מחנה חיים אורח חיים חלק ג פא

ומעתה יובן דברי תו' השני וז"ל ועוד תירוץ הר"י היכי דאתא הקדש ליד הגזבר לא אמרי' הואיל אי בעי איתשל עלה עכ"ל והרי"ט אלגאזי דף מ"ו ע"א הבין דתוס' סברו היכא בא ליד גזבר לא מהני שאלה כשיטת רשב"א וריטב"א יעו"ש ולענ"ד יפלא א"כ הי' לתוס' לומר דבא ליד גזבר דלא מהני עוד שאלה אבל מדכתבו לא אמרי' הואיל משמע דשאלה מהני גם משבא ליד גזבר רק לעבור עליו משום הואיל לא אמרי' והוא פלא גדול

אך הוא הדבר דמבואר בתוס' בב"ק דף ע"ו דבהקדש בדק הבית אין עוד שם בעלים עליו דהא לא בא לכפרה יעו"ש ועיין ר"ן נדרים דף ל"ד ע"ב בד"ה ככר של הפקר דכל מי שמקדש ככר ועדיין הוא ברשותו אינו מועיל עליו דנחשב כגזבר שלא יצא מרשותו עדיין יעו"ש וא"כ בהקדש כל זמן שהקדישו ברשותו ושמו עליו ורשותו עליו אז לא יצא מרשות לרשות ע"י השאלה דהא קודם השאלה הי' ג"כ ברשותו אבל משימסר ליד גזבר א"כ כבר נפק מרשותו וגם זכות לא נשאר לו בו דהא הוא קדושת דמים א"כ בשאלה יתחדש השם מעיקרא הי' ככר של גבוה ועכשיו ככר של הדיוט והוה מחוסר עקירה ולא אמרי' דיעבור משום הואיל אי בעי מיתשל עניה ודוק

ובזה יובן דברי תוס' פסחים דף ס"ב ד"ה האי מחוסר מעשה דהקשה מכתישה ותי' וז"ל האי מעשה דמינה חשוב טפי עכ"ל הכוונה דמתחילה נקרא ערל ובמילה נקרא מהול דהוה תיקון גברא עיין שבת דף ק"ו מה לי מתקן כלי מה לי מתקן גברא יעו"ש וא"כ הוה מחוסר מעשה אבל שם האי כתישה אינו מחדש שם חדש דעושה מגוף אחד גושים הרבה שראוים לכסות בהם ומהני אפילו נעשה ממילא ודוק ע"כ דברי בחידושי

וא"כ אפוא צדקו דברי רשב"א בנדרים כיון דאסר ואמר כהנים שנהנים לי א"כ לא יוכל ליתן לכל כהן ולא נשאר שמו עוד על התרומה א"כ יפעל השאלה עקירת השם עכשיו הוא ממון כהנים וכאשר ישאל יהי' ממון ישראל בעליו אז מחוסר שאלה כמחוסר עקירה ולא אמרי' מכח הואיל יהי' נחשב עכשיו כשלו וצדקו גם דברי רשב"א בשו"ת כיון דאסר לולבו בהנאה ויוכל כל איש איש ליטלו ולא נשאר שמו עליו כמו בחלה שיש שמו עליו לקיים מצות נתינה ומכח אי בעי מתשול לא נקרא עכשיו שלו והבן זה

ואוסיף נופך כי אם האדם אוסר נכסיו בהנאה א"כ יד כל אדם יכול ליקח אותו כדברי רשב"א אם ישאל עליו יש לו תביעת כסף כדי שווי' ולדברי הר"ן אפי' מעות אין לו לתבוע אבל עכ"פ על גוף החפץ יד כל אדם עליו שיוכל ליקח את החפצים וכל זמן שלא יזכה בהם אדם יוכלו הבעלים להתיר איסורם והחפץ יהי' נשאר ברשותם כמקדם כמו שבארתי וא"כ בשלומא לענין לעבור עליו בב"י כיון שעכ"פ כל זמן שלא זכה אחר יוכל לעשות החמץ לשלו כי החכם עוקר נדר מעיקרא ולא יצא כלל מרשותו וממונו א"כ עובר בבל יראה דכתיב לא יראה לך חמץ שלא יהי' נשאר כח עוד בחמץ אבל בלולב דתורה אמרה ולקחתם לכם שבשעת לקיחה יהי' שלו לבדו ולא יוכל להיות לאדם אחר כח כמוהו שהבדל גדול יש בין לעבור ב"י די אם נשאר כח לבעלים הראשון שיוכל להיות שלו לבדו עובר אבל בלולב צריך להיות בהיפך שצריך להיות שלו לבדו ולא יוכל להיות אחר כח בו כנלענ"ד בעזה"י

