מחנה חיים אורח חיים חלק ג פג

הגילוי דעת וגם דבור מפורש וגם מעשה מילה או באשה טבילה לבד הוא ההפקר של חמץ אשר מפקיר אותו רגע טרם שיחול שם ישראל עליו ודוק

ולא מיבעי אם הגידו לו קודם הגירות שמיד יהיה נאסר בהנאת חמץ וקבל עליו שמהני אלא אפי' לא הודיעו לו עד אחר הגירות אבל עכ"פ הגידו כדת שיש לנו תורה חמורה תרי"ג מצות והוא נכנס בו ומקבל עניו עול מצות א"כ גם איסור הנאה של חמץ בכלל ואין לך הפקר גדול מזה ודוק

ואחזק דברי אפי' אם נאמר ככל המחמירים כירושלמי שהמפקיר בי"ג אסור החמץ לאחר הפסח עיין באחרונים בזה היינו דווקא ישראל שהוא מחויב לקיים תקנת חכמים שחששו שהערמה ואמרו שצריך לבער החמץ שיהי' לו בערב פסח כגון במכירה לנכרי ואח"כ צריך לשרוף את החמץ או להטיל לים אבל הפקיר פן אינו מפקיר בלב שלם ואם עבר קנסו אותו שיהי' החמץ אסור לאחר פסח אבל זה הגר שעשה מעשה גירות שנכנס לדת יהודית וקבל עליו במעשה זה שיהי' חמצו נאסר בהנאה א"כ רגע קודם שמל וטבל נעשה החמץ הפקר ואז לא הי' בר קבלת תקנת חכמים כי אין הב"ד של ישראל עושין תקנות לגוי עיין רמב"ם פ"ו מהל' נחלות הל' י' וז"ל נראה לי שתנאי מועיל בירושה זו הואיל ואין עכו"ם מחויב לעמוד בתקנת חכמים עכ"ל א"כ בשעה שעשה הגר החמץ להפקיר לא הי' עליו תקנת חכמים להפקיר חמצו רק הוא הפקיר חמצו בלי אונס והכרח לא כמו ישראל שמוכרח להפקיר חמצו דאל"כ יהי' הפקר מכח איסור הנאה שבא. עליו בע"כ שבעבור כן חששו חכמים שהפקר זה לא יועיל אבל נכרי שמפקיר חמצו בעבור לקבל הדת הוה כאלו ישראל הפקיר חמצו בסוכות דמהני ואפי' אם גם בסוכות לא יהי' מועיל דעכ"פ הוא הי' בר קבלת תקנת חכז"ל אבל גוי זה שהפקיר ברגע שהי' עוד נכרי מי תיקן עליו שלא יהי' מועיל הפקירו וזהו החמץ מותר אחר הפסח אקוה שלא יחלק על זה מי שמודה על האמת בעזה"י ועיין בכ"מ בפי"א מהל' ברכות כיון שהולך לבער החמץ נגמר הביטול וכאן כאשר נימל קודם שטבל בודאי נגמר הביטול וקצרתי

וידע כי רעיוני הי' עלי לחקור בדבר חדש דלא ידעתי אם הגר עובר בב"י אם נתגייר בחה"מ פסח דלמא דווקא מי שיוכל לקיים שבעת ימים לא יראה ולא ימצא ובר ישראל בערב פסח חל עליו שישבות חמץ ולא יראה לו חמץ ז' ימים אבל שיבוא על איש חיוב דלא יראה ד' ימים חמץ הן דעל אכילה בודאי חייב אבל על ב"י צריך חקירה דלא דמי לקטן שנתגדל בתוך הפסח או שוטה שנשתפה וכדומה אך מרוב חולשת כחותי לא אוכל לעשות אפי' הערה ועיין ברא"ש חולין י"ז באברי בשר נחירה ועיין בט"ז יו"ד [שצ"ו] הבדל בין אבילות ובין הבדלה ועיין חגיגה ולא אוכל כעת להרהר בזה ועיין בטו"א ראש השנה דף כ"ח ודוק ואקוה שיש בו בהיתר זה לחקור בעזה"י (ועיין בח"מ סי' מ"ו)

סוף דבר הי' נראה לי להתיר אבל חלילה לא להלכה וק"ו למעשה כי אני חלש מאוד לברר דין חדש למעשה שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך

