מחנה חיים אורח חיים חלק ג פו

גדולה בתנור בעבור תמעט קיטור ואיד המים וע"כ תסובב אבן הטחינה בנחת ובמתון באמרם כי סביבות האבן ומרוצתו תלוי בגודל ומיעט אש ולהט התבערה ובמיעט עצים ואש ימעט הקיטור וממילא לא יסובב אבן הטחינה במרוצה רבה עכ"ל

תשובה ראיתי כי שאלתו שאלת חכם דבר דבור על אופניו לחקור בהשכל על מקור הדברים ולכן אעתיק מדבריו כפי הצורך ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בעזה"י

הנה מעלתו נ"י פתח לאסור וכתב וז"ל הנה בלי השגחה כלל נראה פשוט כי אסור לטחון קמחא דפסחא באותן הדאמפפמיהלען ואפי' בדיעבד צריך להתיישב בדבר אם נוכל להתיר הקמח אחרי כי הדבר ידוע כאשר שמעתי מאנשים רבים אשר הרבה פעמים יקרה מחמת מרוצת האבן ייחם הקמח ביותר עדי יבואו חתיכת עיסה בתוך הקמח והסיבה הוא כי יסוד המים אשר בחיטים מכח הרתיחות אשר פעל אבן הטחינה במריצותו אזי מתעורר הלחלוחות ומזיע הקמח מימיו העצמיים ונעשה עי"כ כעיסה אנה ואנה ואף דלחלוחות החטה לא הוה רק מי פירות כמבואר בגמ' גבי לא ליחרוך ונשתרי חיטי וכו' יעו"ש ואנן קיי"ל כדעת רוב ראשונים דמי פירות לחוד אין מחמיצין כלל אפ"ה הלא בסי' תס"ב כתב הרמ"א המנהג דאין ללוש במי פירות לחוד ועוד אף אם נאמר דזה דווקא היכא דלש בודאי במי פירות אבל הכא הוא רק ס' ובכה"ג אנו תופסים לעיקור הדין דמ"פ אין מחמיצין כלל אפ"ה יש לאסור כי הלא לבסוף ילושו הקמח עם מים ויהי' מ"פ עם מים דממהר להחמיץ כמסקנת הפוסקים אשר ג"כ מבואר בא"ח סי' הנ"ל דאסור ללוש מ"פ עם מים ומבואר שם באחרונים דאף אם קודם לכן נתערב בקמח המ"פ לחוד ואח"כ באו המים אפ"ה אסור כמבואר שם בס' ח"י וכן מבואר בתשובת הר"ן סי' נ"ע ועוד החליט הח"י בסי' הנ"ל דאף אם כשבאו המים כבר נתייבש המ"פ בתוך הקמח אפי' הכי אסור עכ"ל

מראשית אקדים מה שביאר שסיבה של המצאת הבצק הוא שיסוד המים אשר בחיטים מתעורר ע"י הרתיחות אשר פעל האבן במריצתו ומזיע הקמח מימיו העצמיים ונעשה עיסה לא נכון בעיני כי החיטים כבר נתייבשו ואין בהם מים לעשות מקמח עיסה דבגמ' דן בפסחים דף מ' על שני שבלים אשר הם רכים ועדיין לחלוחתן קיימת ואז הדרך לחרוך אותם באש אבל במדינתינו אשר מקציר חיטים עד פסח כבר נתייבשו החיטים מאוד ואין בהם כח מים לעשות מקמח עיסה כמובן בהשכל ואפילו על קליות הנ"ל כתבו תוס' מנחות דף נ"ד הובא במג"א סי' תס"ג ס"ק ג' דלא שכיח שיצאו מהם מים ולכן אם יש איסור בחימוץ מי פירות מותר לחרוך שבלים דלא שכיח שיצאו מהם מים רק אם יש כרת על חימוץ מי פירות חיישי' להחמיר על חשש זה יעו"ש וא"כ איך אפשר שאנשים יעידו שהרבה פעמים יקרה מחמת חוזק מרוצת האבן יוחם הקמח ביותר עדי יבואו חתיכת עיסה הלא תוס' מעיד דלא שכיח שיצאו ממנו מים ואם לא שכיח שיצא טיפת מים אפי' אם נתייבש בקדירה עיין חק יעקב סי' תס"ג ס"ק א' ומכ"ש דאי אפשר להיות נעשה חתיכת בצק ממש ומכ"ש בטחינת חטים שלנו שהם יבשים מאוד לפעמים שהם משנה העבר ואעפ"כ נמצא חתיכת עיסה בתוך הקמח א"כ הדבר ברור שאין זה אמת שהחטים יתנו לחלוחות מעצמם לפעול חתיכות עיסה כמובן ונהפוך הוא מכח רתיחות חימום האבן נתייבש הלחלוחות אשר בחיטים עד שלפעמים הקמח נשרף בכוחותיו וצריך אומנות לטחון שלא יהי' הטחינה בחימום גדול שלא יהי' הקמח שחור ומר וצר כחותיו כנודע