היוצא מזה אין ספק אצלי הגם שאסר היין שרף בהנאה על עצמו עובר עליו בבל יראה אבל אם יוכל למכור או להפקיר או לבטלו כאשר הערות בשם אביך הגדול בתורה והצדיק אחי ר' יעקב שלום זצ"ל שחקר בזה אי יוכל לעשות כן בחמץ כלאי כרם אהובי בן אחי נ"י מכירה בוודאי לא מהני כי מה ימכור אבל לבטל ולהפקיר בודאי מהני כל זכות אשר יש לו עוד באותו חמץ הוא מפקיר וממילא הקב"ה לא יעשה עוד ברשותו לעבור בב"י כנלע"ד מרוב חולשתי צריך אני לקצר הגם שהי' לי הערות רבות בענין זה דודך הדש"ת. סימן לא רב שלומים לענף עץ אבות האברך הרבני המופלג המורג חרוץ פיפיות כמו"ה חיים הלוי נ"י בק"ק יאס מאלדאוויע

מכתבו עם שאלתו הגיעני עב"ד ולולי שהודיע לי יחוסו משורש גדולים מבני בניו של הט"ז וידי משה ולמעלה בקודש לא עיינתי בו מאומה כי בעוה"ר אני חולה זה כמה חדשים ולא אוכל להשיב לשואלים כלל עד שירפאני ד' אבל אחרי שהוא זרע קודש מחצבתו הגם שמודיע שהוא צעיר לימים אמרתי לעיין ולהשיב לו מפני הכבוד בהערות חדשות אשר נתן לי אלקים והגם שלא אוכל לעשות כאות נפשו

אודות ישראל שמכר חמצו לנכרי בערב פסח כדת וכדין ובחה"מ של פסח ההוא התגייר הנכרי ולא ידע שצריך לבער החמץ שקנה בערב פסח ונשאר עד לאחר הפסח אם החמץ הזה אסור בהנאה דהא משעה שהתגייר הוא עבר עליו בבל יראה או נאמר כיון שחמץ שעבר עליו הפסח אסור מטעם קנס וזה שלא הי' צריך לבטלו בערב פסח ובפסח לא הי' בידו לבטלו א"כ לא קנסו כאשר האריך וברצות ד' אפלפל מעט בדבריו וכעת אחקור על שורש הדין אם עבר הגר על בל יראה בפסח ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בעזה"י

תשובה עלה בדעתי לחקור היתר על חמץ הנ"ל כאשר אבאר בעזה"י אמרו בקדושין דף י"ז גוי יורש אביו דבר תורה או מדכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר או מדכתיב וחשב עם קונהו אבל מה שיש לגוי קנין בחפץ ילפי' בבכורות דף י"ג דע"כ קנין יש לו לגוי רק יש קנין כסף וקנין משיכה ולישראל בחדא ולנכרי בחדא ופליגי ר"י ור"ל אי בישראל מעות קונה ולנכרי במשיכה או לישראל במשיכה ולנכרי בכסף ולהלכתא הוה פלוגתא איזה קנין מהני בגוי מישראל או לישראל מגוי ופסקי' לחומרא עיין ביו"ד סי' ש"ך ומג"א סי' תמ"ח כנודע

ולפ"ז אמרתי לחדש דבר בעזה"י אם נאמר דגוי קונה בכסף ומהני קנינו להיות החפץ שלו ע"י נתינת כסף ואי גזל גוי אסור ישראל הגוזל עובר עבירה דהא גזל חפץ או כסף אשר המה קנין הגוי הוא דווקא על כל זמן שהוא גוי פעל קניינו אשר נתן לו הקב"ה להיות החפץ שלו ע"י קנינו אבל משעה שנתגייר ונעשה ישראל אשר אי אפשר לישראל לקנות חפץ כי אם ע"י משיכה א"כ איך אפשר שיהי' לגר שנעשה ישראל קנין בחפץ ע"י כסף הלא לישראל לא משכחת קנין חפץ ע"י כסף ממילא כאשר נתגייר נפסקו כח קנייניו אשר עשה ע"י כסף וכן