הלא יכול הגוי לומר אם אין לך חמץ למכור הקרקע לבד לא חפצתי לקנות דהא אם הי' בא גוי אחר וזכה בחמץ זכה בו וא"כ נתבטל המקח וכיון המקח בטל ממילא אין הגוי רוצה לקנות החמץ מן ההפקר וכאן לא צריך לומר מדחל הקנין על אחד חל על השני כמו במכר דבשלב"ל עם דבר שבא לעולם דהא הוא איסור הנאה והוה הפקר ואין כאן מכר לכל השיטות וצע"ג (ואנכי אשבע כי אחר שגמרתי התשובה ראיתי שהעיר אדמ"ו אמרי אש בחח"מ סי' כ"ג וההבדל תבין)

אמנם אעתיק דברי פרמ"ג או"ח סי' תמ"ג סק"ו שכ' וז"ל והוי יודע דמשמע דאם עבר ומכר חמץ בפסח לעכו"ם ממכירה ואילך אינו עובר על ב"י דקנה הנכרי אעפ"י שאסורי הנאה מ"מ כשיש ידים זוכין קונה ומקנה שפיר והוה מכירה ועיין ח"מ ר"ו ר"ח כדמוכח ביי"נ דמשך תחילה וחדושי הרשב"א סוכה ל"ה לכם בלולב דאסור הנאה מ"מ לכם קרינן ביה יעו"ש ודווקא ביטול והוצאה מרשותו לבתר איסורו לא מהני משו"ה הא כשיש ידים זוכה שפיר מכאן ואילך לא עבר על ב"י ואין צריך לילך לעכו"ם וליקח לבערו עכ"ל ולכאורה דבריו נפלאים הגם שרשב"א סובר שאיסור הנאה הוה לכם אבל מי שמע שאיסור הנאה יוכל הבעלים למכור ולהקנות לאחר ועיין תוס' זבחים דף ע"א ופלא לי עליך בן אחי נ"י שרמזת על פרמ"ג והאמנת שהוא כדברי הנב"י

ואחר העיון נ"ל דסובר הפרמ"ג כיון דאיסור הנאה הוה לכם א"כ נשאר לו כח מקנה שיוכל לפעול אם יש ידים זוכות לקנין הקונה ועל כן כיון דהגוי רוצה לקנות הגם שחושב בתורת מכירה מהני הקנאתו של המוכר שיזכה הלוקח בקנין שעושה בחנם אין כסף דלא שייך לא תחנם דהא הישראל לא יוכל להנות מהחמץ ודוק

ואוסיף נופך מדסובר הפרמ"ג יען דתורה עשאו ברשותו והוה של ישראל ולא יכול הגוי לזכות בהחמץ בתורת הפקר כסברת מקו"ח ממילא ג"כ הוה ברשותו שיוכל להקנות לגוי בתורת מכירה רק שישראל אסור להנות מן הממון אבל עכ"פ המכירה מהני ודוק

ובזה הרווחנו אשר העיר הנב"י מהד"ת סי' ס"ג תשובה הנ"ל כיון דהחמץ הפקר לא מהני אגב דקנין אגב מהני רק בדעת אחרת מקנה אותו ובהפקר דליכא דעת אחרת לא מהני קנין אגב והרב משעבעש נ"י הביא רק שדעת קצו"ח בסי' רע"ה מבואר דמהני קנין אגב בהפקר ואתה כתבת שנודע דנתיבות חולק עליו דהפקר לא נקנה באגב ולפי דברי פרמ"ג יש בחמץ דעת אחרת מקנה אותו ומהני קנין אגב אפי' אינו צבורין שם ואפי' אם הגוי לא נכנס בחדר ודוק

העולה מזה כי לדעתי טוב מאוד אם יארע ח"ו מי ששכח למכור קודם זמן איסור ישכיר את המקום ויצוה לגוי לזכות בו מן ההפקר דרחמנא בתורת חצר אם הגוי יוכל לבוא בחדר או לעמוד בצד החצר כדעת הנב"י שיקנה בתורת חצר מן ההפקר דרחמנא וגילוי דעת של הישראל שלא חפץ להיות ברשותו לעכב את הגוי מלזכות בו אבל אם אין החמץ צבור בתוכו לסמוך על דעת פרמ"ג שנקרא מוכר ומקנה קשה לסמוך כי רבו גדולי הפוסקים דסברו שאין הוא יכול להקנות באשר שהחמץ כבר נאסר בהנאה והגם שתורה עשאהו כאלו ברשותו אבל לא רשותו ממש כנלענ"ד

