מחנה חיים אורח חיים חלק ג פה

וניצוצות נתזין ממנו הוה ע"י אור ובמתכת ליבון ובעץ חדשה עכ"ל לכן הגם שניצוצות נתזין ממנו ובלעה המרדה מעבר לעבר עכ"פ בלעה רק טעם חימוץ היינו המים שנתחמצו מהקמח וחמץ ממש לא בלעה א"כ ברור שהחום של המרדה מכלה רוב המים הנבלעים בה רק דחיישי' שלא נשרף הכל מהחום ועיין בב"י בשם הכל בו וז"ל ואפשר לומר שאם ימרקנה הרבה יפה ויחמנה בתוך התנור הרבה שרי בזה כבלעו כך פלטו עכ"ל] שעדיין נשאר בהמרדה מהבליעה וכאשר ירדו אח"כ עליה מצות כשירות יצא מהבליעה דכלי פולט בלא רוטב ויצאו מהמים החמוצים הנבלעים בה במצות הבאים עליה אח"כ אבל בוודאי יש בכל מצה רוב כנגד מים החמוצים הבאים בה מן המרדה ומן התורה מין במינו ברובו בטל ואפי' את"ל דיצא מהבליעה ונבלע באיזה מצות עד שלא יהי' רוב כנגד הבליעה עכ"פ ברוב מצות הכשירות יש רוב כנגד טעם החימוץ היוצא מן המרדה והם מותרות ומנות ראשונות נתבטל בהם דהא הכל הי' קודם פסח ולא שייך לומר דמה שנבלע בכל פעם במרדה נעשה נבילה בתוך המרדה דהכל הי' קודם זמן איסור ודוק

ועתה אעתיק דברי הש"ך בכללי ספק ספיקא אות י"ט שכתב בד"ה ואין להקשות וז"ל ואין להקשות אמ"ש הרב דהיכא דמצד האיסור עצמו הוא ספק איסור ומצד אחר בא לו שהוא דרבנן לא אמרי' ספק דרבנן לקולא דהא לקמן סי' קי"א אמרי' באיסור דאורייתא שנפל לשני קדירות ויש בקדירה רוב בענין שהוא מותר מן התורה אע"ג דמדרבנן אסור הוה ליה ספק שאינו יודע באיזה קדירה נפל ספק דרבנן לקולא ויש לומר דשאני התם דאין הספק מצד עצמו אסור מן התורה שהרי הקדירה מותרת לגמרי שהיא של היתר אלא שיש ספק אם יש בה איסור כלל והלכך אמרי' נהי דיש בה איסור מכל מקום מן התורה בעל ברוב וא"כ לא הוה אלא ספק דרבנן כיון שאפשר שאין כאן איסור כלל א"כ הספק בא לו מצד עצמו ומצד עצמו הוא דרבנן משא"כ הכא דאי אפשר לומר שמא אין חשש איסור כלל דהא בודאי יש בתערובות זה ספק טריפה ודוק עכ"ל

ולפ"ז בנידן דידן דהקמח היא היתר רק יש ספק דלמא נתערב בו טעם חמץ ואת"ל שנתערב הוא בטל ברוב דהוה מין במינו ורק טעמא ולא ממשו ויש עוד ספק אם הטעם הוא חמץ או לא אז לכ"ע ספק דרבנן להקל ובפרט דהכל הי' קודם פסח בזמן היתר ועיין עוד בפרמ"ג יו"ד סי' פ"ח וסי' ק"י במעשה דשב יעקב סי' ק"ג ודוק

ואכתי יש לומר דלמא הי' הקמח חמץ א"כ העריבה אשר לשו אחר כך קמחא דפסחא נתחמץ כל העיסה שנולש בה והווין כל המצות של כל היום ספק חמץ הגם שיש ג"כ לומר אוקי הקמחין והכלים בחזקת קמא וגם הוא מין במינו וספק דרבנן כמש"כ למעלה אבל בלא"ה הפרמ"ג במשבצות זהב סי' תמ"ב כתב וז"ל אבל נראה שאם לש עיסה מצה בכלים שלא הוכשר אע"ג דקיי"ל דוחקא וחריף בעינן וחמץ ממהר להחמיץ ואסור דיעבד וכעת צ"ע אם לאסור דיעבד ואי"ה תנ"א סעיף י"ז ובשאר דוכתא אבאר עוד עכ"ל ועיין בפרמ"ג סי' תנ"א במג"א ס"ק מ"א כתב וז"ל ואם לש בעריבה של שאור אחר הניקר בלי הגעלה אם יש לאסור דיעבד העיסה עיין לבוש כאן כ' אפשר דיעבד נמי אסור ועיין א"ר תמ"ב אות י"ט דאם עבר ולש וכו' וסיים אבל קודם הגעלה אסור דחמץ ע"י לישה מחמם ומחמץ בכח שיש בכלי אע"ג דבשאר איסורין ע"י לישה כל דלית חריף לית לן בה עכ"ל היינו אם לש בעריבה של שאור כל השנה שם מסופק הלבוש אי אסור דיעבד אבל בנידן דידן שנולש רק פ"א הקמח בתורת מצה והקמח בעצמו הוה ספק חמץ מי יחוש שנאסר העיסות ע"י בעקין שניקרו בכל פעם ודוק

