מחנה חיים אורח חיים חלק ג סד

עליה ועליו ואם כי משום מצוה דידיה הי' מתירין לו אבל איסור דידה לא התירו משום דידיה עכ"ל ולדעתי אין עליה איסור כלל ואעתיק דברי ר"ן נדרים ל' ע"א בד"ה ואשה נמי כשפדאוה אחרים דמי' וז"ל וקשי' אדרבה אשה לפדיון הוא דמי' שכשם שנטיעות הללו לפי שאינן יוצאות מרשות הקדש או מרשותו מצי לאקדשינהו לאחר שיפדה כך אשה זו כיון שאין יוצאה מרשות הבעל או מרשות עצמה בדין הוא שתהא יכולה להתקדש מעתה אפי' לאחר שתתגרש וניחא לי' דאי מצית אשה לקדש עצמה לאיש ה"נ דהויא היא דומי' דמקדיש נטיעות ממש אלא כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמרה כי תלקח אשה לאיש לא כל הימינה שתכניס עצמה לרשות הבעל משו"ה אמרי' בקדושין דף ס' דאי אמרה היא הריני מאורסת לך אין בדברי' ממש אלא מכיון שהיא מסכמת לקדושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הלכך אין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל ולגבי בעל כשפדאוה אחרים דמי דבקדושין ראשונים היא ברשותו ולאחר גרושין יצאו מרשותו מש"ה לא מצינן למיפשט גבי קדושין דחיילו מפדאן הוא דלא דמי' וכדכתיבנא ומפדאן אחרים נמי לא מצינן למיפשט דלא חיילו משום דלא דמי נמי לגמרי דהא הכי האשה ג"כ מכנסת עצמה לרשותו במקצת ואיכא לדמוי לפדאן הוא והיינו דליכא למיפשטא מהא כלל כנ"ל עכ"ל א"כ עין בעין נראה דאין האשה מקנת עצמה לרשות הבעל כמו במקח וממכר דיש כאן מוכר אשר מקנה ומכניס החפץ לרשות הלוקח רק היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצלו כדבר של הפקר (ועיין בנמ"י בב"ב שמהני דעת מקנה למעשה קנין של הקונה אפי' אין הקונה מכווין לקנות אבל בקדושין ודאי לא מהני בכה"ג דכתיב כי יקח איש אשה ולא תלקח אשה שלגוף הקנין לא תפעל היא ודוק) וכיון שאין דנין בקדושין מצד האשה אין עליה שום איסור מכח מקח וממכר רק עליו על המקדש יש איסור כקונה קנין בשבת אבל לא עליה דלא דמי לשאר מקח וממכר זה מכניס ממון וזה מכניס חפץ ע"י הקנאה של מוכר דסברה הוא דיכול אדם לקנות מציאה בשבת ויו"ט הגם דהוא קונה אבל עכ"פ מקנה אין כאן וה"ה האשה מצד עצמה משוה נפשה כהפקר והבעל זוכר דרק שמכנסת עצמה לרשותו במקצת במה שמשוה רצונה לרצונו לכן עליה בוודאי אין איסור מו"מ ואצלו הוה ג"כ רק כקונה קנין בשבת דקדושי אשה אינו דומה לגמרי למקח וממכר אבל אינו דומה לגמרי לזוכה מציאה מן ההפקר דהיא מכניס עצמה במקצת לרשותו כנלע"ד בעזה"י נכון מאוד. סימן כג

נשאלתי מאיש אשר יודע רפואות רבות והושלח בעדו עגלה בליל שבת קודש שיבוא מיד בכפר הסמוך שנחלה ילד מאוד והי' גשם שוטף ולקח פערסאל והלך ברגליו כדי שלא יסע בעגלה בשבת קודש וכאשר בא לשם אמר לו בן תורה שחטא מאוד שטוב הי' לו ליסע בעגלה מאשר פתח וסגר הפרזאל ושאל אם ח"ו יארע כזה איך ועשה אם לבחור ליסע בעגלה או שטוב שיפתח הפערזאל וילך ברגליו

