מחנה חיים אורח חיים חלק ג פב

אם נאמר דגוי קונה במשיכה וישראל בכסף א"כ כל החפצים אשר קנה הגוי במשיכה נפסק כאשר התגייר ונעשה ישראל דלא משכחת חפצים לישראל שיקנה ע"י משיכה וא"כ מיד שנעשה הגוי ישראל נפסק כח הקנין שלו הגם דקנין שעשה אדם פעם אחד מהני לעולם היינו על כל זמן שהוא בר אותו קנין כל זמן שהוא גוי מהני לו קנין גוי אבל משעה שנעשה ישראל נפסק כח קנין גוי אשר לא נתן הקב"ה אותו כח קנין לישראל ובשעה שקנה כאשר הי' גוי דהי' מהני קנין שלו יצא החפץ מרשות המוכר ע"י קנין המועיל וממילא חפציו הפקר ודוק

ואוסיף לבאר אפי' הי' עושה הגוי בשעת קנין החפץ השני קנינים קנין כסף וגם קנין משיכה לא מהני על שעה שנתגייר דאי למשל כסף קנינו בגוי א"כ קנין הכסף נפקע עכשיו כשנתגייר וקנין משיכה לא הי' אז כאשר הי' גוי קנין אצלו וכשנתגייר מלבד שכבר כלתה משיכה שלו משעה שנעשה ישראל אף זאת בשעה שעשה מעשה משיכה לא הי' הוא בר אותו קנין או בהיפך אי משיכה בגוי קונה משעה שנתגייר נפסק אותו קנין וכסף שנתן אז כשהי' גוי לא הי' אצלו קנין וכשנתגייר ונעשה ישראל לא נתן כסף אבל הכלי יצא אז מרשות מוכר ע"י קנין מעלי' ונעשה עכשיו הפקר ממילא ועיין בב"ב דף נ"ד בנתן ישראל כסף על קרקע שכל הקודם בו זוכה בו ק"ו בכאן דהמוכר נסתלק מכבר בדין קנין ואם נפקע עכשיו הקנין נשאר החפץ הפקר ממילא ודוק

וכי יפלא א"כ איך לא נזכר בש"ס שכל הקודם וזוכה בנכסי גר כל זמן שהוא חי זוכה בנכסיו דהא המה הפקר טרם שזוכה הוא בו כאשר הזכירו חכז"ל בגר שמת שכל הקודם וזוכה בנכסיו זכה בהם אלא ע"כ דמהני הקנין שעשה בגיותו גם על אחר שנתגייר ונעשה ישראל מדבר זה לא הי' שותקו חכז"ל

נלע"ד אי משום הא לא איריא דראו חכז"ל דא"כ נעכב את נדיבי עמים אשר יחפצו להיות מעם אלקי אברהם מלהתגייר דאדם מעמיד עצמו על ממונו אם יודע שנכסיו הפקר לזכות בהם אם לא שזכה הוא בהם מן ההפקר ימנע עצמו מלהתגייר וק"ו הדברים אם תקנו שגר יהי' יורש אביו דלמא יחזור לסורו אשר נתקשה בו בתוס' קדושין דף י"ז בד"ה אלא מאי יפעל בזה הלא עכ"פ הוא נתגייר והוא כקטן שנולד שאינו יורש מה שחזר לסורו הוה רק ישראל משומד ותי' דעכ"פ הוא יטעה בזה ויאמין שאם יחזור יטול חלק ירושתו יעו"ש ק"ו הדברים אם ידע שנכסיו יהיה הפקר ימנע ולא יתגייר כלל על כן מלפנים בישראל נעשה לחק שגר נשאר ברכושו ולא יוכל אדם לנגוע בו דאם יחפץ אחר לזכות בו הפקר ב"ד הפקר וגדולה מזו עיין ט"ז א"ח סימ' רמ"ו ותמ"ח ובמג"א סי' רמ"ו ודוק

ואוסף נופך הגם אם קנה גוי בכיבוש מלחמה דהוה קנין לגוי קנין גמור עיין גיטין דף ל"ח ועיין בע"ז פ"ד דף נ"ב וברמב"ן ובבעה"מ או אם מצא מציאה או שזכה מן ההפקר שקנה כמו ישראל אז בודאי נשארו הנכסים גם בהתגייר דהא לזה יש לישראל וגוי קנין אחד אבל אם קנה בקנין אז כשנעשה גר פקע קנינו ודוק

