מחנה חיים אורח חיים חלק ג פ

מצותו וגם זכות קדימת מצוה שהוא ישרוף אותו מצות לאו להנות נתנו דנימא דע"י קיום מצוה שיש לו בו קדימה נקרא שלו דהא אם ישרוף אותו גוי דאין לו מצוה מהשריפה אין צריך לשלם לו וחפץ שיהי' שלו צריך להיות זכותו נגד כל אדם וגם גרע מטובת הנאה אינו ממון דכאן בא לו השם שלו לאבדו ולבערו מן העולם ולא כאשר הוא בעולם רק אין משיבין את הארי אחר מותו ולמה אסתיר הערה נאותה

והנלע"ד בשורש סבך החקירה על דברי רשב"א למה לא אמרינן הואיל אי בעי מתשול לה הוה ליה דידיה ויהי' יוצא בו כאשר הרשב"א בעצמו העיר בה ומדחה אותו דמכח הואיל לא הוה שלו ומחה"ש ופרמ"ג בסי' תרמ"ט הקשה עליו למה יוצא בדמאי מכח מגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוה עני וחזי ליה והבאת בשם שעה"מ שרשב"א בעצמו מחלק דדמאי הוה רק איסור דרבנן אבל באיסור דאורייתא לא אמרי' מכח מגו דיכול לתשול הוה שלו וגם רשב"א בעצמו העיר הגם בחלה עובר בב"י מכח הואיל באתרוג אינו יוצא מכח הואיל ונא כתוב טעם להבדיל בדבר ואתה הסברת מכח הואיל לא הוה שם שלו רק שם ברשותו ובחמץ די בשם שהוא ברשותו דאם הוא רק באחריות עובר אבל באתרוג צריך להיות שם שלו ויצאת לדון א"כ אם אסר חמצו בהנאה אעפ"כ עובר מכח הואיל אי בעי מתשיל והשגת על הפרמ"ג בפתיחה דחקר דלא ועבור מכח שאסרו בהנאה והקשית למה לא יעבור מכח הואיל או בעי מתשול עליה כמו בחלה בסי' תמ"ז עכ"ד

הנה טרם אדבר אמרתי להעתיק דברי רשב"א בנדרים דף פ"ה אחרי שהקדים מי שאוסר פירותיו על עצמו בהנאה יוכלו אחרים ליטול אותם בע"כ ואם ישאל על נדרו צריכים לשלם לו כתב וז"ל וא"ת וכיון שכן איך יטלו כהנים בע"כ דאכתי ממונו הוא כיון דאי בעי מתשול עליה והויא טובת הנאה שלו וי"ל מ"מ כיון דהשתא מיהו לא מיתשל השתא מיהא לאו ממוניה הוא ולא אמרינן דלמא מתשול עכ"ל מפורש יוצא שקו' רשב"א הי' דמכח אי בעי מתשול עליה אכתי ממונו הוא והויא טובת הנאה שלו גם עכשיו מכח הואיל אי בעי מתשול ותי' כיון דעדיין לא איתשול לא הוה השתא ממונו ולא חיישינן דלמא יתשול ותהי' אח"כ נגלה דהוה ממונו א"כ אפי' להקל פוסק כאן דמכח אי בעי מתשול לא הוה ממונו כדבריו בתשובה לחומרא לענין אתרוג ובודאי יקשה למה לא נימא מכח הואיל הוה ממונו ואין רשאים הכהנים ליטול בע"כ וצע"ג

ואקדים להעתיק בעזה"י דבר מחדושי בהבנת דברי רמב"ן במלחמות בסוגי' דהואיל וז"ל הרמב"ן ז"ל אמר הכותב דברי הר"ר אפרים ז"ל הם אבל אין הלכה כתלמיד במקום הרב חדא דמחוסר שאלה מחוסר עקירה היא שהרי צריך לעקור ממנו שם חלה וכמחוסר מעשה דמי וצריך נמי שאלה ופתח ויחיד מומחה או ג' הדיוטות ומי יימר דמזדקק ליה בי דינא בדבר שלא בא לעולם ומדחינן ליה במסכת קידושין וכיון דשמעי' ליה לר"ח דלית ליה הואיל במחוסר שאלה ור"א אית ליה היכא דחקינן לאוקמי לדר"ח כר"א ולא הקשינן ליה מינה עכ"ל

