מחנה חיים אורח חיים חלק ג פז

שכבר נתחמץ במים ונתבטל קודם הפסח בס' הגם דאמרי' חוזר וניער ואסור לאפות בפסח עכ"פ לא גזרי' באפיה קודם משום דלמא שמא יאפה בפסח דמאי כולי האי הלא דיש כמה פוסקים דלא אמרי' חוזר וניער אבל כאן קודם פסח לא הוה חמץ רק בפסח יתחבר עם מים ויתחמץ א"כ הוה חמץ שנתערב בפסח ואסור לכ"ע [חוץ מדעת השאלתות] וא"כ גזרי' באפיה קודם פסח דלמא יאפה בפסח עכ"ד וישרים הם

ולפמ"ש למעלה דליש מתירין לא היה אפילו מי פירות ולדעת האוסרין דהוה מי פירות הוה נוקשה ובטל אפילו בפסח בשישים כמבואר במג"א סימן תמ"ז סק"ה] וגם מעלתו נ"י הרגיש בזה דהוה ספק דרבנן רק שאסור לעשות ספק דרבנן אפילו לכתחילה ולפמ"ש ניחא דעכ"פ ל"ש לאסור לרקד ולאפות קודם פסח משום גזירה דלמא יאפה בפסח דמאי יהי' הלא לא יהי' איסור בדיעבד ועיין ט"ז יו"ד סי' ב' ודוק

ואמרתי להפס דעתו שראיתי שחשש כמה פעמים דלמא נתלחלח הרבה מהקמח ונתייבש ולא ניכר לנו וגם ההערה של למעלה דאם יאפה הפסח יעשה תערובות חמץ בידים וגם בפסח אסור בכ"ש וגם חשש מאי מהני ריקוד הלא נעשה פרורין וחוזר וניער כדברי מג"א ס"ק ס' ועוד חששות כזה

ונלע"ד דלכאורה קשה בספק דלמא יש פירורין דחוששו הפוסקים נימא אוקמי הקמח על חזקתו קמייתא ועל חזקת היתר דידענו דהי' פ"א בלא חימץ והוי ראוי למצות ונשאר בחזקתו וצע"ג

אך לק"מ דיש חזקה כנגדו ד א הי' כאן גם חמץ בודאי דנתחמץ ע"י מים או ע"י רוח והי' לו חזקת איסור וחזקת חמץ ואוקמי אותו על חזקתו כמו בכל איסור שנתערב בהיתר דמנ"ל לילך בתר חזקת מאכל נילך בתר חזקת הקדירה עיין בט"ז יו"ד סי' קכ"ז או מנ"ל לילך בתר חזקת הקדירה נילך בתר המאכל שנפל בו עיין ט"ז יו"ד סי' א' ובאחרונים כמובן ודוק

ועתה אם נולד ספק אולי יש בקמח פירורין שנתלחלחו במי פירות ומי פירות אין מחמיץ א"כ קמח הפירורין המה מותרין בפסח רק אתה חושש כאשר יעשה עיסה בפסח יהי' נולד איסור אז אמרי' קודם הלישה כל הקמח בודאי מותר לפסח והכל עומד בחזקת היתר ואתה מסופק אם יולד ע"י הלישה איסור אמרי' אוקים כל הקמח בחזקת קמייתא חזקת היתר לפסח ודוק

ולא מיבעי אי מי פירות ומים הוה נוקשה בודאי מהני חזקת קמייתא אלא אפי' יהי' איסור כרת במי פירות ומים אעפ"כ אין לחוש דלמא יש בו שייפא קמח שנתלחלחו במי פירות והם יעשה עכשיו חמץ גמור דא"כ נולד עוד חזקה דהי' כל הקמח עד עכשיו מותר בהנאה עכ"פ ועכשיו אתה חושש דלמא נאסר בהנאה ואוקמי הממון על חזקתו חזקת בעלים דאיסור הנאה אין לו בעלים ואמרי' בודאי כל הקמח נשאר ממון בעלים וגם היה לו חזקת היתר אפילו לאכול ולא דמי לחששות הש"ע ואחרונים דשם אנו דנין אולי כבר יש איסור בתוכו דחמץ שמו עליו אבל כאן דנתלחלח במי פירות בבטח עד עכשיו אין בו שם חמץ והבן זה בעזה"י

