מחנה חיים אורח חיים חלק ג עו

במחשבה רוב ניסים אשר הפליא ד' לעשות כי הסיפור הוא רק לאחרים "למען תספר באזני בנך וכו' אשר התעללתי במצרים" רק בעומר דכתיב וספרת לך שבעה שבועות אז מצוה שיספור בכל לילה יומי ושבועי דכתיב "וספרת לך" או לדעת של"ה דכתיב "וספרה לה" בנדה שהיא תספור לעצמה אבל ביצאת מצרים דכתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים די בזכירה בלב רק בעמלק דכתיב זכור וגם לא תשכח עיין מגילה אבל ביציאת מצרים חיוב הסיפור דווקא לאחרים כמעשה בבני ברק שהי' מסובים ומספרים וא"כ תלי' אי אחרים רוצים לשמוע ולא מברכים כמו בצדקה יען שתלי' אם העני רוצה לקבל כנלע"ד. סימן כט רב שלום לכל למודי ד' ובתוכם הרבני המופלג החריף העוסק בתורה כבוד מהו' ר' יצחק שווארץ ב"י בק"ק פ' לאדאן

אודות אשר ביקש ממנו לדעת אם נכון בעיני אשר חידש לתרץ על חקירות אחרונים אם נשים מחויבות במ"ע של השבתת חמץ דהוה מ"ע שזמן גרמא אשר נשים פטורות וכתב מעלתו נ"י דפשוט בעיניו שהם מחויבות כאשר כאשר חידש הפנ"י בקדושין דף כ"ע וגם אור זרוע הגדול בה' מילה על קו' תוס' למה לן קרא אותו ונא אותה תיפוק ליה דמילה הוה מ"ע שזמן גורם ותי' הגאונים דדווקא במ"ע שחל על גוף ואי אפשר לעשות ע"י שליח נאמר כלל זה דילפינן מתפילין או שופר או סוכה ולולב אבל מילה שאפשר להאב לעשות שליח א"כ במ"ע שאפשר לקיים בשליחות לא נאמר דנשים פטורות א"כ בביעור חמץ דבודאי אפשר ע"י שליח א"כ גם נשים מחויבות עכ"ל

טרם אגלה דעתו אודיע לו ששגג מאוד בהבנת אור זרוע להשוותם עם דברי פנ"י דאור זרוע חידש דבר חדש דבשלומא בשאר מ"ע דכל ישראל מחויבים להניח תפילין או לשמוע שופר וליטול לולב ולישב בסוכה בעבור עצמו שחיוב מ"ע חל על כל גוף וגוף יען שהוא מבני ישראל א"כ פטרה התורה גופות נשים שלא נכנסו בחיוב זה אבל מצות מילה אמרה התורה אם יולד זכר בישראל שצריך הוא להיות נמול לשמונת ימים ובודאי על הבן הנולד לא חל החיוב אלא על כל אומה ישראלית חל החיוב שימולו הבן זכר רק יש קדימה לאב שהוא ימול אותו ואם אין האב כאן צריך הב"ד וכל איש מישראל למול הבן זכר הנ"ל דכתיב המול לכם כל זכר א"כ מצוה כזאת שלא בא מחמת עצמו אלא יען שיש באומה ישראלית ערל זכר אז כיון שהמ"ע לא בא מחמת עצמו רק מחמת שהוא מכלל אומה ישראלית הי' ס"ד שגם אשה מחויבת דאטו נשים אינה מאומה ישראלית אי לא דיש קרא למעט וזה שדייק האור זרוע וז"ל ולי אני המחבר נ"ב דלא אמרינן מ"ע שזה"ג דנשים פטורות אלא במצות התלויות בגוף האדם דמהיכי ילפינן מתפילין וההיא מצוה התלוי בגוף האדם הוא אבל מצוה שאדם מצווה בה על אחרים כגון מילה ההיא ודאי אע"ג דז"ג היא דמחייבא לכך איצטרך אותו ולא אותה דאפ"ה פטרו זה עכ"ל א"כ כמה רחוק מחשבת אור זרוע ממחשבת פנ"י ודוק

ובאמת תי' הפנ"י הוא פלא מהכ"ת לומר יען דאפשר לקיים ע"י שליח יהי' נשים ג"כ מצווין א"כ הקולא הוא חומרא מצות חמורות שאי אפשר ע"י שליחות יהי' נשים פטורים א"כ החומרא הוא קולא ומצות קלות שאפשר ע"י שליחות יהי' נשים מחויבות א"כ הקולא הוא חומרא וגם מאי הבדל יש הא שליחות הוה כאלו המשלח עשה וצריך התבוננות רב

