מחנה חיים אורח חיים חלק ג ז

ישראל אשר יבקשו דביקות ד' "והיכל ד' המה" יקום ד' ע"ז אמר ר"א כהדא תרנגולתא דמנערה גרמה לפרש תיבת התנערי מעפר דנאמר על ישראל שחימום עפר הוא צרות הגוף דומי' כמו תרנגולת שמחממת גופה ועצמותה בעפר שתוליד גופים בלי כח חיות כך הצרות מולידים גופים לד' בלא דעת ורוח ונפש בלי אהבה אמיתיות לד' ולכן כאשר יהי' רווחה ישובו ח"ו לכסלם ונוסחה אחרת קאי לפרש פ' כי נעור ממעון קדשו שקאי על הקב"ה ומפרש כמו תרנגולת דמנערה אגפה מן קטמא כמו שתרנגולת יש בטבעה שאחר שהתפלשה בעפר תקים ובגדפיה תער כל חלקי עפרוריות אשר דבוקים בה מקודם כך בני ישראל ישליכו כל חלקי עפרוריות רק ויצעקו מכאב לב על הנפש אז יקום יאמר ד' והבן זה

ילקוט וישב פ' ויבוא יוסף לעשות מלאכתו ואין איש וז"ל ואין איש בדק עצמו ולא מצא עצמו איש נמתחה הקשת וחזרה ה"ד ותשב באיתן קשתו ר"ח מתני איקונין של אביו ראה וצינן דמו שנאמר מדי אביר יעקב ר"ה בשם רב מתני איקונין של אמו ראה וצינן דמו שנאמר משם רועה אבן ישראל מי עשה כך מאל אביך ויעזרך עכ"ל

העמיקו לדבר דיעקב קידש מחשבותיו ע"י דביקות בד' עד שזכה להיות אדון מחשבותיו והרהוריו שהרי אמר על ראובן "כחי וראשית אוני" שלא ראה קרי מימיו חטא זה בא בראית עין והרהור הלב ואם יעקב נשאר אז נקי מעון קרי נראה ונגלה שהי' אדון על יצרי הרהורי איש וזה אמר איקונין של אביו ראה שראה יוסף שיכול איש ללחום מלחמות ד' לאסור תשוקות הגוף לא די שלא יעבור עבירה בפועל אלא אף גם זאת שיכוף יצרו להשתעבד לד' "וכוף את יצרינו להשתעבד לך" ובאשה ליכא הרהור ומחשבה אשר יפעל עבירה כל צדקת אשה היא אם ידיה אסורין שלא לעשות מעשה עבירה וזה אמר ר"ה אקונין של אמו ראה כי רחל הראה בכל אהבה גדולה אשר הי' לה ליעקב בכל זאת מצאה מעצור לרוחה שלא ביישה אחותה לאה כבשה ורדתה הנאת גופה אהבתה אל יעקב כך יגבר יוסף על יצרו שלא לחטוא בפועל בין כך ובין כך לא הי' מלחמות יוסף נגד גבירתו בכח יוסף לבדו לולא מאל אביך ויעזרך והבן זה

רבה פ' מקץ וז"ל אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו'' ר"י אמר המון ריבי רברבי' שהם שטים אחרי כזב אי לו למי שהוא בוטח בהם עכ"ל והוא פלא