ולפ"ז כל זה תיקנו לו חכמים שישארו לו נכסיו אבל אם יבוא לידי איסור לא תקנו חכמים שיהיה נשאר ברשותו עיין תוס' קידושין דף י"ז בד"ה אלא שכתבו וז"ל והשתא לא הוה חליפי ע"א דחכמים לא תקנו לו ירושה כי אם בהיתר דהם אמרו והם אמרו עכ"ל א"כ כיון שנתגייר נשאר החמץ הפקר ממילא ולא עבר כלל על בל יראה ומותר לאחר פסח ודוק

ואמרתי לחזק הדבר מלשון הגמ' דאמרו חכמים גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ורש"י פי' בקדושין דף י"ז כנולד מאליו שאין לו חייס וקשה שהי' לחכז"ל לומר גר שנתגייר כנולד מאליו מאי כקטן שנולד דמי אלא רמזו כשם שאין לקטן שנולד קנין נכסים שקנה מעצמו כך אין לגר נכסים בקנין שלו רק לקטן משכחת ירושה ולגר אין לו ירושה מאביו שאין לו מי שהוליד אותו רק כאלו נולד מאליו ודוק

אמנם כל זה דברתי להרחיב גבולי תורה בהערה חדשה אבל לסמוך לדינא חלילה אין לנו כח לחדש חוץ אם נמצא מקור בגמ' ובפוסקים אמרתי לחקור מצד אחר בעזה"י

ונלע"ד בהערה חדשה דהא השכל הי' גוזר דשם חמץ הוא הפקעתא דמלכא הקב"ה אסרו בהנאה ואינו של בעליו לעבור עליו כאשר רמזו בפסחים דף ו' שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאו כאלו הם ברשותו פי' רש"י וז"ל להתחייב עליהן עכ"ל דכך גזרה התורה שיהי' נחשב כאלו הוא שלו לעבור עליו וכבר החכים הצל"ח שם בפירש מקובל בלא ר"א ס"ד דאינו עובר בבל יראה חוץ אם רוצה להחזיק בו שיהי' שלו ואשמעי' ר"א אפי' לא חשב עליו להיות שלו אעפ"כ עשאם הכתוב כאלו ברשותו יעו"ש כי דבריו נעימים אבל אם מבטל החמץ או הפקירם לא עשה הכתוב כאלו ברשותו ועיין בר"ן דמהני הפקר קלוש מטעם זה

ומעתה אני אומר דבר חדש בעזה"י בשלומא אם הבעל החמץ לא עשה מעשה לזה שיהיה חמצו בא לידי זה שהקב"ה יאסר חמצו כמו בכל בר ישראל שבא עליו בעל כרחו מפי הקב"ה שביום י"ד בניסן יהיה חמצו איסור הנאה אבל הבעל חמץ לא עשה פעולה לזה שיאסר חמצו א"כ צריך ביטול או הפקר לגלות שגם הוא חפץ שיהי' נפקע שם ממונו מהחמץ כמו שזהו רצון הקב"ה ואם לא גילה דעתו לא נפקע שמו וחייבו הקב"ה בב"י כאלו לא אסרו הקב"ה ועובר בבל יראה אבל נכרי זה שהי' החמץ מותר לו והוה ממונו ועשה מעשה להתגייר לקבל עליו תרי"ג מצות ואחת מתרי"ג מצות הוא שחמצו יהי' אסור בהנאה א"כ עשה מעשה גירות שיבוא עליו איסור חמץ הכי יש הפקר גדול מזה שפועל במעשה שיהי' חמצו שהוא ממונו עפר ואפר א"כ מהכ"ת יעשה הקב"ה החמץ אחר הגירות ברשותו הלא עשה מעשה בגופו לקבל עליו שיהיה נאסר חמצו ואין ביטול והפקר גדול מזה שעשה מעשה שחמצו יהי' איסור הנאה ולא עבר כלל על בל יראה וממילא החמץ מותר לאחר הפסח מכח הפקר שהפקיר אותו בהיותו נכרי והבן זה מאוד

תמצית הדבר אם מה שהחמץ נאסר בהנאה מפי הקב"ה בעל כרחו של אדם הוא אינו מפקיע שם בעליו ועובר עליו כאלו לא הי' החמץ נאסר עליו בהנאה אשר יפקיע כח ממונו אבל גר שנתגייר לולא מעשה הגירות אשר מקבל עליו דת ישראל לא הי' בא על חמצו איסור הנאה להפקיע כח ממונו והוא נכנס במעשה לגירות לקבל עליו תרי"ג מצות ובתוכם מצוה זאת שחמצו יהי' נפקע מכחו ורשותו ויהי' נעשה איסור הנאה הרי רגע הגירות הוא