מחנה חיים אורח חיים חלק ג עג

עירוב גם הגדולים מותרים לטלטל כל צרכי אדם כמים ויין ומאכל או ספר רק יען שאין עירוב אסרו חכז"ל לטלטל ואיסור דרבנן הוא מלא תסור מדבריהם והקטנים לא נצטוו בלא תסור מדבריהם דאטו יהי' הלאו דלא תסור טוב מלאו דלא תאכל חזיר קטנים לא בני מצות נינהו וא"כ הקטנים מותרים לטלטל בכרמלית דמהכ"ת לא דהא גזירת חכמים לא חל עליהם ושיצוו חכמים מצוה על האבות שישמרו הקטנים שלא יטלטלו בכרמלית לא שמענו וא"כ מותר הקטן לטלטל בתורת היתר ולמה לא יצוה לו אביו שיטלטל גם בעבורו חפץ כגון מים ולחם ולכל צרכי גופו שאין בו ביטול שביתה אפילו לגדול ודוק [עיין שבת דף ע"ו הוצאה מלאכה גרוע הוא ומעביר ד' אמות הוה ג"כ בכלל הוצאה עיין ר"ן א"כ הגם שרבנן אסרו אפי' מלאכה גרוע הנ"ל בכרמלית ה"מ לגדול אבל לקטן נשאר היתר גמור ודוק)

(ב) עוד כתב אדמ"ו ז"ל שם בד"ה אמנם וז"ל ולו יהיבנא ליה להמורה כל טעותיה יפרנס לי דברי הלכה פסוקה בסי' שמ"ג יעו"ש והרגיש בזה פרי מגדים וכתב שעל צד הדוחק י"ל דט"ז לא אמרה אלא לדבר מצוה והיינו להביא מפתח בית הכנסת וכו' וסיים ופשוט דאכתי דוקא היכא דא"א בגוי כגון שיעבור זמן תפלה אבל זולת זה מהכ"ת לדחות איסורא לגבי קטן היכי דאפשר ע"י עכו"ם עכ"ל

לדעתי יש לומר דשם בסי' שמ"ג כתב המחבר וז"ל וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפי' בדברים שהם משום שבות עכ"ל היינו פעולות האסורות מדרבנן כגון כיבוי ומקח וממכר וכדומה ועיין במג"א סי' ש"ז דאז כיון שפעולה הנ"ל נאסר לעולם שנראה כמחלל שבת ויו"ט ולא משכחת שיהי' מותר לגדול א"כ לא ירגילו אביו לחלל שבת ויו"ט דומה לדברים שאסורים באכילה מדרבנן שהזכיר שם באותו סעיף שאסור ליתן לו לאכול לקטן כי החכמים עשו פעולה הנ"ל לחילול שבת ויו"ט אבל מה שאסרו לטלטל בכרמלית הוא רק גזירה אטו רשות הרבים יען דברשות הרבים אסור הוצאה והעברה גזרו על הגדול שלא יעשה כן אפי' בכרמלית אבל על הקטן לא גזרו א"כ ליכא כאן פעולה שאסרו להיות מלאכה מדרבנן ואיך אפשר לומר דנראה כחילל שבת ויו"ט הלא אותו פעולה בעצמה גם ברשות הרבים מלאכה גרועה רק התורה אסרה ובכרמלית גזרו חכמים על הגברא אטו רה"ר ועל הקטן לא גזרו אבל מה שעשאו חכמים למלאכה הוה כמו שאסרו חתיכה להיות איסור ואסור להרגיל לקטן שיאכל או יחלל שבת ויו"ט והבן זה

(ג) גם יצא אדמ"ו ז"ל להשיג על הט"ז בד"ה ומ"מ וכתב וז"ל ומ"מ דברי ט"ז לכאורה צע"ג דלענין איסורא דלאו אפי' דרבנן כל שאינו רביתיה דתינק לא יהיבנא ליה אפי' לצורך מצוה בהבדלה בשבת וט"ב משום דאתי למסרך ואם לא דבר שהוא באקראי כגון מילה בט"ב ולצורך מצוה וכולי האי ואולי וא"כ דברי הט"ז תמוהין עכ"ל