ואמרתי אפשר מחשבתו יען דמצות מילה מוטלת על כל בר ישראל א"כ הי' מסברא הגם דתורה נתנה קדימה לאב היינו אם ימול בעצמו אבל לעשות שליח אי אפשר דאם אחר ימול לא עושה המצוה שמוטל עליו דהא הוא מחויב בעצמו למול כל ערל זכר בישראל ואי אפשר לעשות בשליחות שיהי' המצוה לאביו [ועיין באדמ"ו בחתם סופר יו"ד סי' רצ"ה בד"ה ועדיין פש גבן דמסביר דמהאי טעמא צריך החוטף לשלם י' זהובים דאי אפשר לעשות בשליחות שיהי' המצוה להאב דהא צריך הוא בעצמו לקיים המצוה יעו"ש ועיין במ"ח ח"ר סימן צ"ו דתשב"ץ חולק דלא כאדמ"ו ז"ל] וא"כ חידש הוא דמכח קדימה שנותן להאב שיהי' המצוה שלו אם עשה שליח הי' ס"ד דגם האשה תהי' מחויבת במצות מילה של בנה כיון דאיתא בשליחות הגם שהמצוה על כל איש ואיש מישראל איצטרך קרא למעט אותו ולא אותה אבל שנאמר בכל מ"ע שז"ג יען דאפשר ע"י שליח תהי' אשה מחויבת הוא רחוק בעיני ודוק

וראיתי בדבריו שכתב שבדברי פנ"י הנ"ל מתורץ קו' עולם למה נשים מצווין בשריפת קדשים הא הוה מ"ע שזמן גורם דשריפת קדשים אינו בלילה מחשבתו על קו' פנ"י בשם עולם בקדושין דף ל"ד ותי' מעלתו כיון שאפשר לעשות המצוה ע"י שליח א"כ אפי' הוה מ"ע שז"ג נשים מחייבות עכ"ד

לא אוכל לשום ידי למו פי לאמור שמעלתו נ"י שגג בזה דשריפת קדשים מוטל על כל איש ואיש מישראל ומי ששורף הוא עושה מצוה של עצמו ואי אפשר לעשות בשליחות דהא הוא מחוייב לשרוף קדשים הצריכים שריפה א"כ הוה מצוה של עצמו וגם אין על קדשים טמאים בעלים אשר יעשו שליחות דגם בעליו שהביאו אינם בעלים יותר מאיש אחר דהם של גבוה ומכח זה חידש הנב"י בח"ר א"ח סי' ט"ו דבקדשים טמאים הוה אכילת כלב מלאכה אבל ביעור חמץ ע"י כלב לא הוה מלאכה יעו"ש ודוק

עוד ראיתי במכתבו שתי' עוד דהשבתת חמץ לא הוה מ"ע שז"ג יען דבתפילין וסוכה ושופר וכדומה אם הניח תפילין או ישב בסוכה קודם הזמן בודאי לא עשה כלום אבל כאן אם שורף החמץ וגם ביטל קודם שש אטו לא יצא בודאי אין עליו עוד מ"ע א"כ לא הוה מ"ע שזמן גרם עכ"ד גם בזה שגג מאוד דקודם זמן איסור לא קיים מ"ע כלל רק בשעת זמן איסור אין לו חמץ לבער לקיים בו מ"ע דמה יעשה אם אין לו חמץ א"כ הגם שאינו עובר על ב"י אבל גם עשה לא קיים כי אין קיום מצות עשה רק במי שיש לו חמץ כאשר יגיע זמן של אך חלק או סמוך לו אשר חל עליו עשה של השבתה ביום זה אבל מי שעומד בער"פ ואין לו חמץ הוה כמי שאין לו בגד של ד' כנפות שאין חל עליו מצות ציצית ודוק

גם הביא על מה שבארתי במ"ח ח"ר (סי' ק"ב] שמ"ע של שביתה הוה מצוה אריכא הגם מי שלא שבת חצי יום אעפ"כ חל חיוב שביתה על חלק יום היתרון והביא שבדברי ירמי' פי"ב מעכו"ם כתב בהיפוך עיינתי בדבריו