מחנה חיים אורח חיים חלק ג סה

ובזה יש ליישב קו' הגדולה של הנב"י מהד"ת א"ח סי' ל' בד"ה ועבור זה שהקשה סתירת רב אלפס בפרק תולין כתב אם הגג רחב טפח או סמוך בג' טפחים חייב חטאת ובפרק כל הכלים כתב הך דבודיא דאם שייר טפח מותר לפשוט ביום וקשה כיון דיש בגג טפח הוה בנין קבע וחייב חטאת בשוגג ובמזיד סקילה אם מוסף על בנין קבע א"כ דבריו סותרים זה את זה וצע"ג

ולפמ"ש נכון דבהך בודיא דתשמישו בכך לסתור בלילה ולבנות ביום א"כ הוה בנין שעה דהא מוכרח לתשמיש לפרוק בכל יום ובנין שעה לא הוה בנין ואין בו איסור דאורייתא דהוה בעצמו בנין עראי ומותר להוסיף בבנין עראי אבל בטלית מקופלת מי יכריח אותו לפרוק כלל הלא יכול להשאר שם ביום ובלילה ימים רבים תשמישו הוא לחסות בצל טלית כפולה ביום ויוכל להשאר שם גם בלילה ולא צריך לסתור אותו לתשמישו א"כ בגג טפח הוה בנין קבע אבל בכרוך בודאי אפי' אם מביא מחצלת ופורס בשבת לא הוה רק בנין עראי והבן

היוצא מזה דיש שני מינים אהל עראי (א) מחמת חולשת בנינו שאין בגגו טפח ואין זה צורת אהל קבועה (ב) מחמת תכלית שמוש הגם שבעצמו נבנה בטוב בגג טפח אבל לא יוכל להיות בנין רק לשעה חדא דאם לא יסתיר אותו לא ישיג תכלית שמושו ושניהם הווין אהל עראי ומותר להוסיף עליו בשבת אבל אם יוכל להשאר בדמותו בצורת אהל טפח אז הוה בנין קבע וחייב חטאת בשוגג וסקילה במזיד וא"כ בפערזאל חייב באיסור חטאת וסקילה ודוק

וגם בעיקר ראי' אדמ"ו ז"ל משבת דף ל"א פלא בעיני דלמא באמת ראי' ממשכן דבנין לשעה הוה בנין דבמשכן הכא הוה דהקב"ה הבטיח לישראל שיביאם לארץ ישראל ומה דלא דחי הכא בבבלי בשבת בסותר ע"מ לבנות במקומו הוא שאני הכא דכל הטעם דצריך להיות סותר ע"מ לבנות במקומו הוא הטעם דאז הוה סתירה לתכלית הבנין במקומו אבל שלא לבנות במקומו א"כ הוה הסתירה מקלקל ולא מתקן דהא אין צריך הסתירה במקום הזה בעבור לבנות במקום אחר וע"ז אמרו בגמ' דכתוב על פי ד' יחנו כבמקומו דמי הפי' דהקמת המשכן צריך להיות במקום שהשכינה שורה זה הוא מקומו שיעמוד בהשראת השכינה וא"כ מיד בהעלות הענן הי' צריכין לסתור דמקום עמידת המשכן הוא במקום אשר שם ד' חונה א"כ הוה הסתירה לתכלית כמו הסותר ע"מ לבנות במקומו ה"ה במשכן הי' הקמתו ועמידתו רק במקום השראת השכינה וא"כ מה הי' לו לגמ' לדחות מזה שלבסוף יבואו בני ישראל לארץ הקדושה עכ"פ כעת הוה סתירה לבנות במקומו אשר יהי' השראת השכונה אבל לעולם בנין לשעה הוה בנין כמו במשכן דהוה בנין לשעה דלא ידעו אולי יסע הענן למחרת ויצרכו לפרוק ולסתור הבנין והגם דנוסעים על פי ד' אעפ"כ לא הוה כבנין עולם דהא הקב"ה הבטיח להביאם לא"י ולא ידעו אם יעכב זמן מועט יום אחד או ימים רבים ודוק

וראי' שהביא אדמ"ו ז"ל שם שכתב וז"ל ועיין מו"ק דף ט' ע"א דדחיק אמאי דאיגו ולא משני משום דאיכא למימר בנין בהמ"ק יוכיח דלא דחי אפי' י"ט ובימי מילואים דחה אפי' שבת שהקימו ופריקו בכל יום אע"כ התם בנין לשעה הוה כמו הפטרזאל להעמידו ולפרקו לשעתו ביומו ולא דמי להעמדת המשכן במקום תחנותם עפ"י ד' יחנו