ובעיני על הטו"ז לק"מ דשאני אם נותנין לקטן מאכל שאסור מדרבנן או הזמן גורם שאסור מדרבנן לאכול ולשתות דהוא נותן איסור ברור להקטן אבל אם מצוה להביא המפתח שנאבד א"כ יוכל הקטן לילך ולהביא פחות פחות מד' אמות ולו יהי' שיהי' לגדול איסור מכח חצי שיעור ועיין בט"ז סימן שמ"ט באריכות בהכנסת ס"ת וברית מילה הוה עכ"פ בקטן תרתי דרבנן ומותר ואז אפילו אם הקטן רץ להביא ולא נח אפילו לפוש זה לא הוה ספי בידים הכי אביו נותן לו דבר שצריך לעבור איסור הלא יכול לטלטל פחות פחות מד' אמות ומה שקטן רץ הוא עושה מדעת עצמו ומחדש במעשיו איסור ומה איכפת לן אם הקטן מהפך דבר שיוכל לעשות בהיתר ועושה על דרך איסור זה לא נקרא ספי בידים אבל בתענית אפילו ישתה חצי רביעית עכ"פ הוא אסור בתעני' ולא משכחת שיהי' מעשה היתר ודוק

אך עדיין קשה דמשמע מט"ז שמותר ג"כ לקטן להוציא המפתח מהבית ולהביא לבהכ"נ כמו שמותר לגוי להביא המפתח מן הבית לבהכ"נ וא"כ יהי' אסור לספות לו בידים וצע"ג

אמנם גם בזה משכחת שיהי' היתר כגון מפנה כליו מזויות לזויות ונמלך להוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך עיין במג"א סימן שמ"ח ס"ק ד' או שקטן יצא לחוץ ויפשוט ידיו לפנים ועיין באבן עוזר סימן שמ"ט א"כ אם אביו מצווה לו להביא לו חפץ מים או יין לא ספי לו בזה איסור דיכול להיות בהיתר ומה שהקטן עושה אח"כ בדרך איסור זה לא הוה ספי לו בידים והגם דא"ע לא מתיר אלא לצורך מצוה היינו בגדולים אבל לקטן מותר אפילו בלי מצוה דאצלו אין איסור הוצאה כלל בכרמלית ודוק

ואוסיף בחקירה הלא כאן איכא ג"כ מצוה ששומע בקול אבותיו והגם שילפי' שאסור בעבור כיבוד אב לחלל שבת היינו בגדול דהבן יעבור איסור שבת ואסור לאביו לבקש זאת מבנו ואפילו אם ביקש אסור הבן לשמוע אליו שגם אביו מחויב בכבוד שמים כנודע בגמ' אבל כאן אם הבן ישמע לאבותיו עושה כיבוד אב ואם והקטן בעצמו אינו עושה איסור אם יטלטל בכרמלית וממילא גם אביו אינו עושה איסור אם מצוה לו דבמקום מצוה מותר לטלטל פחות פחות מד' אמות או לעשות עקירה והנחה ע"י שני גברי א"כ התחכמו אבותיו להיות מקום מצוה ומותר לבקשו כן עפ"י דין וכי תימא קטן אינו מצווה בכיבוד אב ואם עכ"פ איכא חינוך מצוה והוה כמו קטן שמחויב לישב בסוכה וליטול לולב ולאכול מצות ה"ה במצות כיבוד והבן כי עמוק בעזה"י

ולדעתי יש לחקור אפילו בגדול אם אביו מצוה לו להביא לו מים אם אינו מותר להביא בפחות פחות מד' אמות לקיים כיבוד אב והוה כמו נתינת ס"ת או הבאת הילד לברית לבהכ"נ ואין כאן מקומו

וגם הוספתי נופך דלא שייך כאן אתי למיסרך דהא הקטן שומע מאבותיו דלכך יביא הוא יען שהוא קטן ואבותיו גדולים ואסורים להוציא מן הבית או לטלטל ברשות הכרמלית ולכן מצווה דווקא לקטנים שיעשה זאת ואיך יסרך הא שומע באזנו שדווקא בקטנותו מותר לו לעשות זאת דעל קטן לית איסור טלטול אבל שם בתענית דגם עליו איכא חיוב תענית שעות ואעפ"כ יותן לו מכוס אז יוכל לטעות בגדלו אם אין כאן קטן יוכל הוא לשתות דהא גם אז אשר הי' עליו חיוב תענית שעות שתה יען דהוא כוס מצוה ודוק

וראה בסימן רפ"ד במג"א ס"ק ו' שכתב וז"ל אם אין עירוב שיכולים להביא חומש בבהכ"נ הולכין יו"ד ומפטירין בבית ששם החומש וגם יכולין לקרות הפטורה בע"פ אם א"א בענין אחר עכ"ל משמע אפילו ע"י קטן או ע"י גוי אסור להביאו וכן מצאתי בשמ"ק בב"ק דף פ'