מחנה חיים אורח חיים חלק ג סו

בני אדם ובעי אגוז בכלי וכלי צף על גבי מים אם הוא דרך כך להצניע חפצים או לא אע"ג דודאי לאו כמונח דמי דקיימא לן רכוב כמהלך דמי עכ"ל הבנת דברי תוס' הוא כך בעזה"י בשלומא בקנין דילפי' קנין חצר מיד א"כ כמו ביד איהו דקא מסגי תותא ומהני קנין ביד ה"ה בספינא דמי' דקא ממטו לה מי יבקש להיות קנין חצר בדרך שמצניע אדם חפצים דהכל תלוי אם החצר מהלך מעצמו או דבר אחר מניעו אבל בשבת דילפינן ממשכן דמסתמא לא הניחו חפצים הנצרכין אלא כדרך שמצניעין חפצים בני אדם ולא הי' מצניעין חפצי משכן בדרך זה ופטור דהנחה מעלי' בעינן שינוח הכלי ולא יזיז ממקומו זיז כל שהוא אז הוה מלאכת מחשבת כדרך שבני אדם עושין הנחה להצניע כלים ומה שאיבעי לרבא באגוז בכלי כל איבעי הוא אי הדרך של בני אדם להצניע חפצים כך אז חייב באגוז צף על פני המים אע"ג דהכלי לאו כמונח דמי דרכוב כמהלך דמי עכ"פ היו המצניעין כדרך שמצניעין בני אדם חפצים וכדרך שהצניעו במשכן וחייב כי באגוז שצף על פני המים לא עשה הנחה כלל ומביא תוס' שני ראי' דהנחה כשהוא מהלך לא הוה הנחה ואפ"ה אם עשה הצנעה חפץ בתוך כלי כדרך שמצניעין חשוב הנחה וחייב ודוק

היוצא מזה דתוס' חדשו הגם דלא הוה הכלי בתוך המים הנחה כמו שלא הוה האגוז בתוך המים הנחה כי מי שמצניע חפץ לא יצניע אותו להיות החפץ מתנוע נע ונד בכל זאת נסתפק רבא אי לא הוה דרך הצנעה באגוז בתוך הכלי הגם דהכלי מתנודד פן מצניעין בני אדם חפצים בכך והוה לגבי האגוז הנחה מעלי' דהוא מונח בתוך הכלי ומעצמו יהיה לו הנחה מעלי' רק המים מנענעים הכלי וגם שגם האגוז יתנועע בתוך הכלי אבל האגוז בתוך המים שמתנודד האגוז גופיה מכח מקום הנחתו אין זה הנחה דמתנודד תמיד כמו אם הניח על האדם דרוכב דלא הוה הנחה ובכותב שתי אותיות הניח האותיות שהם ישארו במקומם בלי נדנוד כלל אבל אם שפך הדיו לתוך כלי אין זה הנחה כיון שהוא מהלך ולא נח הדיו כלל במקום ראוי' להנחה דהא כשהי' מהלך שפך הדיו ולא מצא הדיו מקום מנוחה כמו האגוז בתוך המים דלא נחשב הנחה כי איך יוכל לנוח האגוז על המים וכן איך ינוח הדיו אם השופך מהלך

ולפ"ז עד כאן לא חדשו תוס' אלא אפי' הכלי מעצמו ינוח כי המים ממטי לה אעפ"כ לא חייב על עקירת האגוז אל הכלי כיון שהמים פועלין שלא יהיה הנחה לאגוז ולא הי' במשכן מצניעין כעין זה ונשארנו בסברה שצריך להיות בשבת הנחה מעלי' הנחה כדרך שמצניעין בו חפצים הגם בקנין די שלא יהיה מהלך מעצמו כמו שידים לא יתנועו מעצמו אבל בשבת הנחה מעלי' בעי הנחה שעושין כאשר מצניעין חפץ ולא באופן שלא יוכל החפץ לנוח כי אז אין דרך בני אדם להצניע ולא נחשב הנחה זו להנחה כיון שלא ישאר בלי נענוע אבל באהל זרוק אם נחשב לאהל להפסיק בטומאה ג"כ שמו עליו דהוא אהל וא"כ למה לא יהיה נחשב לאהל בשבת הלא עשה ותיקן ובנה אהל אשר שמו עליו אהל הוא להפסיק בטומאה בשלומא באגוז על פני המים לא עשה הנחה מעלי' כי הנחה הוה שנשאר בלי נענוע במקומו ולא שינוע אנה ואנה כי בשבת מלאכת מחשבת אסרה התורה מלאכת הנחה כדרך שמצניעין חפץ כי כך הצניעו בחפצי משכן ולא די בהנחה אשר ינוע הגם שהמים גורם לו כי עכ"פ מי מצניע חפץ במקום שלא ימצא מנוחה והבן

