מחנה חיים אורח חיים חלק ג עז

והגם שיש שם הערות נאותות אבל דכרי רמב"ן פ' אמור שיש מ"ע לשל שביתה בלא עשיות מלאכה נעלם ממנו באותה שעה כנראה מדבריו באיזה מקומות שם ואני אינו חוזר מדברי ויען שמעלתו נ"י נתקשה אסביר אותו בודאי מצות תפילין וישיבת סוכה הוה רק מ"ע אחת ואם מעוטר בתפילין כל היום לא קיים רק מ"ע אחת או אם ישב כל ז' ימים בסוכה קיים ג"כ רק מ"ע אחת כתקונה דכך הי' המצוה אבל מי שאין עליו תפילין רק שעה אחת ויוצא מן הסוכה בערב ג"כ קיים מצות תפילין ומצות סוכה רק שלא המשיך קיום המצוה תמיד וכן הוא בשביתות שבת הגם שע"י מעשה המילה לא שבת אותו רגע עכ"פ השביתה קיים בכל יתרון היום ועבירה אין לו על הרגע שלא שבת דהא עסק במצוה וירויח קיום מ"ע של מילה ודוק

ויען שציין לי לראות בכתב סופר סי' נ"ו אודיע לו שראיתי שם בד"ה ודבריו נפלאים שהשיג על הפרמ"ג שהי' נעלם ממנו דתוס' יוכ"פ בנשים ילפי' מקרא דהאזרח דלא כפרמ"ג שהוא מסברה יען דמחויבים בגוף יוכ"פ יעו"ש ותמה אני מאוד איך עלה בדעתו שנעלם מפרמ"ג גמ' בענין דעוסק בה בגמ' בסוכה דף כ"ח ילפי' מהאזרח דנשים מחויבים בתוס' יוכ"פ בעינוי של אכילה מבערב קודם לילה מעט עיין רש"י שם מבואר מפורש כן ופרמ"ג חקר כאן על דברי ט"ז ששייך איסור מלאכה בתוס' יוכ"פ אז חידש הפרמ"ג דעכ"פ גם נשים מוזהרים באיסור מלאכה בתוס' יוכ"פ וק"ו שלא לעשות מלאכה בתוס' שבת יען כיון דאסורות בגוף יוכ"פ בל"ת מלאכה ה"ה אסורות במלאכה בתוספות יוכ"פ וק"ו בשבת ועיין באשל אברהם חקר הפרמ"ג דתוספת עינוי לאכול הוה עשה אבל מלאכה בתוספת יוכ"פ הוה אפשר רק איסור וע"כ צריך הטעם יען דאסורים נשים ביוכ"פ במלאכה ולתוספת שבת הוה עשה א"כ הוה תוס' שבת ק"ו מסוכה ולכן כתב המשבצות זהב דבריו על הט"ז שדן שם מאיסור מלאכה באנשים וקיצרתי מאוד והוא פלא גדול ד' יודע שבידים רפות אני כותב ולכן קצרתי הגם שהי' לי להאריך רק חזקתי את עצמי לחזק ידו העוסק בתורה בזמן הזה הד"ש. סימן ל שלומים אלף לאיש אחד מאלף ה"ה תלמידי הרב הצדיק המפורסם הרהמ"ג בתורה וביראה מורג חרוץ בעל פיפיות בן אחי ר' משה סופר ב"י בק"ק ברעזאוויטץ יע"א

אהובי בן אחי נ"י מאוד שמחתי בשאלתך ובפלפולך הגדול הנעים והי' בדעתי לכתוב לך באריכות כי יש לי הערות רבות ב"ה רק מרוב תשוש כוחי צריך אני לקצר יהי' ד' עמך לטובה תמיד

שאלה אחד קנה חביות יי"ש איזה שבועות לפני פסח והביא אותו לביתו ובא אח"כ שכינו ורב עמו כי הוא כבר פסק דמים עם המוכר על היי"ש רק הלך לביתו להביא מעות וקרא אותו שכן רע והלוקח לא ידע מזה ובא לכלל כעס ואסר החביות יי"ש עליו בהנאה בנדר עד"ר ואיזה ימים קודם הפסח הי' מוכרח לנסוע מביתו על דרך רחוק ומכר חמצו לפני נסיעתו אבל החביות זה לא מכר ובע"פ נזכר שלא מכר החביות הנאסר עליו ובא לשאול מה יעשה אם מחויב הוא למכור או לבטל או לא צריך כלום כי אסור עליו בהנאה והוי כאינו שלו עכ"ה