ואהובי בן אחי נ"י ראיתי כי יצאת לפלפל בדברי מהרי"ט שחידש דמגוי לגוי יש שליחות וגם חקרת בדברי קצו"ח סי' רצ"ד שחצר קונה לגוי אפי' אי חצר מטעם שליחות וגם הערות בדברי ר"ן שבחצר משתמרת מהני אפי' אין עומד בצידו כמבואר במק"ח סי' תמ"ח מה אעשה מן השמים עכבוני כי הרבנית זוגתי תי' חולנית לבי וראשי בל עמי ולא באתי אלא שזה מכתב שלישית בתורה ולא השבתי לך פעמים גמרתי שלא יהיה חזקה ח"ו בביטול תורה דודך הפש"ת. סימן לו

נשאלתי במעשה שאירע בסגי נהור אחד איש יקר ומלומד בתורה וירא אלקים אשר אשתו עוסקת על ידו במשא ומתן ובערב פסח צוה לכתוב שטר מכירה על חמצו מיין שרף וסלת וקמח וכן כתב על פיו כדת וכדין ושלח בנו בן ט"ו שנים ליקח מערל דראנגאבע והנער הלך ופגע באחוזת מרעיו ושכח על מכירת החמץ ולקבל פרוטות מיד הערל ולעת ערב ביקש הסגי נהור מבנו השטר אשר חתום בו הערל ונתן לו הבן איזה נייר והסגי נהור הניח אותו בארגז והנער נסע בחה"מ לקרובי האם ולמוצאי יו"ט שלח הס"נ בעד הערל מדוע לא בא בעבור למכור החמץ בחזרה ואמר הערל אני לא קניתי ממך בשנה הלזו החמץ והוציא הסגי נהור את השטר מכירה והוא נייר חלק אשר מחמת מורא היתל בו בנו הנער ושאל מה יעשה בחמץ שלו כי הוא חצי רכושו הפסד גדול והוא אונס בדבר שעבר בב"י בבלי ראות אשר נגלה כי חפץ ועשה כדת שנה בשנה רק ד' אינה לידו זה תוכן המעשה אשר נשאל מפי

תשובה לפום רהיטא הדבר ברור דאסור החמץ בהנאה הגם דהוי אונס בדבר הלא מבואר בש"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף ג' וז"ל חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אפי' הניחו שוגג או אונס עכ"ל ועיין בנב"י ח"ר א"ח סי' י"ט שביאר הבנת ירושלמי אפי' הי' אונס ושוגג כל ימי פסח ולא נדע עד אחר הפסח אעפ"כ אסור בהנאה ומשם הוציא רמב"ם בפ"ד מהל' חו"מ דינו לאסור אפי' באונס כל ימי פסח יעו"ש וא"כ ה"ה כאן הגם דנגלה דסגי נהור הוא אונס בדבר ולא נודע עד אחר הפסח אעפ"כ חמצו אסור אפילו בהנאה ודוק

ואמרתי לחדש אחר היתר חדש בעזה"י יען כי בעל הממון הוא סגי נהור יש לחדש בו היתר ב"ה וד' יאיר עיני בתורתו שלא אכשול בדבר הלכה ח"ו

הנה בב"ק דף פ"ז אמרו תני' אידך ר"י אומר סומא אין לו בושת לכן הי' הר"י פוטרו מכל המצות האמורות בתורה אמר רשב"א מאי טעמא דר"י אמר קרא ואלה המצות החוקים והמשפטים כל שישנו במשפטים יש במצות וחוקים וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים (ועיין בהגהות מהגאון ר' וואלף באסקוויטץ ז"ל שם) ותוס' שם בד"ה וכן הקשה קו' א"כ איך אמרי' במגילה דף כ"ד ר"י אומר סומא שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע אפי'