ואודות אשר רצה לאסור הרחיים יען דראינו דנתחמם הקמח כמעט הוא רותח כאשר יפול מתחת האבן א"כ יש לאסור מק"ו שירושלמי אוסר אם הניח הרבה שקים זה על זה כמובא בש"ע סי' תנ"ג והאריך נפלאת בעיני א"כ יאסרו כל הקמחין הבאין מן הרחיים בנפילתם חם רק חימום מכח דבר אחר תיקון שיתקרר אח"כ כמו כל דבר שקבל חמימות אבל כאשר ישכבון שקים על גבי שקים או מכובד המשא יתחמם הקמח מעצמו וכאשר יבוא אח"כ במים ימהר להחמיץ כן דעת הירושלמי ודוק

ואשר רצה לחדש היתר דהוה איסור נולד בתערובות ולא אמרי' בו דהוה דבר שיל"מ ולרמב"ם הטעם בחמץ במשהו מטעם דשיל"מ וא"כ כאן המי פירות אשר נולד מן החטים הם הממהרין להחמיץ והוה נולד איסור בתערובות עכ"ד שגג בכח הדמיון המים יגרום החימוץ ומי פירות יפעלו לסייע למים לפעול החימוץ במהירות ולא אחפץ להשיב עליו עוד

סוף דבר אגיד ואודה על האמת כי ברחיים המים הייתי כמה פעמים אבל ברחיים שנקרא דאמפפ מיהל לא הייתי מעולם כי אין נכון לבי במעשיהם אבל חזי דקדושי ישראל ומנהיגיהם המה אחזו שער ואין להרהר אחריהם וברחיים אשר מזכיר מעלתו ג"כ לא ידעתי צורת גלגולם ומרוצתם אבל כפי החששות אשר הזכיר מעלתו נ"י הי' בדעתי לעשות כן מלבד שיהיה צריך עכ"פ משגיח מה דאפשר לעצור מרוצת הסיבוב בכל אופן יהיה הכרזה מפי מעלתו נ"י שיכתב לחק אצלם כאשר ירקדו הקמח לא יכבדו על הקמח יד לפזר העגולים אשר יהי' בנפה רק ינועו הנפה אנה ואנה ומה שיפול מן הקמח הוא מותר אבל מה שיהי' כצרוד חבור קמח ביחד לא יפזרו בידים כי זה החיבור יוכל להיות שהיה נתלחלח ובכל אופן ישתדלו שלא יהי' במרוצה גדולה כן נלע"ד להקל כדת וכדין בעזה"י אבל אני מבחוץ ומעלתו נ"י בפנים ובכל אופן יהי' משגיח שם כאשר ירגיש שנפל חתיכות עיסה להשליך לחוץ שוב מצאתי שחיי אדם בנשמת אדם סימן צ"א העיר בענין זה אם נמצא עיסה ברחיים הפשוטים ושמחתי בו יעו"ש דברי הד"ש. סימן לד שלום וכ"ט ושמחת חג המצות הבע"ל לראש תלמידי הצדיק הרהמ"ג כבוד הרב ר' עמרם ישי ב"י אב"ד דק"ק סערענטש יע"א

שאלתך קבלתי כדת מה לעשות בנחתום ישראל אשר צריך מיד אחר פסח צייג לאפות וקשה לו ליסע במיו"ט לעיר גדולה לקנות שם צייג הנ"ל ומנחתם עכו"ם במקום ההוא ירא אם לא לקחם מסוחרי ישראל אשר לא מכרו חמצם קודם פסח מה יעשה אהובי תלמידי נ"י הדרך והישר והטוב הוא שהנחתם ישראל יכתב אגרת להסוחר נכרי אשר קונה ממנו כל השנה כי בעבור הדת אין רשאי לשלוח מעות קודם פסח שישלח לו בפסח חמץ וגם אין רשאי לקבל אחריות על חמץ על כן ישלח עב"ד דאטום [תאריך] כך וכך ואותו דאטום יהי' אחרון של פסח יבוא הצייג עב"ד על אדרעס של הנחתם רק יהי' כתוב עליו מי שיבוא וישלם המעות נאכנאהמע יותן לו אותו צייג והנחתום