מחנה חיים אורח חיים חלק ג סז

החפץ ועיין בשמ"ק שם בשם ראב"ד דמים כמלא רוח דמי אבל בודאי אי צריך הנחה בנקל הוה נחשב בכלי צף ואגוז בתוכו כמו דגים בספינה וא"כ אם אהל זרוק הוה אהל מעלי' לענין טומאה הוה אהל לענין בונה בשבת הגם דאדמ"ו ז"ל כתב שם וז"ל לפטור דלא מצינן במשכן אהל כה"ג שיהי' אדם מאהיל על עצמו ומכ"ש כשהוא נע ונד הולך ואהלו עמו עכ"ל אמת הוא שלא מצינו במשכן אהל כה"ג אבל שם אהל גמור הוא מה לי קבוע ואדם נכנס בתוכו או אהל אשר האדם מאהיל עליו והולך ואהלו עמו הוא עשה מלאכת מחשבת שם אהל לתשמיש גמור שמגין על ראשו מזרם ומטר מגשם ושלג אבל שם אין זה הנחה חשובה כי מי מצניע חפיציו שינועו ויתנודדו לכל רוחות השמים והא ראי' באגוז צף על פני מים אם דרך בני אדם להצניע בכך חייב הגם דבודאי לא הצניעו בכך במשכן עכ"פ הנחה גמורה וחשובה הוה ודוק

וראיה שהביא אדמ"ו ז"ל שם ואעתיק דבריו וז"ל וראי' ברורה לזה משבת מ"ג ע"ב מת המוטל בחמה באים ב' ב"א ויושבים בצידו חם להם מלמטה זה מביא מעה ויושב עליה וזה מביא מטה ויושב עליה חם להם מלמעלה מביאין מחצלת ופורסין עליה זה זוקף מטתו ונשמט והולך וזה זוקף מטתו והולך לו ונמצאת מחיצה עשויה מאליה ע"ש ולכאורה צ"ע הרי עושים אהל ממש במחיצת עצמם והאהל נטוי על ראשם והם בעצמם המה דפנות ועוד שאינם מתטלטלים כלל אלא קבועים במקומם וע"כ משום דלא מצינו במשכן אהל כי האי גוונא שיהי' אדם מאהיל על עצמו ומכ"ש כשהוא נע ונד הולך ואהלו עמו וק"ו מאוהל על גבי כלים מכ"ש אדם הנושאו עכ"ל

ולדעתי יפלא הלא אין אהל אלא א"כ עושה גג עם מחיצות אבל גג בלא מחיצות לא הוה עשיית אהל לחייב עליו כמבואר בתוס' ביצה דף ל"ב בד"ה מלמטה וא"כ אם נחשב השני בני אדם לדפנות א"כ המה כבר עשוית ולא עושים אלא גג בלבד ואין כאן עשיית אהל כלל כמו דמותר להשיב קדירה ע"ג כירה בשבת ועיין בתוס' פרק כירה דף ל"ו ע"ב בד"ה וב"ה שהקשה למה הי' צריך בעירובין דף ק"ב לשייר טפח הלא המחיצות הי' עשויות כבר ותי' הר"י וז"ל אר"י התם משום דדמי לאהל טפי אסור אפי' בלא עשיית דפנות אבל קדירה לא דמי לאהל כולי האי לא אסרו חכמים בלא עשיית דפנות עכ"ל וא"כ בוודאי לחשוב הנחת מחצלת על ראשם והמה כבר דפנות מעצמם בלי שום פעולה מעולם גרע טפי מחזרת קדירה ע"ג כירה ודוק

הן אמת שדברי תוס' סותרים עצמם שבדף מ"ג ע"ב בד"ה ופורסין כותבים על הך דעירובין דף ק"ב וז"ל אבל בלא שיור אסור היינו משום שהמחיצות התחתונות כבר עשויות ואם הי' פורס עליהן הי' עושה אהל כדרך לעשות אהל עכ"ל ולכאורה יפלא נהפוך הוא כיון שהמחיצות כבר עשויות יהי' מותר בלי שיעור טפח כמו בקדירה ע"ג כירה וצע"ג ואולי כוונת התוס' דמחזי כדרך הבונה אחר שהמחיצות עשויות פורס בודיא עליו ודוק