ואעתיק דברי רשב"א בשבת דף ה' שכתב וז"ל בד"ה הא וי"ל הא דבעי רשב"א אגוז בכלי וכלי צף על גבי מים אי אזלי' בתר כלי או בתר אגוז איכא למידק מאי שנא מהא דתנן בפ"ק דב"מ גם דגים שקפצו בספינה ספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא ממטי לה וי"ל דהתם גבי קנין כל חצר שאין היא עצמה מהלכת קונה אעפ"י שאחרים מוליכין אותה כספינה וכקלתה הקשורה בה אבל גבי שבת בעינן שיפול החפץ ממקום שנח להכי מספקא לן דלמא אף כשהכלי צף במים ואגוז בתוכו בעי' שיהא האגוז מונח במקום שאינו מתנוע אפילו מצד תנועות אחרים עכ"ל ועיין בריטב"א שם שכ' על קו' הנ"ל וז"ל וי"ל דהתם כל חצר שאינה מהלכת קניא וספינה אינה מהלכת אלא מיא קא ממטו לה אבל גבי שבת בעי הנחה והא נייחא ולא ניחא עכ"ל הרי שפתי ראשונים ברור מללו דבשבת בעי הנחה מעלי' שלא יתנוע גם מחמת תנועת דבר אחר או כיון דמתנוע אפי' מחמת דבר אחר לא הוה הנחה גמורה וחשובה כי מלאכת מחשבת אסרה התורה ולא שתהיה הנחה גרועה כנח ולא נח ממש ודוק

ועיין בתוס' בב"מ דף ט' ע"ב בד"ה ספינה מינח נייח וז"ל וכן פ"ק דשבת דף ה' ע"ב אגוז צף על גבי מים לא הוה הנחה אגוז בכלי וכלי שצף על גבי מים מהו התם משום דדומיא דמלאכת המשכן בעינן ולא הי' מצניעים חפצים בדבר שהי' מתנענע ומתנדנד אבל גבי קני' כיון שהוא דומי' דידו קני עכ"ל הרי שבארו לתרץ הקו' משני פנים דשבת דומי' דמלאכת המשכן בעינן ולא הי' מצניעין חפצים בדבר שהי' מתנוע ומנדנד דאין זה הנחה לחפץ ושאני גבי קנין כיון שהוא דומי' דידו קני דעכ"פ לא הוה חצר מהלך מעצמו דומי' דיד רק בתוס' שבת דף ה' בארו הפנים של איבעי של רבא אם יהיה חייב באגוז בכלי וצף על המים ובב"מ דף ט' בארו בצד השני למה לא יתחייב באגוז בכלי מטעם שלא הי' חפצים בכלי שמנדנד אנה ואנה ומדברי תוס' נשמע למה הוצרכו התוס' לתרץ הקו' משני פנים הלא הי' די לומר ניהו דנחשב הנחה בשבת בעי דומי' הנחה מלאכת המשכן אלא ע"כ אי היה צריך חצר נח לגבי קנין היה ג"כ הנחה לגבי שבת אבל כיון דלגבי קנין לא צריך שם הנחה רק שלא יהי' חצר מהלך מהני זה דלא הי' מצניעין במשכן כן ולא נגמר לחייב בשבת אלא בהנחה גמורה אבל באהל זרוק אם מקבל על עצמו שם אהל לכל דיני טומאה וטהרה בודאי הוה שם אהל גם לענין שבת דממשכן ילפי' רק זאת שיהי' עליו השם מלאכה חשובה אבל לא שיהי' מלאכה חשובה דומי' דהתם דנימא שלא יהי' האהל על ידי אדם מגין על ראשו שמוליכו בידו כאשר הוא הולך לאהלו עלי ראשו נחשב לעשיות אהל בשבת ודוק

ובשמ"ק בב"מ דף ט' מביא בשם רמב"ן וז"ל ומאי דקא קשה להו לתלמידים מהא דאמרי' גבי שבת אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים מהו בתר כלי אזלינן ולא נייח לאו קושי' דאה"נ דלא נייח וגבי שבת הנחה בעינן ומקום חשוב נמי בעינן אבל מכל מקום אינו מהלך שלא נקראת חצר אלא במהלכות עצמו עכ"ל הרי שאחז ג"כ לתרץ הקו' משני פנים דבחצר הקפידה שלא יהי' מהלך בעצמו וגבי שבת צריך שם הנחה ומקום חשוב נמי בעינן אשר שם מונח