ונ"ל דמעיין ביומא ס"ב יראה הגם דסובר ר"ח מחוסר עקירה כמחוסר מעשה דמי שאני התם דאי אפשר לעקור שם פסח לאמור כאלו מעולם לא הי' עליו פסח אלא דמניח בשחיטה על הזבח שם שלמים ובזה שמניח שם שלמים עוקר בו שם פסח ויש תרתי לגריעתא (א) דעוקר שם פסח רק מכאן ולהלאה אבל אינו עוקר שם פסח מתחילת הוייתו (ב) דאינו עוקר ממנו שם פסח לעשות אותו חולין אלא במה שמחדש בו שם שלמים קדושת שלמים עוקר ממנו שם פסח א"כ שם ביומא בקריאת שם שלמים פועל שם חדש להיות הפסח שלמים מחוסר עקירה כזה הוה כמחוסר מעשה דהא באותו עקירה פועל מעשה חדש שמחדש עליו על הקרבן שם חדש ודומה לשאר דברים בש"ס דבדבורו עביד מעשה עיין בב"מ דף ק' עקימת שפתיו הוה מעשה לר"י ובתוס' שם ועיין בתוס' גיטין דף ס"ו ומכ"ש כאן דעקר שם פסח ע"י שמחדש עליו שם שלמים מחוסר עקירה כזה הוה כמחוסר מעשה אבל בחנה אי בעי מיתשל יש בו תרתי לטיבותא (א) דחכם עוקר נדר מעיקרא כאלו מעולם לא הי' עליו שם חלה ונחשב כאלו לא קרא לה שם חלה מעולם (ב) דכאן אם איתשל עליה הוא מבטל שם חלה דמעיקרא אבל אינו מחדש בעקירתו שם אחר דהא חוזר לאיתנו להיות טבל כאשר היתה מאז טבל נמצא דלא פעל בעקימת שפתיו שלו בפתח חרטו מאומה הוא משבית ומבטל השם שהי' עליו כאלו לא הי' מעולם זה לא נחשב לר"ח כמחוסר מעשה וסובר ר"ח שפיר כר"א ובעה"מ מחדש דר' יהושע סובר דמחוסר שאלה הוה ג"כ כמחוסר עקירה ומחוסר עקירה הוה אפי' לר"ח כמחוסר מעשה אבל ר"ח סובר דמחוסר שאלה לא הוה כמחוסר עקירה ודוק

אמנם לכאורה דמקמי דהשאיל עליה הוה ממון כהן ואחר השאלה יהי' ממון של ישראל א"כ מחדש שם חדש שם בעלים אך זה אינו דגם מתחילה נקרא חלת ראובן דהא יש לו בו טובת הנאה שיוכל ליתן לכל כהן שירצה והגם דטובת הנאה אינו ממון אבל עכ"פ שמו עליו תמיד מעיקרא עיסה דראובן וגם אחרי השאלה עיסה דראובן ולא נשתנה שם ודומה לשעיר ביומא דף ס"ב דפי' רש"י דשניהם שם חטאת ולא דמי לפסח דקבל עכשיו שם שלמים יעו"ש אבל כאן מעיקרא עיסה דראובן ועכשיו עיסה דראובן הגם שמעיקרא לא הי' לו ממון בו ועכשיו אחר ההיתר יהי' לו בו ממון עכ"פ שם חדש אין בא על החפץ

ובזה יומתק להבין דברי התוס' דהקשה דנימא הואיל אי בעי מיתשול במצות מעשר שני ובהקדש ותי' ר"י ז"ל דשאני הנהו דכתיב בהו לד' אע"ג דאי בעי מיתשל עלה חשבם הכתוב של גבוה עכ"ל והוא מחוסר תבלין הדעת

ולפמ"ש מתוק מדבש דשאני התם דנקראו כבר של גבוה דכתיב לד' וקבלו שם בעלים חדש הוא שם גבוה וכאשר יעקרו ע"י השאלה יהי' שם בעלים הדיוט וא"כ נשאר סברת הגמ' בב"ק דף ע"ו מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לגבוה יעו"ש וה"ה בהיפך אם ישראל יפעל בשאלה שם חדש משם גבוה יפעל שם הדיוט אזי אמרי' מחוסר שאלה הוה מחוסר עקירה ולא אמרי' הואיל אבל בחלה דעכשיו שם בעלים עליהם שם הדיוט ואם יתן לכהן יהי' שם בעלים הדיוט וכאשר ישאל ישאר שמו אשר הי' לו גם על החלה שנקראת חלת ראובן ליתן לכל כהן שירצה א"כ אין כאן בשאלה שם חדש ואמרי' הואיל ומקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו בעזה"י.