מחנה חיים אורח חיים חלק ג י

ילקוט יתרו פ' וכל העם רואים את הקולות וז"ל רבי יהודה אומר אדם מדבר עם חבירו הוא שומע רגש קולו אבל אינו רואה מאורו וישראל שמעו קול של הקב"ה וראו את הקול יוצא מפי הגבורה בברקים ורעמים שנאמר וכל העם רואים את הקולות עכ"ל

דבור הוא מורה על קשות למדו חכז"ל מפסוק "דבר אדני ארץ אתנו קשות" ואם איש מדבר עם רעהו בקול ענות גבורה בחרון אף וכעס נקרא דבר כמו "המלך דבר רדה" ואם ידבר אדם עם חבירו בקול גדול והתכלית הוא להיטב לו בכל זאת השומע לא יוכל לראות מדבורו מאורו שיהי' דבורו מאיר לו להכיר הטוב כי לא נכנס באזניו וזה אדם מדבר עם חבירו שמדבר קשות עמו שייטב דרכו לטוב לו בכל זאת הוא שומע רגש קולו אבל אינו רואה מאורו מאור חבירו לא נגלה לו אבל ישראל שמעו קולו של הקב"ה וראו את הקול יוצא מפי הגבורה בפי שנים ברוחו בברקים שהבריק להם מאור השכל והדעת כמו שהברק מאיר עיני אדם באישון לילה "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו" ורעמים כמו שהרעם מרעיד לאדם מגודל סכנתו כך הוא סכנה להעובר פי ד' שהבינו מתוך קול ד' בכח שאם יאבו וישמעו טוב הארץ יאכלו כחכז"ל הככר והמקל ירדו כרוכים מן השמים אם ילכו בדרכי ד' הרי ככר לאכול ואם יסורו מדרכי ד' הרי מטה ללקות בו כי ראו והבינו בלבם את הנשמע וזה שסיימו דכתיב אוכל העם רואים את הקולות" שראו בעין שכלם והבינו את הדבר פנים בפנים והבן

רבה משפטים על פ' ואלה המשפטים וז"ל הה"ד מגיד דבריו ליעקב אלו הדברות חוקיו ומשפטיו לישראל אלו המשפטים לפי שאין מידותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום הקב"ה אינו כן מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות ולשמור עכ"ל

עמוקה מחשבותם כי מלך בו"ד גוזר גזירה שעבדיו ישמרו משפטיו אבל לא יעזור להם שיוכלו המה לעשות מה שציוה להם רק בכל כוחותיהם יצטרכו לעשות ובמצות ד' אמרו חכז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא יוכל לו וכל עבודת הקודש בעבודת המצות הוא על ידי שאל יעקב בעזרו דוד אמר "בחנני ונסני" לא יכול לעמוד בנסיונו ואמר "ד' ברצונך העמדתי להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל" ביקש מד' לנסות אותו כי האמין בלתי עזר ד' יכול ללחום נגד היצה"ר והסתיר ד' פניו ונפל ברשת היצר אשר הכין היצה"ר לפניו וא"כ אפוא הקב"ה עושה בכל אותו מצוה מה שמצוה לעשות הוא מסייע לעשות וזה רמזו על פסוק חקיו ומשפטיו לישראל שהקב"ה עוזר ופועל החוקים והמשפטים ויש להוסיף עוד בחקירת חכז"ל "מי הקדימני ואשלם" אין אדם עושה מזוזה עד שהקב"ה נותן לו בית ואין מוהל עד שיתן לו בן זכר וזה שהקב"ה עושה הכנה ואדם גומר ועושה וזה אמרו מה שהוא עושה מה שהקב"ה עושה בהסתר לעזור להם אומר לישראל לשמור ולעשות והבן

ילקוט פ' תרומה וז"ל כל המצות כולן אין יוצא ידי חובתו אלא דרך גדילתו שנאמר עצי שטים עומדים עכ"ל