ויען שאמרתי לעיין במכתבו אני אומר מה שמביא בשם חכם אחד שכל הטעם משום קנס וכאן שעשה מכירה כהוגן למה נקנס למוכר יפה טען מעלתו נ"י שהחמץ נקנה ללוקח והוא עבר אחר הגירות על ב"י א"כ קנסי' בעבור שהלוקח שהוא כעת ישראל עבר על ב"י והוא חייב דמים למוכר ואין זה קנס למוכר ולא הי' צריך להאריך כלל ומה שהביא בשם גדול אחד שחקר שמכירה היא רק הערמה ולא נקנה ללוקח רק למוכר די מכירה הנ"ל דמגלה דעת דלא ניחא ליה ועכ"פ בנידן הנ"ל לא נאסר מכח הגירות יפה חקר רק שרבים חולקים על זה כאשר הביא בשמו ומה שחקר עוד דנימא דלא הוה גירות ממש יען דלא ביער החמץ א"כ לא קבל כל המצות וא"כ לא נאסר החמץ ומעלתו נ"י טען דמיד שקיבל עליו נעשה ישראל ומה שעבר אח"כ איסור בחמץ הוה רק כישראל שעובר עבירה הי' למעלתו להביא ראיה מתוס' קידושין דף י"ז דהקשה מאי יפעל אם יחזור לסורו אבל לדעתי דאין דעת הגדול הי' כך אלא קיצר דכפי הנראה שקבל היום כל הדת דאל"כ אינו גר צדק ומדחזינן דלא מכר מהכ"ת נימא דאיתרע חזקת קמייתא שקיבל היום להיות ישראל כשר אלא פשיטא דלא ידע הדין ובשוגג כזה לכ"ע לא קנסו מה דאי אפשר לומר שיערים באיסור וא"כ דברו ופה מאוד דעל שוגג כזה אנן סהדי כנ"ל דברי הכותב בידים רפות וחלושות מפני כבוד התורה הד"ש. סימן לב נועם ד' יהי' עלי ראשך ה"ה תלמידי החשוב הרב המה"ג הצדיק כבוד הרב ר' עמרם ישי ב"י סג"ל אב"ד דק"ק סערענטש יע"א

מכתבך עם שאלתך קבלתי אל תדאג על שונאך אשר רודפים אותך חכה אל ד' אלקים יבקש את הנרדף אויבך ילבשו בשת ואתה תזכה ללמוד תורת ד' מתוך רווחת הלב תקבל פה תשובתי ואם יבוא פסק עוד אשר אוסר המצות תודיענו כי אני לא אוכל להאמין

שאלה פה אירע מעשה שבעה"ב אחד שלח משרתת ישראלית שלו לחנות שתביא קמחא דפסחא והלכה המשרתת לחנות אחרת אשר אין שם הקמחא דפסחא רק קמחא ממישקאלטצער דאמפמיהל הגדולה אשר תטחון קמח לכל צרכי השנה ולא נודע הדבר עד אחר שנאפה קמח זה באשמורת הבוקר בהתנור שאופין שם המצות ואח"כ נאפה מכמה עניים בעלי בתים קמחא דפסחא שלהם ולא הוכשרו הכלים אחר אפיה של קמחא שאינה דפסחא רק הי' מנקין הכלים ורוחצין הבעקען כנהוג אבל לא הי' הסקה חדשה או הגעלה להכלים כי האמינו שגם קמחא דראשון הי' של פסח ולערב כאשר נודע הדבר צרפתי לי כמה בני תורה יראים ושלמים והכשרנו המצות הנאפים אחרי קמח שאינה של פסח כי הוא הפסד מרובה ובפרט לעניים ויצאה הדבר בהיתר ושמעתי אחרי קול רעש גדול שנשאל דבר זה מגאון אחד ואסר כל המצות לא ידעתי טעמו ונימוקו ואציע לפני אדמ"ו נ"י מאיזה טעם הכשרנו אני ולמודי ד' דפה את המצות ויורני אם שגיתי או לא עכ"ה

תשובה אהובי תלמידי נ"י לא תדאג כלל כי לא יצא מכשול מתחת ידך ולא אאמין אם הגאון ההוא אסר המנות הנאפות כל היום חוץ אם השואל כזב בו ולא עשה השאלה כאשר הודעתני אקוה שיציץ נזר הצדק על ראשך כי בפה מלא אגיד אם השאלה הי' בא לפני גם אני הכשרתי המצות ואקוה שגם הגאון ההוא יכשיר אותם בעזה"י

וטרם כל אגיד שמאוד נאמנו דבריך אשר שמעת מאביך הרהמ"ג הצדיק המפורסים נ"י אשר סיפר לך לפני