מחנה חיים אורח חיים חלק ג פד

שתי שנים כאשר הי' הרב הנאמן בקאשויא על רחיים לקמחא דפסחא כי בדאמפמיהל גדולה אין לותתים החטים אשר יטחנו שהחטים הלחים לא יוצלחו למלאכתם ואם החטים הי' מונחים במקום לח לא יוצלח להם אמת הדבר גם אני שמעתי כן מלפנים זה רבות בשנים מפי מומחים ונאמנים א"כ כיון שהקמח הזה אשר לא הי' קמחא דפסחא הי' קמח הבא מדאמפמיהל הגדולה בעיר מישקאלטץ הוא בחזקה שאינו חמץ שהחטים הנטחנים שם אינו נתחמצו ע"י לתיתא אבל עכ"פ גם קמח המשומר לשם פסח אינו דפן ואולי אירע שנתחמץ ע"י סיבות רבות אבל חימץ של לתיתא אין כאן חשש וחימץ על ידי סיבות הוא ג"כ חשש רחוק שאם בא על האייזענבאהן לא יפגע בו המים גם אם ירד הגשם והשלג ואפי' אם בא בעגלות מן מישקאלטץ לעירך מי יודע אם ירד הגשם עליו ואפי' אם ירד מי יודע אם פגע בקמח של שק הנ"ל ואפי' אם פגע בשק אשר הי' בו קמח זה אולי פגע רק צדדי השק ונתבטל קודם פסח וכדומה כמה ספיקות של היתר והי' לקמח חזקת היתר ברחיים והכי מספק שמא ירד עליו מטר נחוש על בלועה של קמח זה לאסור כל המצות הנאפים אחרי קמח הנ"ל על כן לא אוכל להאמין שהגאון הנ"ל אסר כל המצות הנאפות אחרי קמח הנ"ל הוא שקר ברור אשר העיד האיש בשם גאון מפורסם נ"י

רק אחקור לו יהי' שהי' ספק אם קמח זה הי' מן דאמפמיהל גדולה או משאר דאמפמילען אשר הם לותתין החטים טרם הטחינה וא"כ הוה קמח ספק חמץ ונאפה בתנור וכלים ואח"כ אפו בהם קמחא דפסחא מה דינם של המצות הללו הנאסרו או לא ואבאר בעזה"י

הנה בבאר היטב סי' תנ"א ס"ק מ"א ובח"י שם ס"ק נ"ד הביא בשם ספר דרכי נועם וז"ל מעשה שהי' שאפו מצות קודם הפסח ברחת ונסתפקו אם היתה חדשה או ישינה שנשתמשו בה חמץ אין במצות אלו שום חשש על איסור חמץ עכ"ל ופרמ"ג ס"ק ל"ז כתב וז"ל ועיין ח"י נ"ד בשם שו"ת דרכי נועם ספק אם רדו בחמוצה או לא אין חשש איסור ואינו יודע למה דספק תורה היא וצ"ע עכ"ל

ואמרתי לתרץ בעזה"י והוא דכל חטים יש להם חזקת שאינו חמץ עפ"י רוב החטים אשר לא נתחמצו בשדה ואם יהי' נחמצות הוא הביא מעשה עליהם או ע"י גשם או לתיתה או מונחים במקום לח וכדומה וגוף העשיה אשר פועל אדם לעשות מחטים סולת אין מורה שנעשה החטים חמץ דהא אפשר לטחון חטים לעשות מהם קמח בלי לתיתה וא"כ אם יש לפנינו קמח ולא ידענו אם נתחמץ או לא היינו שיש ספק אם אירע בו מקרה אשר פעל שהחטים או הסולת נעשה חמץ אמרי' אוקי החטים על חזקתן ראשונה שלא היו חמוצים בשעת קצירה וממילא הקמח הנעשה מהם לא הוה חמץ דמהכ"ת לחוש שנעשה בהם מעשה אשר פעל לפעול חימוץ וגם נאמר שהי' לתנור והעריבה ולכל כלים אשר הוכנו לאפות מצות חזקת כשרות שראוים לתקן בהם ולאפות מצות ואם נספק אולי בא אליהם דבר חמץ האוסרן או לא בא האוסר עליהם אוקמי' הכלים ג"כ בחזקתו ראשונה וק"ו הדברים עיין בט"ז יו"ד סי' קכ"ב ס"ק ד' אם שם מאכל היתר בכלי נכרים אשר רצה המהרש"ל לאסור עפ"י דיבור הנכרי יען דכלים הם בחזקת איסור רק אנו רוצים להתיר מכח ס"ס וסמכי' על דיבור העכו"ם לסלק הס"ס וצעק הע"ז הלא יש להמאכל חזקת היתר והגם שהכלי איתרעי המאכל לא איתרעי יעו"ש וקל וחומר אם הי' להתנור חזקת היתר ולהקמח חזקת היתר וספק אם נתחמץ ע"י המרדה או לא אוקמי הקמח וגם התנור על חזקת היתר ומספק לא נאסור אותם המצות ולא מיבעי אי נולד הספק על מרדה אחת אם היא חמוצה או נא אז אוקמי' גם המרדה על חזקת קמא שהי' לה פ"א חזקת היתר כאשר היתה חדשה היתה ראוי' לאפות בה מצות ומספק לא תוכל לאסרה אלא אפי' אם הי' לפניו לפני האופה שתי מרדות אחת כשירה ואחת חמוצה ונולד לנו ספק אם לא רדה המצות במרדה החמוצה אי אתה יכול להוציא התנור והעיסה מחזקת קמא חזקת כשרות אשר הי' להם ודוק [ועיין נב"י ח"ר יו"ד סי' נ"ז על שו"ת רשב"א]

