מחנה חיים אורח חיים חלק ג עה

ולא מיבעי אי בשבת חצי שיעור מותר מן התורה עיין בשו"ת חכם צבי סימן פ"ו בודאי מותר להיות המציצה ע"י איש אחר שלא הי' מוהל אלא אפילו אי גם בשבת חצי שיעור אסור כאשר העיר המ"ל בפ' ח"י הל' א' מדברי רש"י דף ע"ד וכי מותר לאפות חצי שיעור נ"ל דכל הטעם משום חזי לאיצטרופי לשיעור וכאן דהחצי שיעור מציצות דם הוה מותר משום סכנה א"כ אי אפשר לצרפו אפי' אם ימצוץ עוד דמה שהי' צריך למצוץ להסיר הסכנה אי אפשר לצרפו להשאר אשר ימצוץ בחנם דהא הוא הי' מותר ואם ימצוץ מבלעדו זה כגרוגרת א"כ יהי' חיוב בפני עצמו וממילא בכה"ג ליכא איסור בחצי שיעור דאי אפשר לצרפו לכשיעור והבן זה והארכתי בזה במקו"א דבחולה האוכל פחות מכשיעור לית בו סרך איסור כלל ודוק. וחלילה לי להקל נגד מורי ורבותי גאוני ישראל ז"ל נהפוך הוא גלוי וידוע שאם אני סנדק בשבת לא אניח שיבוא איש שלישי למציצה רק אחד מן המולים צריכין לעשות המציצה רק חפשתי טעם בעבור המתירין בעזה"י. סימן כח שמחת חג מתן תורה ישיג ה"ה מחותני הנגיד המפורסם הרבני החו"ב כמו"ה ר' אלי' שענקעל נ"י בקוטב

אחד"ש אודיע לו כי שמחתי בבשורה טובה שאביו הגאון נ"י חזר לאיתנו בבריאת גופו ואני מוטרד גדול אי אפשר לחשוב ד' יהי' בעזרתי ואשיב מעט כי כבר כתב פעמים ועכבוני טרדותי בלי השיב כלל דברי הדש"ת

אשר נסתפק מעלתו נ"י במי שקנה קרקע בערב פסח במעכשיו ולאחר ל' יום אי חייב בפסח שני לרב דסובר דהוה ספק אם הוא חזרה או תנאי וכתב לפשוט דחייב בפסח שני ואעתיק מכתבו וז"ל בודאי אם הי' אומר שכוונתו הי' לתנאי בודאי מחויב לעשות פ"ש שהרי לענין קרבן האמינתו התורה כמבואר בגמ' דיבמות בריש האשה רבה אפי' אם הי' בעצמו מסופק י"ל דודאי כל ישראל מחויבים לעשות פסח והיא מצוה המחויב על אדם רק היכי שאין לו קרקע או שהוא טמא ובדרך רחוקה התורה פטרתו א"כ היכי שיש ספק אם מחויב או לא בודאי מחויב לעשות כי אין ספק מוציא מידי חיוב וקצת ראי' יש לזה גבי ספק אם אומר פרעתי או לא כיון דחיוב ודאי הגם דספק הוא חייב לשלם ומוציאין ממון על זה הגם דאין הולכים בממון אחר הרוב מ"מ כיון שהחיוב הי' ודאי והפרעון ספק אין ספק מוציא מידי ודאי כן ה"נ כיון שהחיוב הי' ודאי רק שספק אם פטור או לא אין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ל

הקשה לשאול ממני דנודע דדברי תוס' הנ"ל המה בלי הבין כאשר התפלא עליהם המ"ל בפ"א מה' קרבן פסח והגאון נב"י בצל"ח מסיב הבנתם מעולם לא עלה על דעת התוס' דמי שאין לו קרקע פטור מפסח אלא מי שהוא בדרך רחוקה אין מחויב לקרב עצמו כדי לעשות פסח במועדו אבל עכ"פ לעלות לרגל הוא מחויב לעלות וע"ז תירצו תוס' דמי שאין לו קרקע פטור מראיה וא"כ ממילא אם הי' בדרך רחוקה נפטר מפסח יעו"ש וא"כ נפל כל החקירה דאין חיוב פסח קשור בקרקע אבל בכל זה לא אשיב פניו ריקם

