מחנה חיים אורח חיים חלק ג ט

אלקים לפרעה ולכן נקרא ד' אצלו בשם אלקים שהוא דין ולא בשם ד' שהוא רחמים וכאן שנענש בעתה תראה" חכז"ל עתה תראה ולא במלחמות ל"א מלכים רמזו יען שזכה להיות אלקים לפרעה לכן גם אצלו יופיע ד' בשם אלקים והבן

פרשת בא והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לד' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו כתב רש"י וז"ל ובשורת הבנים שהיו להם עכ"ל והתפלא כל הרואה הלא שאלת מה העבודה הזאת לכם היא שאלת רשע כמבואר בילקוט סוף הסדרא וגם מסדר האגדה סידר רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם וא"כ אפוא יפלא הכי כלל ישראל הקדו והשתחוו על בשורת בנים רשעים חלילה והוא נפלאת מאוד

מתוק מדבש אשר רמז בזה דמתחילה כתיב בפ' "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ד' והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים" אחת דיבר אלקים ושתים זו שמענו במצוה אשר צוה ד' להזות דם הפסח על הבתים להורות לבני ישראל כי המצוה אשר הקב"ה מבקש מהם הוא נבדל מהמצוה אשר ישאל הקב"ה מיתר האומות כי שאר האומות אין מחויבים למסור נפש בעבור מצוה שלהם להפקיר דמם כמים בשביל שלא לעבור המצוה אבל מבני ישראל מבקש הקב"ה שימסרו נפשם להתיר דמם ליתן גוום למכים ולחיים למורטים ולא לעבוד מצוה לחלל כבוד ד' דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל" כי מצות מסירת הנפש בעבור הדת הוא אחת ממצות בני ישראל אשר הקב"ה מבקש מעם סגולתו שיקדשו שמו ברבים כמפורש יוצא לימד הנ"ל ממה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל" אבל ליתר האומות לא נתן הקב"ה רק שבע מצות ולא עלה במספר ההוא מצות קידוש השם על מצות שלהם ותיבת "הבתים" נרמז בו על שני מיני מצות אשר על ידם בונה אדם לו בית עולמים בית הראשון הוא בית אהרן אשר עובד עבודת הקודש והבית השני הוא בית לוי אשר עומד לשרת לפני ד' ועומד לשרת לפני אחיו (ועיין רש"י ויעש להם בתים בתי כהונה ובתי לוי') וכן עשו ישראל שזבחו את השה לפסח שהוא היה תועבות מצרים והי' נקל מאוד שמצרים יעמדו עליהם ויהרגם וישפכו דמם כמים כאשר פחד משה והשיב מתחילה לפרעה "הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו" וכעת אשר בא דבר ד' לשחוט השה לפסח מסרו נפשם בעבור כבוד ד' שביקש ד' שיעשה המצוה הזאת לעיני כל מצרים וזכות כזה מציל את האדם מכל רע מכל נגף ומשחית כאשר מסרו נפשו לד' במידה שאדם מודד מודדין לו שלא ישלוט בו שום סכנה וזה רמז להם הקב"ה כאשר יעבור בארץ מצרים ויכה כל בכור צריך איזה זכות להציל את ישראל אותו זכות יהי' "והי' הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם" באותן מצות ומדות טובות אשר המה הבתים לחי עולמים יהי' הדם לאות שאדם צריך לקבל עול מלכות שמים בכל נפשו ובכל מאודו ואז כאשר אראה את הדם הוא הכח הפנימי של אות הדם שאתם אגודים יחד למסור נפש בעבורי אז ופסחתי עליכם אבל רק בזאת נאות לכם ולא יהיה בכם נגף למשחית" שלא ימצא בכם אבן נגף וצור מכשול מחשבת פיגול אשר יהי' בו מקום למשחית והבן ומתחילה כתיב שם "ושמרתם הדבר הזה לחק לך ולבניך לעולם" התעורר את בני ישראל לדעת מעשה אבות סימן לבנים שיתן ללב מה שנרמז להם בזריקת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות אשר מרמז שעינים תלויות לשמים ונשענים על שני עמודים המה התורה והיראה דבר זה יהי' לחק לך לבניך עד עולם למסור נפש בקבלת עול מלכות שמים ואז יהי' לכם מחיה ושארית בעולם ועל זה נאמר שהבן ישאל מה העבודה הזאת לכם" שאלתו יהי' איך תקבלו עליכם למסור נפש בעבור לעשות מצוה וזה שאמר מה העבודה הזאת לכם טוב ונאה לעבוד ד' ביש לאל ידכם לעשות אבל לא לשפוך דמכם כדי לשמור שבת או מילה וכדומה ועל זה אמרה התורה להשיב לו "ואמרתם זבח פסח הוא לד' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל" על כי מסרנו נפשינו בזביחת הפסח הציל ד' אותנו כחכז"ל בברכות ראשונים שמסרו נפשם על קדושת השם נתקיימה התורה בידם ועל כן התחכם העם לקוד אפים לפני הקב"ה שלא יהי' להם בן רשע אשר בולמוס התאוה יאחזהו לפקפק על העבודה רק בעת נסיון אשר האומות יבקשו להרגו בעבור הדת לא יעמוד בנסיון וישאל מה העבודה הזאת לכם אבל לא ישאל מה העבודה הזאת להשיג תאות גופניות וחמדות עולם כי כולם המה זרע ברך ד' והבן