רמזו לנו בזה שצריך אדם לעלות בעבודת ד' מלמטה למעלה מן הקל אל החמור בכל יום ויום יוסף אומץ ביראת ד' עד שיתחסד עם קונו בפרישות וחסידות ודביקות ולא לאחוז בראש שרביט הנזירות והחסידות טרם שנשרש אצלו שרש היראה כמאמר החכם בחובת הלבבות לא יקובל התוספת עד שיפרע החוב אבל האיש המהפך הדבר שאוחז בחסידות לעשות באיזה מצות לפנים משורת הדין ולא נזהר בעיקרי הדת הוא לובש אדרת שער למען כחש בעינים נראה פעולת הטבע הגם שארז בלבנון יגביה ראש עד לשמים בכל זאת הוטבע מטבע בבריאה שסמוך לארץ אילן עב כי הוא השורש וראשו למעלה דק עד מאד ועל ידי זה יקיים עדי עד אבל אם תהי' להפך שראשו יהי' עב ורגלו דק לא יעמוד כי ראשו כמשא כבד יכבדו על רגלו ויפול ולא יוסף לקום כך לא יעמוד התוספת עד שהוי נפרע החיוב וזה אמרו כל המצות כולן אין יוצא בו ידי חובתו אלא דרך גדילתן בחכז"ל בפרק אבות הטהרה מביא לידי פרישות שנאמר עצי שטים עומדים לבחור שילמדו מן הארץ עצי שטים להתחיל בקטן ובגדול יכלה והבן

רבה תצוה פ' ואתה תצוה את בני ישראל וז"ל ה"ד זית רענן יפה פרי תואר קרא ד' שמך מה ראה ירמי' למשול ישראל לכזית אלא כל המשקין מתערבין זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד כך ישראל אינו מתערב עם האומות שנאמר לא תתחתן בם עכ"ל

מה טוב ומה נעים אשר הורו לנו בזה שהשמן אינו מתערב עם שאר משקין לא בא מחמת שטבע של המשקין עושה זאת שדוחים למעלה את השמן נהפוך הוא שהשמן מתנשא עצמו הגבה למעלה כאלו יאמר אני לא אתערב בכם כי שמן חלקו גבוה מעל גבוה עליכם כן הוא בנמשל בני ישראל מתנשאים עצמם לאמור מה שאנו אינם מתחתנים עמכם לא מחמת שהאומות לא מקבלים אותנו ודוחים להתערב עם ישראל כי יקוצו בם נהפוך הוא שגם אם האומות יחפצו להתערב עמנו יאמר נא ישראל לא נהי' לבשר אחד וזה רמזו כשם שהשמן הוא אינו מתערב עם השאר משקין אלא עומד בדד לפני עצמו כך ישראל אינם מתערבים עם האומות גם אם הגרם קרבות יחפצו שנצטווינו מפי הקב"ה לא תתחתן בהם והבן

רבה כי תשא וידבר ד' אל משה לך רד וז"ל ר' תנחומא בר רבה פתח נשיאים ורוח וגשם אין בארך אפים יפותה קצין כמי שאומר ליתן מתנה לחבירו ואינו נותנה למה הוא דומה לנשיאים ורוח ולברקים שהם באים וגשמים אינם יורדין זה הי' דור המדבר כשהיו בסיני היו ס' רבוא של זקינים וכן של בחורים וכן של נערים וכן של נשים כיון שבאו לסיני וקבלו עליהם מלכותו של הקב"ה וענו כולם קול אחד ואמרו כל אשר דיבר ד' נעשה ונשמע הרי שהי' קול כיון שבאו למדבר עברו על הכל ושחתו מעשיהן כיון שראה הקב"ה כן אמר למשה לך רד כי שחת עמך ואין שחת אלא שחבלו מעשיהם כד"א שחת לו לא בניו מומם עכ"ל

חכמי תורה דברו בזה לדעת הגם שדעות בני אדם משונים זה מזה כשם שפרצופיהן משונות עיין רש"י יפקוד ד' אלקי הרוחות איש על העדה בכל זאת כיון שהתל שהכל אליו פונים הוא החזקת התורה והעמדת היראה המה כאחים יחד ולא יהרוס הבנין כחכז"ל אלו מטמאים ואלו מטהרין דברי אלקים חיים אלו ואלו מחלוקת לש"ש סופה להתקיים אבל דרך רשעים וחטאים רבים המה הגם שמבחוץ יתאחדו אכל רבות מחשבות בפנים זה משונה מזה כל אחד פונה לעצמו ואין שלום לרשעים ואין חרצבות לחוטאים ואם רוח יבוא ביניהם יתמו החוטאים ורשעים עוד אינם כאשר שמעתי מפי אדמ"ו חת"ס ז"ל להבין המשנה איזה מחלוקה שהיא לשם