ואין להשיב דחזקת כשירות שלהם איתרע דהא נעשה בהם רדיה על המרדה זה שיבוש גמור בשלומא בזרק לה קידושין וספק אם נפל קרוב לו או קרוב לה דחידשו תוס' בכתובות דף כ"ג דהוה חזקה דאיתרע יען נעשה מעשה יעו"ש, שאני התם דזרק לה פרוטה והי' כאן עדים אשר ראו זריקת הקידושין ושמעו הדיבור הרי את מקודשת לי והי' עכ"פ מעשה אשר הי' יכול לגמור מעשה קידושין אז איתרע חזקתה דהא נעשה מעשה כנגדה אשר הי' יכול לפעול סילוק החזקה אבל אם יהי' נולד ספק אם הי' שם עדים או אם אמר הרי את מקודשת לי או אם זרק לה שוה פרוטה משלו א"כ יש ספק בעיקר הדבר אי הי' מעשה אשר הי' יכול לפעול סילוק חזקה אז לכ"ע אוקמי' אחזקה כמובן והארכתי בזה במקו"א וה"ה כאן דלמא לא לקח בידו אלא מרדה החדשה א"כ לא נעשה מעשה אשר ראוים לפעול סילוק חזקת היתר של הקמח והתנור והבן זה

ובנידן דידן שיש ספק אי נתחמץ המרדה ע"ו קמח הראשון או לא דלא ידענו אם הוא קמח שנתלותתו החטים או לא א"כ פשיטא דיש על המרדה עצמה חזקת היתר וביותר שיש חזקת היתר על הקמח של פסח שנאפה אח"כ וגם על התנור יש חזקת כשרות ואין כאן ספק לחומרא ודוק

ואוסף עוד דטעם קמח שנתחמץ עם הטעם קמח שלא נתחמץ אם שניהם הוין קמח של חטים הוה מין במינו דאינם חלוקים בטעם כל כך דיהי' מין בשאינו מינו ודבר זה מפורש יוצא מתורת פרמ"ג א"ח באשל אברהם סי' תמ"ב ס"ק א' בד"ה והוי יודע שכתב וז"ל והוי יודע דקמח חטים עם קמח שעורים וכדומה מין באינו מינו מיקרו ע"ז ס"ו א' וביו"ד סי' צ"ח אות ו' דבפחות מס' בתר טעמא אזלי' אף דקמח חמץ חטים וקמח מצה חטים מינו הוה דאין ביניהם כל כך חלוק טעם ככבד ובשר עיין יו"ד ופר"ח ופריי בצ"א יעו"ש עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דטעם קמח חמץ של חיטים עם טעם קמח מצה של חטים הוה מין במינו דברובו בטל כמובן

והנה טעם בעלמא בלא ממש אפי' באינו מינו רק מדרבנן אסור ומכ"ש במינו דלא שייך לאסור מן התורה טעמא בעלמא אם הוא בתערובות וא"כ לו יהי' שהמרדה בלעה חמץ הלא לא בלעה חמץ ממש רק טעם חימוץ מים הנוטף מקמח החמץ בלעה בשעה שהוא חם מתנור הגרוף בשעה שניצוצות נתזין עיין פרמ"ג בסי' תנ"א ס"ק ל"ז שכתב וז"ל רחת תשמישו ע"י אור בלא משקה שמכניס ומוציא מתנור גרוף אפ"ה התנור חם