רבה בשלח פ' כ"ד ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וז"ל אין אנו מוצאים שיש מדבר ששמו שור ומאי מדבר שור עד שלא קבלו ישראל את התורה הי' העולם עשוי מדבר כיון שקבלו את התורה נעשה העולם שור אלו דברי ר' יהודה בר"ם אמר הקב"ה לעתיד לבוא כך אני עושה לציון שהוא מדבר כדכתיב ציון מדבר היתה לע"ל אני אהי' לה שור שנאמר ואני אהי' לה נאום ד' חומת אש סביב ולכבוד אהי' בתוכה עכ"ל

האירו עינים שטרם עלות כבוד ד' על הר סיני להודיע לאדם את המעשה אשר יבקש אלקים מן האדם וחי בהם הי' כל איש חכם ונבון הולך נכוחו לפי דעתו ושכלו התבודד וחקר על שדי ממעל ובא עד הלום שהפרישות התאות הוא ההתקרבות אל אלקים והי' הפלוסופים אוכלים עשב השדה והולכים בבגדים בלואים וכל איש פנה לדעתו ועשה מסילה לעצמו והי' האדם דומה למדבר שלא יתעבד בה ליתן כחה וחילה רק אשר תוציא הארץ מעצמה נמצא בה וכל חלק וחלק נבדל בשממותו כך הי' עובדי ד' וחוקרי שדי ומעת אשר נגלה זרוע ד' שגילה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שגם איש אשר יחפץ בקרבת אלקים יוכל לשכון באהלים ספונים נטועים כגן עדן ד' וחיי עולם נטע בתוכינו נהפוך הוא גזיר צריך להביא קרבן על שציער עצמו מן היין (חכז"ל) אז נעשה העולם שור כמו חומה נשגבה אשר היא ישרה כפי משקולת אנך אשר הבונה ינטה עליה והבן זה שכך התורה גדרה ואמרה אלא תוסיפו ולא תגרעו ממנו'' כמו אם יצא מן החומה אבן לפנים או לאחור אז חסר שלימות הבונה והבנין והבן והוסיף שם במדרש לעתיד לבוא כך אני עושה לציון מדבר אהי' לה שור שנאמר אני אהי' לה חומת אש סביב לכבוד אהי' בתוכה שעכשיו שיש יצה"ר המצא תמצא שיושב בתענית נקרא קדוש ששב על עוונתיו וצריך לעשות עצמו שמם כמדבר אבל לעתיד שיעקר הקב"ה היצה"ר אז המתענה נקרא חוטא שצריך האדם לחיות על התענוגים כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו ברא והבן.