מחנה חיים אורח חיים חלק ג ו

וכאשר ראו בני ישראל כי רוח ד' דיבר ביצחק שאברהם לא יכירו וישראל לא ידעו כי דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ועשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ועשה כך ולבסוף יאמר לו לך ועבוד ע"ז רק יצחק אמר גזור עליו שמדות אמרו לכן אי אפשר להתכופו לאבות כי לא רחם עלינו כדרך האבות לבנים שמרוב אהבה יכסה כל פשעינו והבן

רבה ויצא ויאמר ד' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהי' עמך וז"ל הכא את אמר ואהי' עמך ולהלן את אמר ואהי' עמך בכל אשר הלכת אלא דוד על ידי שהוא מפרנס את ישראל הי' אומר לו ואהי' עמך בכל אשר הלכת אבל יעקב על ידי שהוא מפרנס את ביתו הוא אומר לו שוב אל ארץ אבותיך וגו' עכ"ל

הורו גבר לדעת מה בין גבר לגבר כי פלס ומאזני משפט ביד ד' האיש אשר עוסק בצרכי ביתו צריך לשקול בפלס הזהב כל מעשיהו לצאת ידי השמים והבריות שלא יהי' בהם לעיני בני אדם כנפתל ועיקש כי כשם שחייב אדם לצאת ידי שמים חייב לצאת ידי הבריות הגם שגדולה עבירה לשמה אבל מביא לידי חשד שיאמרו לו "לא נראה אליך ד''' משה פחד שבני ישראל לא יאמינו לו שיאמרו שאין מחשבתו לש"ש "ד' נחני באורח משור למען שוררי" התפלל דוד לד' שיהי' דרכיו מישרים שהשוררים עליו לא יחשדהו והגם שבוחן לבבות יודע תומתו יוצא ידי שמים ביקש לצאת ידי הבריות ואם לא ישר גם בעיני הבריות צריך לוותר משלו כנגד אחרים אבל המנהיג ישראל העומד בשליחות מקהלות ישראל צריך להשליך נפשו מנגד הגם שיחשדהו בכל זאת יבקש הצדק והמשפט הטוב לעמו ולא יוכל לוותר מן הצדק כי המשלח יאמר לתקוני שדרתיך ולא לעותי והקב"ה מקבל הלב טוב רחמנא לבא בעי הגם שלא נראה ישר בעיני בני אדם כמו שעשה הטוב לפני אלקים "נדרי לד' אשלם נגדה נא לכל עמו" הגם שכל העם יהי' כנגדו בכל זאת ישלם נדרים לד' וזה רמזו יעקב שעסק בפרנסת ביתו לבד אז אמר ד' לו "שוב אל ארץ אבותיך ומולדתך" שא"י הוא מקדש עם היושב עליה נשא עון כחכז"ל נכסי ח"ל אין בהם ברכה כי לא הי' הכל במשקל הזהב אם לעשות כאשר לבן עשה עמך ובא"י אהי' עמך אבל דוד שעסק בצרכי אומה ישראלית אמר הקב"ה אהי' עמך בכל אשר הלכת אם הי' הליכה בחוצה לארץ הוא משל שהמעשה אינה רצוי' ידעתי שכוונתך רצוי' וגדולה עבירה לשמה לצדקה יחשב לך שמעתי מפי אדמ"ו חת"ס ז"ל "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך" הורה שלמה להשבית רק בכל דרכיך דעהו והגם שלא הלכת בדרך הישר הקב"ה עושה העקוב ליושר אם תכליתך לשם שמים דפח"ח וזה אהי' עמך בכל אשר הלכת הגם שלא יהי' ישר לפני העם והבן

רבה פסוק וישלח יעקב מלאכים לפניו ה"ד משוד עניים מאנקת אביונים וז"ל ר"ש בר יונה אמר עתה אקום שהי' מכפשת באפר או בעפר כביכול אלא לכשיגיע אותו היום שכתב בו התנערי מעפר קומי שבי ירושלים באותו שעה הם כל בשר מפני ד' למה כי נעור ממעון קדשו אר"א כהדא תרנגולתא דמנערה גרמה (נ"א דמנערה אגפה) מן קטמי עכ"ל