בני עלי' מעטים המה אשר עיניהם צופים הליכות ביתם כי ינתק האדם מאהלו לאט לאט שגופו יחלש ויגוע וישוב לעפרו ואין יתרון לו בעמליו אשר עמל תחת השמש רק אם יבקש פני ד' תמיד שכל מעשיו לתכלית עבודת הבורא כמו "בכל דרכיך דעהו" אז יש לו יתרון למעלה מן השמש וענתה בו צדקתו ויבוא על שכרו ורב בני אדם יבקשו עשירות וכבוד וכדומה מחמדת העולם כי יראו שבהם שמן חלקם והמה כזב כמים לא נאמנו כמו בירמיה "הי' לי כמו אכזב מים לא נאמנו" ועיין רמב"ן על פסוק והי' בכזיב בלדתה אותו כל דבר שאין לתכלית הוא כזב רק יפתה לב סכל בכל זאת רב אדם עיניו נשואות לד' בשמים שישיג כל החמדות בישועת ד' וא"כ בכל עצב יהי' מותר" שמתוך שחושק חמדות העולם עיניו ולבו שם כל הימים באורח חיים למעלה למשכיל כמו "ימינו כצל עובר" שמאמין בכל לבו "העושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל" ד' נותן השפע והוא יכול ללוקחו מידו א"כ ברוב תשוקתו על חמדת העולם פחד ד' נגד עיניו תמיד אבל האיש הבוטח בחכמתו ותבונתו שבהם ישיג חמדת עולם ע"י מלבד שהוא מבקש כזב לתכלית בוחר להעמיד בטחונו על כזב שישיג הכל ע"י אמצעי שהוא ג"כ כזב בי הלא הכל מיד ד' אלא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר" וזה רמז לאיש כזה רבי רברבי' שטים אחרי כזב אבל אוי למי שהוא בוטח בהם אם בטחון שלו הוא ג"כ על דברים כזבים דכתיב אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו שעכ"פ שם הבטחון לד' הגם שמבקש מאתו מהקב"ה דבר כזב הוא עושר וכבוד והבן זה מאוד

רבה פ' ויגש ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק מדרש וז"ל חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה ולא אמרו לי עד שעמדתי עם יהודה בן פדיי' בז אחותו של בן הקפר ואמרתי לו הרב והתלמיד שהי' מהלכין בדרך מתחילה שואלים בשלום התלמיד ואח"כ בשלום הרב אר"ה כד אתא ריב"ל לטבריה שאליה לר"י ור"ל ר"י אמר שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו ור"ל אמר על ברית השבטים הקריב עכ"ל

דבר גדול גילו לנו בזה כי אברהם מדת החסד שמורה חסדי ד' על בני ישראל כמו "וד' ברך את אברהם בכל" שכל מלכי ארץ משכימים לפתחו ואמרו לו נשיא אלקים אתה בתוכינו" כחכז"ל קצצו ארזים ועשו בימה ואומרו לו מלך אתה עלינו אדון אתה עלינו אלקים אתה עלינו והשיב אל יחסר לעולם מלכו ואל יחסר לעולם אדונותו מורה על הצלחת ישראל אם הם לחן ולחסד ויצחק מורה מדת הדין בשעת גזירות ושמדות שבני ישראל מבוזים ושפלים בעולם והמה מקבלים באהבה כמו עליך הורגנו כל היום" ואמרו חכז"ל אלו המכות אשר הכוני בבית מאהבי שבני ישראל מראים המכות אשר הכו על ששמרו את השבת ומלו בניהם או מניחין תפילין וכדומה ובני ישראל מקבלים הכל בשמחה כמו "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה" הגם שידעו שעי"כ יקבלו מכות גדולות נראה כאלו יתנהו למכהו לחי שישבע בחרפה ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי" אמרה הבן הנולד לי הוא וזרעו יהי' כמוני שנדמו לי כי צחוק עשה לי אלקים נחת וחדוה הגם שיגרום לי שכל השומע יצחק לי שאהי' צחוק לכל העמים בכל זאת אני אצחק בקרבי כאלו השגתי כל ששון וחדוה בעולם והבן ואבינו יעקב הבין שהליכתו הוא תחילת גלות לעזוב א"י לראות בנו או להשיג לחם לפי הטף הוא רמז על הצרות בגלות "בנפשינו נביא לחמינו" והקריב קרבנות לאלקי אביו יצחק ויהי' קרבן שלמים שמקרב לב בעלים לאדוניהם חלק גבוה וחלק בעלים שלבו ובשרו ירננו אל אל חי וראה להקדים כבוד אביו הוא מדת הדין כמו אודך כי עניתני ותהי לי לישועה" יותר מכבוד זקינו שהוא הרחמים כמו "החנם ירא איוב את אלקים הלא אתה סכת בעדו" ואמרז"ל על ברית השבטים הקריב כחכז"ל כי נשבה עדר ד' עדר אחד כי יגדל אהבת אחים בגלות ויהי' לאחד אשר הי' נפרדים בזמן החירות והבן

ילקוט פ' ויחי פ' ויבואו עד גורן האטד וז"ל וכי יש גורן לאטד אמר ר' אבוהו מלמד שהקיפו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמוקף לו אטד שבאו בני ישראל ובני