תשובה לא דבר נקל הוא ליתן בזה כלל הן להיתר או לאיסור לבחור בנסיעה על העגלה או לבחור לפתוח הפערזאל כי הנב"י מהד"ת חושש על איסור סקילה במי שפותח הפערזאל כמבואר בדבריו בסי' למד ואדמ"ו בחתם סופר סי' ע"ב מסופק אי יש בפתיחת הפערזאל אפי' איסור דרבנן א"כ להנב"י בודאי טוב ליסע על עגלה מלפתוח בעצמו הפערזאל ולישא אותו מעל ראשו ולאדמ"ו חת"ס בודאי טוב לפתוח הפערזאל מליסע על עגלה ואשר נתן לי אלקי' בזה אשמור לדבר בדבר הלכה בעזה"י

הנה הביא אדמ"ו ז"ל בסי' ע"ב ג' היתרים דאין בנשיאת הפערסאל חיוב חטאת כאשר אביא בעזה"י (א) אחרי שהביא דברי ירושלמי מפרק כלל גדול כתב בד"ה ולמדתי מהירושלמי ג' טעמים שלא יהי' בפערזאל שום נדנוד איסור מן התורה עכ"פ ואעתיק דבריו ז"ל חדא דהו"ל בנין לשעה שהוא עשוי' מתחילה לבנותו ולסותרו לשעתו ולחזור ולבנותו ולסותרו כל שעה כמו שהי' המשכן עשוי' ופליגי אמוראי למ"ד מתוך שהי' חונים עפ"י הדיבור ה"ל כבנין עולם א"כ הדרינן לכללן דבנין לשעה לאו בנין הוא וכיון דאשכחן סתמא דתלמודא דידן בפ' במה מדליקין ל"א ע"ב גבי מפני שהוא עושה פחם דאמר גבי סותר ע"מ לבנות במקומו דכיון דכתיב עפ"י ד' יחנו כמקומו דמי ולא דחי' לי' ש"מ הכי קיי"ל וכן משמע בתוס' דף צ"ד ע"א ד"ה ור"ש פוטר וכיון שכן הלכה דבנין העשוי' לשעתו אינו בנין א"כ האי פערזאל עשוי' לשעה כמובן עכ"ל

ולדעתי שאני במשכן דהא בני ישראל מוכרחים לסתור בנין המשכן כאשר עלה הענן מעל המשכן הי' צריכים לנסוע והי' מוכרחים לסתור המשכן זהו בנין לשעה הגם שהבנין בעצמו חזק כיון שמוכרחים לסתור אותו לפרוק כאן כדי להקימו במקום אחר זהו בנין לשעה חוץ אם נאמר יען שלא הי' בידם לפרוק אלא על פי ד' יסעו הוה כבנין עולם כאשר השיב שם שהקב"ה הבטיחם שיביאם לארץ ישראל א"כ ע"כ פעם אחד יפסקו בעל כרחם כאשר יסע הענן ושוב לא יעמידו אותו בזה פליגי התנאים אי נחשב כבנין שעה או נחשב כבנין עולם שהלא הכל נעשה על פי ד' אבל מי שעושה אהל הגם שדעתו לפרוק ולהקימו אפי' כמה פעמים ביום אבל עכ"פ אין מוכרחים לפרקו כמו בפערזאל שיוכל להניח כך פרוש וכאשר ירד הגשם והשלג יקחנו בידו להגין בו על ראשו אז לא נקרא בנין לשעה כי מי יעכב בו שלא יהי' פרוש אפילו ימים רבים הלא בכל זאת ישמש תשמישו המיוחד בו בכל עת ובכל שעה וא"כ אין זה בנין לשעה אלא כבנין זמן מרובה והבן

ואוסף עוד אפילו אם נאמר הגם שליכא הכרח מצוה לפרוק כמו במשכן הוא גם כן בנין לשעה זה דווקא כגון בעירובין דף ק"ב בהני דכרי דצריכין קור בלילה וע"כ דרך התשמיש מהך בודיא לסתור הגג בכל לילה דאל"כ יזיק החום לדכרי א"כ כיון דכל תשמישו לעשות הגג ביום ולסתור בלילה הוה בנין לשעה דאל"כ נסתר כל תכלית תשמישו אבל בפערזאל דכל תשמישו הוא אם הוא פתוח להיות למחסה ולהגין בעבור חום ביום ובעבור גשם ושלג ביום ובלילה א"כ לתכלית תשמישו לא צריך לסתור אותו כלל רק דדרך כך לסתור אותו כאשר פסק הגשם והשלג או נפסק החום כי אז נפסק תשמישו לגמרי ואפי' אם יפרוק אז לילך בו תחת מקל הלא אין זה תשמיש הגג שהוא הפערזאל הוא תשמיש קנה האמצעי והבן.