תכלית גלות מצרים וגלות בבל הי' לתכלית כמו חינוך לילדים שגם אם יצעקו אל ד' מרוב עבודה וישועו מפני נוגשיהם ישמע ד' אליהם וישלח מלאך להושיעם והגם שזאת התשובה אינה באה מחיות הנפש מהכרת גדולת ד' ועבודתו רק הגוף ירגיש תחלואיו ומכאוביו והנפש ונשמה לא יקראו בשם ד' ובמה נחשב תשובה כזאת בכל זאת בעת אשר הקב"ה רוצה לגדל אותם על ברכיו די גם בזה כמו שמחנכים הילד בחכמות בעבור קבלת דבר מאכל או יקבל לבוש והדבר דומה כמו תרנגולת אשר מנענעת עצמה בעפר ותחמם גופה ותוליד ביצים שהוא דמות גוף לאפרוח אבל באמת מכח חימום עפר לא יצמיח בביצה כח חיות להיות ממנה אפרוח כך תשובה כזאת שבאת מכח צרות לא תוליד לד' כי הוא רק חימום עפר מוליד גופין לד' אשר אם יהי' בהם יראת ד' המה אשר יראים לגופם שישמרו תורת ד' יעשו המצות ויסורו מעבירות אבל רוח ונפש אין בהם שעיקר התשובה היא אם בני ישראל יעמדו חי לחן ולחסד בעיני שוביהם והשיגו כל חירות הגוף ואם בכל זאת ישובו מדעת ותבונה שמבקשים דביקות אלקי אז המה בני אל חי ורע ברך ד' ולא כביצים עזובות גופי' ולא נמצא בהם כח חיות ולכן הגם שעברו על אבותינו גזירות ושמדות לא באו עד הלום שיהי' גאולה יען כי הי' תשובה מכח עינוי הגוף ובעת רווחה לא שבו אל ד' שיצר לבם על העדר ירושלים וקדושת ארץ חכז"ל אמרו אין בן דוד בא עד שיכלה כל נשמה שבגוף שלא יהי' קשורים בתאות הגוף והבן ויש אות ניכר בגוף התשובה שאם עושים תשובה מחמת שיעבוד וצרות הגוף אין אנו מזכירים שאנו שבויים מירושלים שגם אם נהי' שבויים מארץ אמעריקא ג"כ יצעקו מרוב עבודה אבל אם יש להם חירות וף ויצעקו אל ד' יען שאנו שבויי ירושלם עיר ד' שמה שם אויר הקדושה והם בארץ טמאה יצעקו יען שהם שבי ירושלמי כי לולא ירושלים לא נשארו בשם שבוים כאשר פרשתי בתהלים "כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון איך נשיר את שיר ד' על אדמת נכר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" הכוונה נבוכדנצר נתן לישראל אח"כ ארץ כארצם חירות הגוף וכל טוב מהם הי' פחים וסגנים ובקשו שוביהם מהם שישירו להם משירי ציון כמו ששרו בציון לד' שגם הוא מיטב להם כמו שהוטב להם בציון אז השיבו ב"י להנאת הגוף יש תשלומין אבל איך נשיר שיר ד' על אדמת נכר ירושלים היא אדמת ד' ושאר ארצות אדמת נכר כחכז"ל הדר בחו"ל כאילו אין לו אלקי ואיך נוכל לשיר שאם אשכחך ירושלים תשכח ימיני אם יותן לנו מיטב הארץ לא נשכח ירושלים והבן וזה חידות ר"ש ישראל צועקים קומה ד' והקב"ה אמר עתה אקום אמר ר"ש שהוא לשון שאלה עתה שהיא מתפלשת בעפר יען שהם נתונים כעפר ואפר אשר הכל ידושו אותם וירמסנה חזיר היער ומרוב צרות יצעקו הגם שיתחממו בשלהבת יה זה רק חימום עפר אשר מוליד גופים ולא חיות הנפש הכי הקב"ה כל יוכל הקב"ה כביכול לעשות אבל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אלא כשיגיע היום אשר התנערי מעפר שישיגו חירות הגוף ובכל זאת יקומו על רגליהם לצעוק לד' יען שהם שבי ירושלים שיתנו ללבם קדושת הארץ וקרבת ד' אז יגיע השעה הם כל בשר לפני ד' שיעשה ד' נפלאות בעבור ישראל כי נעור ממעון קדשו יען שהוא יעיר כגבור ממעון קדשו שהוא כנסת