מחנה חיים אורח חיים חלק ג סב

על הנמצא מחמץ כל מדה או משקל בכך וכך א"כ מאי איסור יהי' בדבר דלא שייך ממצא חפציך ודבר דבר דהא לא מדבר מאומה בש"ק עם הגוי וגם חשש כתיבה ליכא דהא הכל נכתב בשטר מעש"ק והוא ביד הגוי מאתמול ובהגיע השעה עשירי הגוי נכנס וסוגר הדלת ויוצא או יושב בחנות למכור משקאות שקנה א"כ אין כאן סרך איסור משום מקח ממכר ודוק

ואין להשיב שיש לחוש שמא יזכור ששכח אתמול ונכתוב איזה חמץ בתוך השטר המכירה ויבוא לכתוב בשבת בתוך השטר זה אינו דעכ"פ על עיקר השטר קנין נא שייך איסור שאין עושין קנין בשבת דכבר נגמר הקנין מאתמול ועוד דלא חיישינן על השתנות שיוכל להיות דאל"כ מאי חדשו תוס' דדברי מזכאין ודברי מחייבים נכתבו מאתמול הא יכול לבוא לידי השתנות שאחד מן המחייבים יחזור מטעמו ויחדש טעם אחר לחייב וצריך כתיבה ובעי הלנת דין מחדש עיין רש"י בסנהדרין דף ל"ד בד"ה בשלמא יעו"ש או דלמא בגמר דין ישנה מן הזכאין לחייב עיין הגמ' שם ובחדושי הר"ן ובהרמב"ם פ"י ופי"א מהל' סנהדרין וא"כ נגזר שמא יכתב אלא פשיטא דלא חיישי' על השתנות ה"ה אין לחוש על שכחה שמא ישכח מלמכור ושמא יכתוב דהוה גזירה לגזירה דמקח וממכר אסור משום גזירה שמא יכתוב שטר מכירה ועכשיו שנכתב הכל מאתמול נגזר שמא ישתנה דעת של אחד מסנהדרין או שמא יזכור במין חמץ אשר נא נכתב בשטר זה דהוה גזירה לגזירה ולא גזרינן ודוק

ונראה להביא ראיה דהא אין מקדשין ואין מגרשין בשבת עיין תוס' ביצה י"ז ותוס' בב"ב דף קנ"ו וגיטין דף ע"ז וכל הש"ס מלא שיוכל איש לקדש אשה על לאחר ל' יום או לגרש אשה על לאחר י"ב חודש וכדומה ואטו יצרך לעשות חשבונות שלא ישלמו שלושים יום או י"ב חודש בשבת דבר זה לא נשמע מעולם אלא פשיטא כיון דמעשה קידושין או גירושין נגמרו ביום חול אעפ"י שפעולת קידושין או גירושין יהיה ביום שבת קודש ליכא בו משום איסור שאין מקדשין ואין מגרשין בשבת וה"ה במקח וממכר כיון שהמעשה בערב שבת קודש אין בו סרך איסור אם גוף הקנין חל בשבת קודש כנלע"ד ברור בעזה"י

ומצאתי ראיה בדברי הצל"ח בביצה דף כ"ז ע"ב במתני' אין נמנין על הבהמה לכתחילה ביו"ט אבל נמנין עלה מעיו"ט כ' הצל"ח וז"ל וי"ל מהו הכוונה באמרו לכתחילה וגם מה שסיימה המשנה אבל נמנין עלי' מעיו"ט הוא לכאורה משנה שאינה צריכה דפשיטא דמעיו"ט מותר ונראה דכוונת המשנה להתיר מעיו"ט אפי' לא נגמר המקח לחלוטין רק עמד מעיו"ט אצל הטבח ואמר אם אצטרך למחר בשר תתן לי בהמה זו בכך וכך דמים ומותר ללקחה מן הטבח ביו"ט על אותו פיסק שפסק מעיו"ט וזה כוונת רישא דמתני' אין נמנין לכתחילה דהיינו שהתחלת הכל יהי' ביו"ט אז הוא אסור עכ"ל ובדף כ"ט במשנה לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר כתב וז"ל והקשה התויו"ט שזו משנה שא"צ היא שכבר שנינו אין נמנין וכו' ופירשם שמואל אין פוסקים דמים ולענ"ד לפמש"ל שמה שסיימה שם המשנה אבל נמנין עלי' מעיו"ט היינו אפי' לא הוחלט המקח לחלוטין מעיו"ט רק שאמר מעיו"ט עשרה בני אדם לטבח אם נצטרך למחר בשר הרי בהמה זו בעשרה דינרין אף שאמרו דרך תנאי אם נצטרך אפ"ה יכולין ליקח למחר בהמה זו משכבר הופסק דמים מאתמול וע"ז שנינו כאן שגם בזה לא יאמר אחד מהם שקול לי בדינר שאסור להזכיר שם דמים ביו"ט עכ"ל הרי מבואר שאפי' לא הוחלט המקח במעשה כיון שעכ"פ אין צריך למחר פיסוק דמים מותר וכ"ש בנידן שאלתינו דנעשה שטר וקנין מערב שבת רק שכתב בו שהקנין יחול מזמן שעה עשירית בשבת הבע"ל אשר הזמן ממילא יבוא ודוק

