מחנה חיים אורח חיים חלק ג סג

ובירושלמי פ"ק דיומא סוף הלכה א' וז"ל ויקדש מאתמול וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים ר' גמליאל בר בר"א בעא קומי ר' מנא לא נמצא כקונה קנין בשבת א"ל משום שבות שהתירו במקדש א"ר מנא הדא אמרה אילין דכנסן ארמלן צריך לכונסן מבעוד יום שלא יהי' כקונה קנין בשבת עכ"ל ונפלאתי הלא ר' גמליאל הקשה על ר"י דאמר מתקינין לו אשה אחרת דמשמע הזמנה בעלמא עיין במפרש בעל קרבן העדה שפי' כן והי' לו לירושלמי לסדר קו' ר"ג למעלה על דברי רבי יהודא שאמר מתקינין לו אשה אחרת בהזמנה הי' לר"ג להקשות ולא נמצא כקונה קנין בשבת ולמה הקדים מתחילה הקו' ויקדש מאתמול ומשני דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לא בעד שני בתים והקשה הקו' והא הוה כקונה קנין בשבת משמע לולא שחידש לו הדרש ביתו ולא שני בתים לא הי' קשה הקו' דהוא קונה קנין בשבת והוא פלא אם ליכא הדרש מן ביתו ג"כ קשה איך קונה בשבת וצע"ג

ולפמ"ש נכון מאוד אם ליכא הדיוק ביתו ולא שני בתים רק דרשי' בעדו ובעד ביתו דצריך להיות לו בשעה שמכפר אשה אבל ה"ה שמותר בשני נשים א"כ הי' יכול לקדש מאתמול אם תמות אשתו ראשונה תהי' השני מקודשת לו למפרע מעיו"ט א"כ מותר אפי' בלי מעכשיו ואומר שמקדש על העתיד כאשר תמות אשתו יחולו קדושי השנית ולא הוה קשה דהוה כקונה קנין בשבת דהא אינו עושה היום מעשה קידושין רק ממילא כיון שמתה ראשונה חלה קידושין של השנית ולא הוי כקונה קנין בשבת והוה הפי' אשה אחרת מתקנין לו שמקדש אותה שיחולו הקדושין אז כאשר ימות אשתו ראשונה אך עכשיו שהקדים הקו' ויקדש מאתמול שיתנה עם השנית אם תמות הראשונה יהי' קדושי השנית למפרע מיום אתמול והשיב דאי אפשר שיהי' לו זו למפרע דא"כ הי' לו שני בתים למפרע ע"ז בעי ר"ג א"כ אפוא נמצא כקונה קנין בשבת דהא לא הי' באפשרות להיות הקנין ביום אתמול רק היום ביוכ"פ בא הזמן שיוכל לקדש א"כ הוה כקונה קנין בשבת ומשני במקדש הותר כל האיסור משום שבות ודוק

ומה שכתב בירושלמי שם וז"ל כשם שמתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו דברי ר"י עכ"ל והוא פלא מאי זה שמקדשין לו משמע דאחר מקדש לו והוא פלא [אולי מלשון הכנה והזמנה]

ונ"ל לפרש דבודאי דכמו דהב"ד מתקנין כהן אחר שמא יארע פסול בכה"ג יהי' מוכן כהן אחר תחתיו אבל הכה"ג בעצמו לא בחר לו כהן אחר תחתיו שלא יפתח פיו לשטן שיארע בו פסול כן הכה"ג לא פתח פיו לשטן שמא ימות אשתו ביוכ"פ אלא הב"ד הי' בוחרין אשה ונותנים לה כסף קידושין שתתקדש בעד כסף זה לכהן גדול אם ימות אשתו ואם אירע שמת אשתו של כה"ג אז אמר לה כה"ג ביוכ"פ התקדש לי במעות שנתנו לך אתמול לקדושין עיין בש"ע א"ע סי' כ"ט סעיף ה' וזה שאמר בירושלמי כך מקדשין לו אשה אחרת הב"ד מקדשין לו אשה דחששו שמא תמות אשתו דאל"כ דברי ירושלמי סותרים זה את זה ודוק