הנה מלבד דשאני התם דהי' צריך לפרקו בכל יום כדי להעמידו למחר מחדש ועיין בילקוט פ' נשא בשם פסיקתא וספרי על פסוק ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן שכלו הקמותיו תני בכל יום ויום הי' משה מעמיד את המשכן ובכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו יעו"ש וא"כ אם מכח לעשות מלואים צריך לפרוק באותו יום שהעמידו א"כ לא גרע מכרך בודיא דהוה בנין אהל עראי דגם כאן מוכרח לפרוק היום כדי להעמידו למחר ומותר לעשות כן אבל בפערזאל יוכל להיות נשאר פתוח תמיד והוה בנין קבע ודוק

בלא זה פלא בעיני בשלומא הבנין אינו דוחה שבת דהוה רק מ"ע ועשו לי מקדש ואינו דוחה שבת כחכז"ל שנסמך להורות שאין בנין בהמק"ד דוחה שבת אבל ז' ימי מלואים שהי' מצוה להקריב קרבנותיו עליו ועיין גם בילקוט סוף צו בשם תורת כהנים הי' דוחה שבת כמו שחיטות קרבנות למלואים דוחה שבת דבהקמת המשכן עם הקרבנות הוה מצות מלואים וה"ה בחנוכת הבהמ"ק של שלמה לא הי' להם לדאוג אם עברו איסור כרת לחנוכת הבית כמו הקרבת נשיאים שדוחה שבת אעפ"י שהוא קרבן יחיד ואיסור סקילה נהפוך הוא שהי' לו ק"ו אם העמדת המשכן דוחה שבת למלואים שהעמידו ופרקו אפי' בשבת ק"ו שנדחה יוכ"פ בעבור חנוכת הבית וע"כ דדאגו מפני ששם הי' צורך גבוה ובבהמ"ק הי' צורך הדיוט ודוק

ועוד דלמא פרס בשבת היריעות למעלה מתחילה ואח"כ להעמודים והאדנים ולא הוה כדרך הבנין עיין ברא"ש דף ל"ב בביצה בהעמדת השולחן שיש לו ד' דפנות גמורים ועיין בש"ע א"ח סי' שט"ו ועיין רש"י מנחות דף צ"ט ע"א בד"ה ויקם משה וז"ל מעיקרא ויקם משה את המשכן היינו היריעות שמתחילה פורס היריעות ולא הורידם בהקמת העמודים והאדנים אלא אחז היריעות בידו עד שהקים כולם עכ"ל הרי שעשה כל היום לפרוס היריעה ולהעמיד אח"כ הקרשים ואדנים ואפי' את"ל כיון שצריך להעלות בקודש הוה זה דרך בנין (מה שבאמת לא נראה לי לדינא כיון שדרך בנין בעלמא לא הוה כן) מכל מקום ללשון הראשון שם ברש"י בודאי יש לדחות שבשבת בתוך ימי מלואים עשה משה כן ודוק (ועיין בירושלמי ריש פרק הבונה)

(ב) היתר ב' כתב אדמ"ו חת"ס ז"ל באות ב' וז"ל דלא מצינו כיוצא במקדש שיהי' האוהל עובר ממקום למקום ע"י אדם הנושא בעצמו וכל מה שהאריך בנוב"י בענין אהל זרוק אינו ענין לשבת דהתם לענין טומאה אבל לענין שבת לא הוה מלאכה כ"א מה דהוה במשכן ועמ"ש תוספות בשבת ה' ע"ב ד"ה אגוז ע"ג מים וכו' דאע"ג דלענין קנין קיי"ל ספינה מינח נייחא ומיא ממטיא מ"מ לענין שבת לא הוה הנחה משום שבמשכן לא הצניעו חפצים בענין זה ע"ש וה"נ דכוותי' עכ"ל

טרם אדבר בעזה"י אביא לשון התוס' בשבת דף ה' בד"ה אגוז וז"ל ואע"ג דאמרינן בפ"ק דב"מ דף ע' ספינה מינח נייחא ומיא דקא ממטו לה לגבי קנין שאני דלא אקרי חצר מהלכת דחצר ילפינן מיד ויד נמי איהו דקא מסגי תותא וקא ממטי לה אבל הכא ממשכן ילפינן ושם לא הי' מסתמא אלא כדרך שמצניעים חפצים