מחנה חיים אורח חיים חלק ג סח

ונ"ל דסובר אדמ"ו ז"ל בשלמא הבונה כלי גמור אשר יש לו תוך או שמשתמש איזה פעולה חייב משום בנין בכלי אבל הפערזאל שאין לו שימוש כלל רק מגין בעד גשם ושלג וחום אין זה כלי שימוש ומה שמסיך ומבדיל והוה אהל בנזיר וכהן לא מטעם כלי רק דנסר רחב ג"כ מביא טומאה או מבדיל בין טומאה וא"כ אהל המגין בעד טומאה לא נחשב לכלי בפני עצמו רק אם נחשב בנין אהל חייבו משום בונה אהל וע"ז חקר אדמ"ו ז"ל דאהל שבת צריך מחיצה המגיע לארץ ודוק ובלא"ה לק"מ לפי דברי ט"ז סי' שי"ב ס"ק ז']

ועיין בדברי תויו"ט פ"י דשבת בד"ה שכן משא בני קהת דלא בלבד מלאכות שהי' במשכן בשעת עשייתו אלא גם מהמלאכות שהי' לצורך המשכן גמרי' יעו"ש ועיין בתויו"ט פרק י"ב בד"ה שהמכה בפטיש ובד"ה זה הכלל לאתוי דחק קופיזא בקבא ועיין בתוס' שבועות דף מ"ג דאפי' לחיוב גמרינן ממשכן שיחייב אפי' בתבואה העומדת לקצור ממילא ה"ה נמי לקולא גמרי' דצריך להיות לאהל מחיצות מגיעין לארץ כדברי אדמ"ו ז"ל רק בשכל נ"ל לחלק דבאהל קבוע ודרך תשמישו שאין להוסיף עליו הוה בנין אהל בשבת דכמו במשכן צריך מחיצות הגיע לארץ להיות בית מועד בית מוצנע כמו הביאני המלך חדריו דרך צניעות ה"ה אהל אשר תשמישו הוא שלא יוסיף עליו הוה זה סכך אהל דאין אהל אלא סמוך לדפנות בד' רוחות והדפנות יהי' עשוים להגיע לתכליתם אשר ישמשו ודפנות פארסאל המה גדולים להגין על פרצוף פניו של אדם שלא ישלוט בו גשם ושלג וחום ודוק

ואין לחקור מגמ' שבת דף צ"ה גודלת ופוסקת חייב משום בונה ופריך וכי דרך בנין בכך ומשני אין כדדרש ר"ש ויבן ד' את הצלע יעו"ש וקשה מה בכך דהוה דרך בנין בכך הא במקדש לא הי' בונה אלא אהל במחיצות המגיעות עד לארץ דמשבשתא היא דלא מתורת בנין אהל מחייב אלא מכח בנין איצטבא כמובן ודוק

סוף דבר הכל נשמע הגם שאין אני הפעוט כדאי להכריע בדבר זה מכל מקום נראה אם יוכל ליסע על עגלה אשר הסוסים של נכרי יסע על עגלה מלפתוח בעצמו הפארסאל מלבד החשש איסור אשר עושה אם הדין כדברי הנב"י אלא יען שיתן מכשול לפני הרואים שיאמינו שהותר הדבר ולא יתלו שהולך לחולה אבל אם יראו המון שנוסע בעגלה ידעו שנוסע לחולה דחמירא בעיני עולם לנסוע בעגלה בשבת קודש אבל אם יסע בעגלה עם סוסי ישראל אז בודאי יפתח הפארסאל ולא יסע על סוסי ישראל שיוכל לבוא לסרך דאורייתא ואדמ"ו ז"ל אומר שגם איסור דרבנן אינו ברור כנלענ"ד [ועיין תוס' סוכה דף ד']

ועלה בדעתו דרך חדש כיון ממשכן ילפי' א"כ הוה דרך בונה מעט מעט כמו ליתן אדניו ועליהם המחיצות ועליהם הגג או הגג מתחילה ואח"כ שאר חלקים אבל לבנות הגג עם הדפנות ברגע אחת אין זה דרך בנין כלל לא במקדש ולא בגבולין ובפערזאל ברגע אחת נעשה הגג עם המחיצות ואין דרך בנין בכך ולא הוה אהל קבע אלא אהל עראי והוא הערה חדשה בעזה"י לשיחה בעלמא והוספתי לחקור דאין אהל אלא א"כ צריך תכלית אהל כגון במשכן דהי' מצוה להעמיד אהל אבל בפערזאל הכי צריך שם אהל להגין עיין בתויו"ט פ"ב דשבת שמביא דברי תוס' בטעם שר"י פוטר כחס על השמן ועיין בתוס' חדשים שם כי הצורך שנעשה מלאכה בשבילו במשכן הוא גוף איסור מלאכה ודוק. סימן כד רב שלום ושפעת ברכות יבואו על ראש הרבני העוסק ושונה הלכות ומעטר אותן בפלפול החרוץ כמו"ה ר' יצחק נ"י בפרוסליב