עוד צריך אני להודיע אשר יש להפליא בירושלמי דהקשה הא הוה כקונה קנין בשבת תיפוק ליה בלא"ה קשה הא אין מקדשין בשבת ויו"ט וצע"ג ונ"ל דטעם דאין מקדשין הוה משום שמא יכתוב וכל זה בשאר אנשים המקדשין בשבת ויו"ט חיישי' שמא ישכח שהיום שבת ויו"ט אבל בכה"ג ביוכ"פ מפני מה הולך לקדש אשה ביוכ"פ הא אסור לכל אדם לקדש בשבת ואטו יוכ"פ לא הוה כשבת ועוד הכי דרך בני ישראל לקדש אשה ביוכ"פ אשר היום קדוש לאדונינו וכל הרהר פוגם בנפש וע"כ דיומא גרם יען דהיום יוכ"פ יחפץ הכה"ג מאחיו לכפר בעדו ובעד ביתו ומוכרח להיות לו אשה בשעת עבודה וא"כ כיון שזוכר שהיום יוכ"פ איך יש חשש שמא יכתב דוגמא שאמרו חכז"ל בפסחים דף י"ד הוא עצמו מחזיר עליו לשרפו משום שהוא חמץ איך יאכל ממנו יעו"ש ה"ה כאן כל עצמו מחזיר לקדש אשה שהוא כה"ג וצריך ביוכ"פ לעבוד עבודה לכפר בעד אשתו איך יבוא לכתוב ביוכ"פ לכן התחכם בירושלמי רק להקשות הא עכ"פ הוה כקונה קנין בשבת שאסור בשבת אפי' אם לא שייך שמא יכתוב ומשני אין שבות במקדש כנלע"ד ברור בעזה"י

היוצא מזה דנראה לי דיוכל למכור החמץ בשטר וכסף ולחזק הקנין כדת ודין לחול מזמן ידוע ביום מחר שהוא שבת קודש ערב פסח כנלענ"ד

וראיתי בכתב סופר על או"ח סי' מ"ו שנשאל על שאר ימות השנה אם מותר לעשות מקח שיחול בשבת והביא דברי תוס' בביצה ומביא גם דברי זקינו תשובת רע"א אך הוא יצא לפרש דברי ירושלמי מדלא הקשה הא אין מקדשין והקשה דהוה כקונה קנין אלא ע"כ דגם הירושלמי סובר דמקדש בערב יו"כ בתנאי א"כ אין בו משום דאין מקדשין אלא מטעם כקונה קנין בשבת דגם זה אסור ומשני דבמקדש התירו א"כ מבואר דאסור יעו"ש שהאריך עיין תוס' יומא דף י"ג ותוס' ביצה דף ל"ז אשר הבינו פשט ירושלמי דמקדש בשבת ומה שלא הקשה הא אין מקדשין משום שמא יכתוב כבר תירצתי דהוא עצמו מחזיר אחר אשה יען שצריך לכפר ביוכ"פ על ביתו א"כ איך יבוא לכתוב הלא ע"כ זוכר שהוא יוכ"פ וגם כבר בארתי דדווקא אחר שתירץ דאין רשאי להיות לו ב' בתים א"כ ניכר הוא דקדושין נעשין ביוכ"פ לכן אסור דהוה כקונה קנין בשבת אבל אם הי' אפשרות לחול לקנין למפרע לא ניכר שעושה חלות הקנין בשבת אינו נראה כקונה קנין בשבת ומה דהקשה ירושלמי דהיה כקונה קנין ולא הקשה בקיצור הא קונה קנין נראה יען בשאר מקח וממכר יש או נתינת כסף או משיכה או איזה מעשה קנין אבל כאן הב"ד מקדשין לו אשה ונותנין בעיוכ"פ כסף קידושין שתתקדש לכה"ג ואז אם מת לכה"ג אשתו אומר לזו הרי את מקודשת לי ודי בזה לא הוה קונה קנין ממש ועוד דכל קידושין אשר פועלין רק איסור להיות על כל העולם כהקדש הגם שנקראת האשה קנין כספו לאכול תרומה אבל אין היא כספו כמקח וממכר שקונה קנין רכוש וכסף ממש ולכן הוה נראה כקונה קנין בשבת

ואזכיר עוד אשר הרהרתי ראיתי בכתב סופר שם בד"ה ונתיישב שכתב וז"ל ולכן נתן טעם דהוה כקונה קנין דמכניס מרשות לרשות והיא מקנית עצמה לו והוה כמוכר וקונה דאסור משום גזירת מקח וממכר עכ"ל ובד"ה וכל זה כתב וז"ל אבל לפי טעם ירושלמי דהוא כקונה קנין בשבת והיינו שהוא בכלל איסור מקח וממכר דמכניס לרשותו והיא מקנית עצמה פשיטא דאסור על שניהם