תשובה אהובי בן אחי נ"י ראיתי אתה נאה דורש ונאה חוקר ושמח לבי מאוד בדבריך הנעימים מראשית דרשת שמכח שנאסר בהנאה אם כן כשבא פסח לא הוה שלו לעבור עליו בב"י ולא מחויב בעשה דתשביתו דאיסור הנאה לא הוה שלו וברשותו גם בלי איסור החמץ ואח"כ חקרת שעכ"פ מכח הואיל אי בעי מתשול עליה יעבור בב"י כמו בחלה ואח"כ חקרת איך יוכל לפעול כנגדו ב"י הלא אינו שלו כהפקר וכדומה ועטרת בפלפל אקוה מד' לשים עיוני בדבריך ואבוא בקצירת אומר על רעיונותיך אבל אני אתנהלה לעטי עט סופר לרגל המלאכה מלאכת מחשבת אשר לפני ולא כסדר אשר ערכת כי הכלל אין מוקדם ומאוחר בתורה וד' יאר עיני בתורתו להביני באמרות טהורות ולא אכשל בדבר הלכה ח"ו

ואקדים דברי הר"ן דף פ"ה בנדרים בד"ה ומהא שכתב בשם רשב"א וז"ל ומהא שמעינן שהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולין אחרים ליטול אותם בע"כ ואינו יכול לעכב אעפ"י שיכול לשאול על נדרו כיון דהשתא מיהו הא לא איתשל מיהו היכי דאיתשול חייב לשלם דכיון דחכם עוקר הנדר מעיקרא כיון דאיתשול הוה להו הנך פירי כאלו לא אתסרו עליה מעולם עכ"ל מלשון זה משמע כי איתשול חיוב לשלם לו ולמה לא השמיע ג"כ אם הפירות בעולם צריך להחזיר בעין דהא החכם עוקר נדר מעיקרא וא"כ גוף הפירות נשארו לבעלים ראשונים וצע"ג

ונלע"ד לחדש דבר בעזה"י דלא צריך להחזירן גוף הפירות רק הדמים השווי' של הפירות יתן לו הגם דאמרו חכז"ל בב"מ ה' ע"ב] דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע אבל באמת אפי' אם נותן הדמים עובר על לא תחמוד יעו"ש זה דווקא אם הבעלים יכולין להנות מגוף החפץ א"כ יש לכל אדם שני כוחות בחפץ שלו (א) השווי' כמה דמים יותן בעד חפץ זה (ב) הרשות שגם אם יותן לו בעדו כל אלפי זהב וכסף בוז יבוזו לו כנגד החפץ גופו כחכז"ל אדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו וק"ו בחפץ אשר לפעמים חפץ בו בכל נפשו ולכך אמרו חכז"ל איש כי יקדיש ביתו מה ביתו שלו אף כל שלו ומה ביתו ברשותו אף כל ברשותו כי השווי' הוא השלו והקפידה על גוף החפץ הוא הרשות וא"כ גם אם יותן דמים עכ"פ עובר על לא תחמוד דחומד גוף החפץ דהא השווי' נותן ולא גזל אפי' פחות מפרוטה אבל חומד גוף החפץ הוא הכלי עצמו והתורה אמרה לא תחמוד כל אשר לרעך כמובן

ובזה חדשתי סברה בעזה"י דלא תחמוד לא הוה רק אם נותן דמים ואעפ"כ מבקש החפץ א"כ חומד חפץ של רעהו אבל אם לא מבקש החפץ רק השווי' יש לחקור רק על גזל כי השווי' הוא הגזילה ואם ליכא בו משום גזל בודאי אין בו משום לא תחמוד דהא לא חמד החפץ כלל ומה שהחזיק בו הוא משום השווי' וא"כ מי שאסר על עצמו פירותיו בהנאה ומותר לאחרים ללקחו בע"כ כדמוכח בגמ' אז אפי' אם שואל אח"כ על איסורו וצריכים לשלם לו פירותיו הוא הדמים אבל הפירות לא צריכין להשיב לו דבשעה שלקחו לא עברו על לא תחמוד דהא החזיק בו בעבור השווי' והגם שהשאיל על נדרו א"כ חייב לו התשלומין אבל גוף רות קנאו והבן זה

ואוסף נופך מדברי שטה מקובצת בב"מ דף ז' בד"ה אביי אמר חיישי' שמא מלוה ישינה יש לו עליו