שוב חפשתי עד שמצאתי ספר דרכי נועם וראיתי בסי' ה' והמעיין שם יראה הגם שהשאלה הי' בספק אם נשתמש במרדה חמץ אבל פסק שלו קאי אפי' אם בודאי הי' המרדה חמוצה והיתר שלו רובץ על שני הקדמות (א) כל מה שצריך קליפה הוא מדרבנן ואם אי אפשר לקלפו מותר בלא קליפה וטעם בעלמא שנבלע ברחת הוא מדרבנן טעמו ולא ממשו דרבנן ובלוע אם נגע במצה הוה תרי דרבנן כיון שהכל קודם פסח (ב) היתר השני יען דקודם פסח הוה נ"ט בר נ"ט דהיתר החמץ ברחת והרחת במצה והכל קודם שבא זמן איסור והביא דברי הלבוש בסי' תס"ו ובפרט דכאן אי אפשר לקלוף יעו"ש וכוונת בפלפולך לדברי דרכו נועם ולכן לא הבאתי דבריך כלל כי בדאמפמיהל הנ"ל אין צריך לכל זה והגם שיש לפקפק על הוראתו דפוסקים כדברי אפי רברבי שהביא המג"א וכדברי פרמ"ג בסימן תנ"א ס"ק ל"ז שפוסק לאסור כל המצות אם רדו במרדה חמוצה יעו"ש ועיון מג"א ס' קמ"ז היינו ודאי חמוצה ולא בספק חמוצה כמ"ש בעזה"י

סוף דבר הכל נשמע בנידן שלפניך שהי' קמח מדאמפמיהל גדולה אשר נודע שאין דרכם ליקח חיטים חמוצים אז כל בעל נפש יוכל לאכול המצות האלה שנאפה אח"כ ויפה פסקת עם צירוף למודי ד' לא נכשלת וד' ישמור רגליך מלכד מהיום ועד עולם דברי הדש"ת. סימן לג את חג המצות יחוג בשמחה ובטוב ה"ה המאור הגדול לממשלת התורה עיניו כיונים על אפיקי פוסקים כבוד הרב ר' יחיאל מיכל ב"י אב"ד דק"ק סאקאס יע"א

מכתבו עם שאלתו קבלתי אשר ביקש להשיב מיד וכחפצו עשיתי כפי אשר בעזרת השי"ת בידי להשיב וראיתי כי הוא לומד בדרך הישר והטוב ושמחתי בדבריו ולו שהי' לו פנאי הארכתי רק מעלתו נ"י אץ עלי וגם טרדותי רבו כעת על כן אגלה רק ראשי פרקים

שאלה אודות הרחיים אשר זה חדשים מקרוב באו ונתייסדו פה גלילות כמעט בכל כפר ופלך רחיים ההולכים ע"י קיטור ואיד המים ונקרא בל"א דאמפ מיהלען ואין להם פה במקומות הגדולים כיסיס ונפים שונות לעשות ולרקוד כמה מיני סולת אך הם עשוים על דרך ההדיוטים כאשר ע"ע הי' רחיים של סוסים שבא הקמח עם סובין ומורסין שלהם ומחמת כי הדבר ידוע שרחיים אלו מכח חוזק הקיטור אשר סובב את האבן הטוחן במהרה ומרוצה גדולה מאוד עדי כי יתחמם הקמח תחת אבן הטוחן ועתה שאלו אותו אנשי גלילי אם נכון הדבר לטחון באותן הרחיים חטים למצות של פסח ע"י משגיחים אשר ישגיחו בעין פקיחא בשעת הטחינה שבל יהי' מדורת אש