שאלתו וגם פלפול ח"ת קבלתי ואני ערוד גדול בכל זאת אשיב לו מה שנראה לי לדינא וגם ראיתי שאבד לו אבידה ששמע שרמב"ם פסק כאביי ולא ידע איה מקומו יעיין בלח"מ בפ"ו מבכורות וכבר האריך הנב"י מהד"ת א"ע סי' קכ"ט אות א' להשיג בזה גדולות א"כ נאה דורש אשר העיר בדברי בספרי אבל אין לי פנאי להאריך

שאלה אודות המריבה אשר אירע בעבור אם מותר לקפל בשבת קודש הטלית אחר שהתפלל או לא שמעלתו נ"י התיר לקפלו שלא כסדר קפולו הראשון ובן תורה אחר חלק עליו שאסור לקפלו אפי' שלא כסדר קפולו הראשון ושאל להגיד לו הדין עם מי עכ"ד

תשובה אבוא בקצירת אומר כאשר יתן ד' בפי לדבר אחלק לו בעזה"י בשבת פט"ו מקפלין הכלים אפי' ארבעה וחמשה פעמים ומציעין את המטות מליל שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת ובגמ' אמרו דדוקא באדם אחד אבל בשני בני אדם לא ודווקא בלבנים אבל בצבועים לא ודוקא שאין לו בגדים אחרים אבל יש לו בגדים אחרים לא והטעם איסור שאין מקפלין אלא בתנאים הללו פי' הרמב"ם משום דנראה כמתקן מנא ובתויו"ט הוסיף עוד טעם משום סרך גזירת כיבוס אם נתיר הדברים הבאים להעשות כיבוס יעו"ש

והנה הב"י הביא דעת המרדכי דסובר דבקיאין בקיפול אשר נאסר מטעם מתקן או מסרך כיבוס אבל הא דנראה כמתקן מנא או מסרך כיבוס הוא דווקא אם מקפלין כסדר קיפול הראשון אבל אם מקפלין שלא כסדר קיפול הראשון ליכא בו משום נראה כמתקן או ככיבוס וא"כ אם אינו מקפלו כמו בראשונה מותר היינו שמכווין שלא יהי' קיפול השני כמו קיפול הראשון אבל הכל בו חיפש זכות על מה שנוהגין העולם להקל בקיפול בכל הכלים הן ישנים והן צבועים והן אפי' אם לו מלבוש אחר והמציא הטעם דקיפול דידן אשר אנן נוהגין אפילו בחול אינו מענין קיפול הנזכר במשנה ובגמ' שאז הי' המקופל לפשוט קמטים ולהניחו אח"כ תחת מכבש שלא ישובו הקמטים לאיתנם אבל בזמנינו אנו קופלין בלי הפשטת קמטים ובלי נתינת מכבש א"כ אין קיפול דידן אותו קיפול שנאסר במשנה ובגמ' אבל אם סוג הקיפול עכשיו יהי' כמו קיפול של משנה הגם שלא יהיה קיפול השני כמו הראשון אסור כמובן

היוצא מזה דנבדלים טעם המרדכי מטעם הכל בו בגוף הדין דלהמרדכי אנו בקיאין בקיפול ואם מכווין לקפול אסור רק אם אין השני כמו הראשון לא הי' נאסר מעולם אפי' בזמן הגמ' ואם מכווין לעשות קיפול השני כסדר קיפול הראשון גם עכשיו אסור ולשיטת הכל בו נהפוך הוא בזמן הגמ' הי' קיפול השני אסור אפי' לא נעשה כסדר קיפול הראשון דעכ"פ נפשטו הקמטים ונותן במכבש רק עכשיו שאין אנו פושטים קמטים ואין נותנים אותם תחת מכבש לא הוה קיפול של איסור ומותר לעשות עכשיו קיפול השני כמו הראשון אפי' ודוק

ובש"ע הביא מתחילה לאסור הקיפול בכל אופן אפי' שלא כסדר קיפול הראשון ואח"כ הביא לדיעה שנית יש מי שאומר אם מכווין לקפלו שלא כסדר קיפול