והנראה לי שהעיסה בא ע"י ההבל החם וע"י אויר הקר אשר בא יחדיו ברחיים הלא בעינינו נראה כי בחורף אם יש קור בחוץ והחדר יתחמם יזל מים מחלונות ומקירות הבתים אשר הם של עץ או הם של אבנים ובמשנה פ"ו דמכשירין משנה ב' המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום בשביל שימתינו אינן בכי יותן וכתב בברטנורא וז"ל ימתינו לשון לחלוח ודומה לו בגמ' פרק לא יחפור מיתנא קשה לכותלי עכ"ל ובתיו"ט שם וז"ל פי' הרב לשון לחלוח וכ"פ הר"ש וכתב מהר"ם דלא נתכווין שירדו עליהם מים אלא שיתלחלחו מאליהן מן האויר עכ"ל הרי האויר פועל לחלוח על פירות היבשים ומכ"ש מהבל החום אשר יש שם כי יפגיש עם האויר הקר יתהוה לחלוחית ויפעל עיסה בקמח

ולפ"ז כפי המבואר בסי' תס"ו בחק יעקב סק"ו בזיעת חומה של עץ דלהמתירין לא הוה אפי' כמו מי פירות וליש אוסרין הוה כמו מי פירות כמבואר בר"ש פ"ד דמכשירין ועיין בפי' הגאון מווילנא שם א"כ העיקר כדעה א' בש"ע כל שבא מחום עצמו או מחום אש אינו מחמיץ כלל ומכ"ש כפי מה שהערותי שבא מהבל החם ואוויר הקר א"כ הוה ספק חמץ נוקשה ואזלינן לקולא דלא נחוש שמא הקמח הי' לח וטרם שנרקד בנפה נתייבש ודוק

ואוסיף נופך מה שהערותי במקו"א הא דאמרי' מי פירות אין מחמיצין יש לפרש משני פנים (א) הטבע מי פירות לפעול חמימות והוא המעצור שלא יתחמץ העיסה וטבע המים שאין למים לפעול חימום (ב) הגם שיפעל מי פירות נפוח בעיסה אבל אין זה חימוץ אלא סרחון כמו שפי' רש"י פסחים דף ל"ה באורז ודוחן שהחמיץ הוא סרחן וטבע החימוץ הוא דווקא ע"י כח מים והנ"מ אם אחר שכבר נולש במי פירות בא עליו מים יש מקום לומר אעפ"כ לא נעשה חמץ דכבר נעשה העיסה בסרחון ולא יוכל להיות עוד חמץ אבל אי מי פירות לא פעל סרחון רק לא יפעל חימוץ ע"י טבע החם אם יבוא אח"כ עליו מים יגמר חמוצו ואנו חוששים לחומרא ואמרי' שמי פירות שהוא חם לא פעל חימוץ א"כ אם יבוא עליו אח"כ מים נעשה חמץ ואפי' שנייבש בו המי פירות ובא עליו מים נתחמץ אבל בודאי אין ממהר להחמיץ כמו אם תחילה התאחדו מי פירות עם מים שממהר להחמיץ וזה דעת הח"י אשר הרגיש מעלתו נ"י שיש סתירה בדבריו מסי' תנ"ג על סי' תס"ב לענין אם נתייבש מקודם ולפמ"ש נכון מאוד בעזה"י וקצרתי מאוד כי יש לי דברים ארוכים בזה בעזה"י ועיין רמב"ם פ"ה מהל' חו"מ ובשעה"מ מבוכה גדולה ואין פנאי להעתיק

וראיתי בדברי מעלתו נ"י הערה נאותה והוא דאין לסמוך על ריקוד קודם פסח משום גזירה דלמא יאפה בפסח כמבואר חשש זה בט"ז סי' תנ"ג סק"ב ואפי' להמתירין ולא גזרי' דלמא יאפה בפסח שאני התם דחשש