מחנה חיים אורח חיים חלק ג עד

בד"ה אומר לגוי ועושה וז"ל דווקא משום מצוה זו כדאמרי' משום יישוב א"י אבל לצורך מצוה אחרת לא שרי אמירה ומכאן יש לדקדק אם ישכחו להביא חומש בבהכ"נ ואין במה לומר ההפטרה שלא יאמרו לגוי להביאו אלא ילכו מנין עשרה למקום שיהי' החומש ויאמרו שם ההפטרה תלמידי הר"פ עכ"ל ולכאורה קשה למה לא יהי' מותר אפילו לקטן להביא ספר הפטרה כמו שמותר לו להביא מים ויין לצורך הגוף וצע"ג ויותר נפלאת הלא ע"י גוי מותר להביא צרכי הגוף במקום שאין עירוב ולמה לא יהי' מותר להביא ספר הפטרה והוא פלא

אמנם אחר העיון נראה לי דדוקא כדי לעשות מצוה שאין בה הנאת הגוף החמירו דזה כבוד המצוה להיות מן המותר לישראל לעשות בעצמו ולא שיצוה לגוי או לקטן שיש בו עכ"פ סרך איסור שישראל יצוה לעשות מה שלא יכול לעשות בעצמו וגם אם לא יוכלו לפטור הפטרה אונס רחמנא פטריה ועיין במג"א סימן קמ"ג בענין קריאת הפטרה בעל פה אם יש טעות בספר ודוק אבל מה שהגוף צריך לצרכיו להיות לו עונג שבת מותר ע"י גוי וה"ה ע"י קטן ועיין במג"א סימן רע"ו ס"ק ח' שכתב וז"ל במקום מצוה ודווקא שגופו נהנה ממנו אבל לומר לעכו"ם שיבנה בה"כ אסור וכ"מ ס"פ ע"ו דשבת עכ"ל משמע דיותר יש היתר לצורך גופו שהוא מצוה מלצורך מצוה בלבד והגם שמחה"ש נותן טעם אחר וגם באלי' רבה הביא ריב"ש בהיפוך ועיין בפרמ"ג שם בכל זאת מסתברא שהנאת הגוף עם מצות עונג שבת הוא טוב יותר מלהתיר טלטול בעבור קריאת הפטרה ודוק

ואוסיף נופך דלרוב צרכים בשבת המה ממאכלים ומשקים אשר הקטן אוכל ושותה עמו ומביא בעבור עצמו הגם שמרבה להביא בעבור הגדולים בבית זה לא נאסר מכל הנך טעמים שבארתי בעזה"י

שוב מצאתי בכרם שלמה או"ח סי' שמ"ג שחקר אם מותר להביא טלית או חומש ע"י קטן לבהכ"נ שמביא דברי תוס' גיטין דף ח' בד"ה אף שכתבו שאין ללמוד משם שמותר לומר בשבת לנכרי להביא ספר דרך כרמלית והביא גם תשובת ר"ע איגר סימן ט"ו שאוסר ג"כ להביא ספר מקטן לבהכ"נ בכרמלית ועיינתי שם שכנים הדברים שאוסר רק מסיים וז"ל ולדעתי יש תקנה ליתן להתינוק חומש וסידור לישא לבהכ"נ לצורך עצמו להתפלל ולשמוע קריאת התורה וממילא יצטרף הגדול עמו להתפלל יחד כנלע"ד עכ"ל

ונ"ל דה"ה בדבר אכילה ושתיה אשר יאכל וישתה הקטן עמו הגם שמרבה בשביל הגדול לזה מצרפין שהוא צורך הגוף בשביל עונג שבת והגם אם אפי' הקטן לא יאכל ולא ישתה עמו עכ"פ יוכל להנות ממנו ובפרט כיון שנהגו שמשנת י"א והלאה לא יטלטלו הקטנים הללו א"כ בודאי לא שייך אתי למסרך דהא ידעו משעה שהגיעו להיות נראה כגדולים למופלא סמוך לאיש לא נתנו אבותיהם רשות שיטלטלו עוד בכרמלית ואיך יסרכו אח"כ כשהם גדולים ובודאי איזה ת"ח הרגילם לגדר זה שלא יבואו לידי מכשול והגם שיש לומר א"כ יאמרו כל הסריקין אסורים וסריקי בייתות מותרין ויתירו עי"כ בשאר מקומות אפילו עד זמן גדלות ממש אין נראה להחמיר לעשות בזה גזירות חמורות דהוו כגזירות שאין הרוב הצבור יכולין לעמוד בהם כנלע"ד אם יסכימו שני גדולי ישראל בזה. סימן כז