וברא"ש בביצה דף ל"ב אחרי שביאר הא דפוריא אסור הוא דווקא בד' דפנות גמורות דאין אהל בלא מחיצות כתב וז"ל והא דאמר בעירובין דף ק"ב כרוך בודיא ושייר בה טפח אלמא דמקרי אהל בלא מחיצות התם שאני דהוה בנין חשוב וגם עיקר כוונתו לעשיות אהל אבל בנין ארעי כזה לא מקרי אהל בלא מחיצות עכ"ל הרי שביאר דדוקא בבנין חשוב וגם מחשבתו לעשות אהל כמובן וא"כ במת ושני בני אדם רוצים לפעול שלא יסריח ומחכמים להגין בעד החמה הלוהט על ראשם פשיטא דגופם לא הוה בנין חשוב וגם אין מחשבתם לעשות מגופם מחצלת אהל א"כ אין כאן איסור כלל כי גופם לא נבנה לתכלית מחיצה וגם אין הדרך ליטול מחצלת על ראשם וגם אין מכוונים לעשות אוהל ועיין בתוס' דף מ"ג בד"ה וחם להם וגם דעתם להיות נדים לילך משם ולהשאיר שם המחצלת כי הכי ילכו בשוק ומחצלת על ראשם הלא ג"כ ינועו משם בלי מחצלת ודעת אדמ"ו ז"ל נפלא כי בפערזאל יוכל להיות נשאר פתוח ועשה גג עם מחיצות ודוק

וגם יש לחקור דהוה שנים שעשו מלאכה אשר כל אחד יוכל ליקח מחצלת על ראשו ובפרט לפי הבנת הש"ע בסי' שי"ג וקצרתי ודוק

(ג) היתר שלישי כתב אדמ"ו ז"ל שם ואעתיק לשונו שכתב וז"ל ועוד בה שלישי שאין אהל דאורייתא אלא כשמחיצות מגיעות לארץ כמו שהי' במשכן וכמו שדקדק רש"י וגם הרי"ף בלשונם גבי טלית כפולה וכמ"ש תוס' שם קל"ח ע"א ע"ש ובנב"י שם כתב דמחיצה טפח סגי לשבת ואומר אני אה"נ אבל בלבד שתגיע לארץ אפי' לא יהי' רק גבוה טפח אבל מחיצה תלוי באויר שאינה עשוי להוסיף עליה כלל וא"א להוסיף ולהמשיכה עד לארץ זה ודאי איננו אהל דאורייתא כלל וכן משמע הסכמת פרי מגדים סימן שט"ו באשל אברהם סק"ח עכ"ל

לכאורה מבואר כדברי אדמ"ו ז"ל בתוס' ביצה דף ל"ב בד"ה מלמטה שכתבו וז"ל י"ל דהואיל ואין להם מחיצות אבל הני מיירי דאית ליה מחיצות לצדדים המגיעות לארץ עכ"ל ולמה לא כתב תוס' דהואיל ואין להם מחיצות שרי וכל הני מיירי דאית להו מחיצות למה הוסיפו המגיעות לארץ משמע כדברי אדמ"ו ז"ל שצריך להיות מחיצות מגיעות לארץ ולא מחיצות תלויות באויר כי זה ודאי איננו דאו' ודוק

אך אפשר באהל עראי כזה אם לא יהי' מחיצות לארץ לא נחשב לשם אהל כלל כמו להניח טבלא על רגלי שולחן שאין לו דפנות וכדומה בכל הני הנזכרים בביצה דף ל"ב אבל בדבר אשר הוא באמת אהל להגין על אדם ועושה גג עם דפנות הגם שדפנות אין מגיעין לארץ הוה עשיית אהל לגבי שבת כמו דהוה אהל לענין טומאה בין להביא טומאה או להפסיק טומאה ה"ה הוה אהל לענין מלאכת שבת ודוק

וכן נראה מדברי תוס' שבת קל"ח ע"א בד"ה כסא טרסקל וז"ל וכל הני דאסרו בביצה אומר ר"ת דדווקא דברים שיש להם מחיצה עד לארץ אבל להושיב הקדרה על טרפד ביו"ט שרי אפי' מלמטה למעלה להביא טרפד תחילה ואח"כ להושיב הקדירה לנכון להושיב השולחן ע"ג ספסלים וביעתא וקדרא וחביתא ופוריא יש לומר שיש להן מחיצה עכ"ל משמע דווקא באהל עראי כאלה צריך מחיצות מגיעות לארץ אבל בעשיית אהל למחסה דהוה אהל ממש אז אפי' אם מחיצות תלויות מהני ולא צריך להגיע לארץ כלל ודוק

אך יפלא בעיני הלא בנין גמור חייב אפי' בכלי לרוב השיטות עיין בב"י ובש"ע סי' שי"ד סעיף א' וא"כ כיון דהפערזאל הוה אהל לענין טומאה א"כ כאשר פותח הפערזאל עושה כלי גמור וא"כ אם אינו חייב משום בונה אהל בשבת אבל עכ"פ בונה אהל שראוי' לנזיר לחוץ בפני הטומאה ויהי' חיוב על עשיית כלי וצע"ג.