ונלע"ד אם הדין אמת דמי שאין לו קרקע פטור מפסח אז אם יש ספק אי הי' לו בפסח הראשון קרקע פטור גם מפסח שני דהתורה לא חייבה איש מישראל לעשות פסח אם אין לו קרקע ואם הי' ספק בפסח הראשון אי הי' לו קרקע א"כ הוה ספק אם נתחייב ולא דמי לספק אם פרע דשם הי' לו חזקת קמא חזקת חיוב וספק אם יצא מחזקת חיוב ואוקמי' אותו על החזקה חזקת קמא ומחויב לפרוע דילפינן מנגע אוקי מילתא על חזקתו עיין בפי' משניות במקואות דלא ידעי' אם נעשה השתנות אמרינן דלא נעשה השתנות אבל כאן הוה ספק אם בא עליו חיוב לעשות פסח דלמא קרקע אין לו והלא קודם יום י"ד לא הי' על שום ישראל חיוב פסח וכשבא יום י"ד שחל החיוב על כל איש ואיש מישראל אשר יש לו קרקע לעשות פסח נשאר האיש הזה בספק אי חל עליו החיוב או לא ומספק לא חל חיוב עליו ודו"ק

ועוד בספק פרעון הוה ספק אם נעשה מעשה להוציאו מחזקת חיובו ובכל ספק מעשה אמרינן אוקמי אחזקה דלא נעשה מעשה וממילא נשאר בחזקת קמייתא חזקת חיוב אבל כאן הוה בהיפוך יש ספק אי קנה השדה למפרע או לא והגם דיש ספק לפנינו דנעשה מעשה קנין ויש ספק אי הוה תנאי או חזרה אבל עכ"פ חזקת חיוב אין על האיש דדלמא הוה דבורו חזרה ולא קנה הקרקע ולא בא עליו חיוב קרבן פסח וממילא איך יבוא עליו חיוב פסח שני לתשלומי דראשון הא יש ספק בעיקר החיוב אם הי' מחויב אז או לא נתחייב אז ואיך יהי' תשלומין בלי חיוב ודוק

ומה שכתב מעלתו שהחיוב הי' ודאי ורק יש ספק אם פטור הוא בלי הבין הגם דהוא בר ישראל ויכול להכניס עצמו בחיוב אם יקנה קרקע אבל כל זמן דלא קנה קרקע לא הכניס עצמו בחיוב אבל בספק פרעון כבר נכנס בחיוב פרעון וספק אם יצא מן החיוב אם עשה מה שנתחייב

אוסיף נופך עיין סברה מתוקה בפנ"י ברכות דף י"ב בד"ה תוס' נהמא שחידש דין חדש הגם אי ספיקא דאורייתא לחומרא היינו אם יעשה האדם מעשה כגון לאכול חתיכה ויש ספק אם מעשה האכילה יהי' מעשה היתר או מעשה איסור אז מנ"ל לעשות מעשה בקו"ע מכח ספק שהוא היתר טוב להיות שב ואל תעשה מכח ספק שמא הוא מעשה איסור אבל אם אנו דנין שיצרך אדם לעשות מעשה בקום ועשה מכח ספק אז לכ"ע ספק מדאורייתא לקולא ויהי' שב ואל תעשה דפח"ח וא"כ בכאן בודאי אין מחויב לעשות קו"ע להביא קרבן פסח מספק והארכתי במקו"א דספק פרעון אי פריעת בע"ח מצוה ואעפ"כ צריך לעשות קו"ע לפרוע היינו מכח חזקת חיוב דהוה חזקת קמייתא ודוק

הנה לא ציינתי לו מקומות אשר יבורר דברי בעזה"י כי לא באתי לפלפל על הילכתא למשיחא וגמרתי להשיב בקצירת אומר כי אני טרוד וחלוש מאוד הדש"ת

ועל מה שהעיר למה אין מברכים ברכה בליל פסח על מ"ע לספר בלילה הזה ביציאת מצרים והביא שהגאון מליסא תירץ דאין מברכים ברכה על ברכה ומעלתו נ"ו התפלא הברכה היא בסוף אם כן היה לו לברך גם בתחילה כמו בהלל שמברך לקרוא את הלל ומסיים בברכה וצ"ע נ"ל לפום רהיטא דאדם יחיד שיושב בחדר לבדו אין צריך לספר אלא זוכר במחשבה ביציאת מצרים מעלה