נשאלתי במקום שנהגו לכבד לשלשה בני אדם שהם מוהלים לאחד החיתוך ולהשני הפריעה ולהשלישי המציצה אם מותר גם בשבת לכבד לג' בני אדם או טוב שהפורע יהי' לו מציצה ג"כ

תשובה דברים עתיקים כבר התעורר בזה בחכמת אדם ואעתיק דברי אדמ"ו הגאון בעמ"ח אמרי אש שכתב בא"ח סי' ח"י שנשאל על זה והשיב וז"ל האם יש לאחר למצוץ ומעכ"ת נ"י דעתו להקל הנה הי' נראה כן ואולם הש"י אינה לידי מ"ש מרן הגאון ז"ל בעל חת"ס בגליון ש"ע ביו"ד וכתב שם על דברי רמ"א שהתיר בשני מוהלים בשבת וכתב הוא ז"ל ומ"מ אסור ליתן לשלישי למצוץ דלא שייך בזה ברוב עם הדרת מלך וכ"כ בספר חכמת אדם עכ"ל מרן זצ"ל בגליון ועיינתי בספר חכ"א וראיתי שכתב בקיצור וז"ל ונ"ל דעכ"פ במקום שמכבדים בשני מוהלים בשבת לא יעשה כן אלא הפורע ימצוץ עכ"ל וזה שכתב מרן דאין בזה משום ברוב עם הדרת וכו' אבל המציצה שאינה רק מפני סכנה יעשה הפורע שכבר נותן שבת לדחות אצלו אלו דברי הגדולים זי"ע עכ"ל א"כ הדבר מקוים משלושה עמודי עולם זי"ע

אמנם בכל זאת לא ראיתי שיהי' נתפשט הוראה זו לאיסור שגם יראים ושלמים מקבלים המציצה לבד אפילו בש"ק נתתי ללבי לחקור בדבר למצוא היתר שלא יקרה לאיש עון בדבר הזה כאשר אבאר בעזה"י

הרמב"ם פ"ח מהל' שבת הל' ז' כתב וז"ל הדש כגרוגרת חייב ואין דישה אלא בגדולי קרקע והמפרק הרי הוא תולדת הדש וחייב וכן כל כיוצא בזה החולב את הבהמה חייב משום מפרק וכן החובל בחי שיש לו עור חייב משום מפרק והוא שיהי' צריך לדם שיצא מן החבורה אבל אם נתכווין להזיק בלבד פטור מפני שהוא מקלקל ואינו חייב עד שיהי' בדם או בחלב שהוציא כגרוגרת עכ"ל ועיין בראב"ד שהשיג על שיעור גרוגרת ובמגדול עוז ובכ"מ ביררו דברי רמב"ם בטוב טעם ודעת ועיין בלח"מ בהל' ט' יעו"ש

וראיתי במגן אבות להגאון מהר"ם בינעטה זצ"ל בדף ד' בד"ה השוחט שעמד על דברי הרמב"ם בכמה קו' ואחד מהם כתב וז"ל ועוד קשה בהך דמילה דחיובי' משום חובל והא לא הוי דם כגרוגרת (ועיין דף ע"ד רש"י ד"ה כי מותר וכו' ובמשנה למלך פי"ח מהל' שבת הל' א') וזה יש ליישב כיון דמצוה להטיף דם ברית דמשו"ה אין מלין בעודו ירוק כדכתב הר"ן פרק ר"א דמילה ה"ל חשיבתו בטיפה אחת עכ"ל והאריך וכתב וז"ל אלא צ"ל כדכתב מעיקרא דגבי המילה המצוה אחשביה כאלו הוי שיעורא עכ"ל הזהב של העמקן

ולפ"ז אני אומר ממנ"פ אם המציצה אינה אלא מפני הסכנה ואין בה חלק ממצות מילה א"כ ממילא אינו חייב על המציצה בדם שיעור גרוגרת בשלומא בגוף החיתוך והפריעה שיש בהטפת דם מצוה וגם תיקון גברא חייב אפי' בכל שהוא דם ומותר לחלוק המצוה משום ברוב עם הדרת מלך עיין בשו"ת רמ"א בזה ולא בא אדמ"ו ז"ל לאסור אלא משום דמציצה הוה רק מפני סכנה ולא הוה מצוה א"כ ליכא במציצה איסור דלא מוצץ דם כגרוגרת ומותר המציצה לכל אדם והבן זה.