ואין להשיב דשאני התם שמותר משום שמחת יו"ט דה"ה כאן שמותר משום דכל מכירה הוה רק משום קיום מצות תשביתו ושלא יעבור על בל יראה דהוה הכל בגדר מצוה ודוק

אמנם מצאתי בשו"ת רע"א במכתבים סי' קנ"ח דנסתפק אחיו הגאון ר' בונם ז"ל אם מותר לעשות קנין בערב שבת אשר יחול בשבת ופשיטא לאסור מדברי ירושלמי פ"ה דיומא שהקשה איך כה"ג מקדש אשה ביוכ"פ אם מתה אשתו הלא הוה כקונה קנין בשבת ותי' משום אין שבות במקדש וקשה הא אפשר לו לקדש מעיוכ"פ אם ימות אשתו יחולו הקידושין אז אחר מיתה של אשתו ראשונה ולמה קידש ביוכ"פ אלא ודאי פשיטא ליה לירושלמי דגם זה הוה בכלל אין עושין קנין בשבת יעו"ש ופלא בעיני א"כ בכל הש"ס מי שמקדש על לאחר ל' יום או מגרש על לאחר ל' יום צריך לעשות חשבון שלא יחול יום המוגבל בשבת זה לא נשמע מפי שום פוסק וצע"ג

ונראה לע"ד לתרץ קו' הנ"ל בשלומא בשאר קידושין וגירושין אשר כל עת ורגע ראוי' שיגרש או יקדש רק נפשו איותה שיהי' הקדושין או הגירושין בשבת בשעה פלוני מהני אם נעשה מעשה גירושין וקידושין בחול דהא לא חסר עוד שום מעשה או שום דיבור לתכלית וזמן ממילא קאתי אבל בכה"ג דאמרה תורה וכפר בעדו ובעד ביתו שלא יהי' לו שני בתים היינו שתי נשים א"כ אין ראוי' לקדש אותה כל זמן שאשתו ראשונה בחייה אז גם אם מקדשה היום על יוכ"פ כאשר תמות אשתו ראשונה א"כ האמירה לשם קידושין בעיוכ"פ כמקדש ביוכ"פ דאתמול לא הוין הקדושין ראוי' להיות חלין ודומה למה דמבואר בא"ע סימן מ' אם אמר לאחר שאשתחרר דלא מהני וביאר בב"ש ס"ק ט' דצריך אח"כ לומר מחדש הרי את מקודשת לי אפי' אם הקדושין בעין יעו"ש והגם דשם לא הוה בר קדושין קודם שנשתחרר אבל כאן היה בר קדושין רק שאין רשאי להיות כה"ג ולעביד עבודה בשתי נשים כיון שעכ"פ כל תכלית קדושין הנ"ל המה שלא יהי' ביוכ"פ בלא אשה שחפץ שיוכל לעשות עבודה בכהונה גדולה א"כ לא יכול לקדש עכשיו אשה שנית וכיון שלא יכול לקדש עכשיו כל זמן שאשתו ראשונה חי א"כ אמירת את מקודשת לי אחר מיתת אשתו ראשונה ביוכ"פ כמקדש ביוכ"פ דלא הי' באפשרות לקדש אותה בעיוכ"פ ודוק

ואוסף נופך בשלומא אם הי' יכול לקדש עכ"פ מעכשיו אם יבוא מיתה לאשתו ראשונה תהי' היא מקודשת מעכשיו אז הי' מותר לקדשה אפי' בלי מעכשיו דלא הוה נראה כאלו קדשה ביוכ"פ דהא אפשר כיון דמתה אשתו ראשונה נתקדשה למפרע אבל כיון דלא יכול לקדשה למפרע דאם תמות בפלגא דעבודה הי' נגלה שהי' לו בשעת עבודה שתי נשים וא"כ אי אפשר לקדש אותה במעכשיו בעיוכ"פ וצריך לקדשה בעצמו של יוכ"פ ואסור אבל כל מקדש או מגרש או מוכר או קונה שיכול לעשות מעכשיו למפרע א"כ אפי' בלא מעכשיו יכול לקבוע זמן חלות הקדושין וגירושין והקנין אפי' בשבת דלא חסר מאומה לפעול תכלית הדבר ודוק.