מחנה חיים אורח חיים חלק ג סא

בעצמה נאסרת בעיני ד' כמו סירוס וחסימה יש לדון דגוי הוה שליח לדבר עבירה דעכ"פ נעשה מעשה עבירה ע"י גוי אבל כאן שמותר לישראל בעצמו להעמיד קדירה אצל האש מערב שיתבשל בשבת א"כ אין הפעולה נמאסת רק בשבת אסור לעשות כן יען דישראל מחויב בשביתה ועבר הוא על לא תעשה מלאכה א"כ אם עושה שליחות ע"י גוי לא עשה שליחות לדבר עבירה דהא הישראל נח ולא עמל והמעשה מלאכה לא נמאסת בעיני ד' אך העיר בסתירה גדולה דקיי"ל אין מבדילין על נר שהדליק גוי בשבת שלא שבת ממלאכת עבירה ועיין בסי' רצ"ו בא"ח וע"כ דגם המלאכה הנעשית ע"י גוי הוה עבירה ואסור לישראל וקשה אמאי הלא אין על הגוי שום איסור שלא ועשה מלאכה בשבת נהפוך הוא גוי ששבת חיוב מיתה והוא חקירה גדולה ועצומה

ולפמ"ש אסרה התורה לישראל שלא להנות ממלאכת שבת אפי' נעשית מאליה הגם שישראל לא עשה מלאכה ולא עמל בשבת אעפ"כ מבקש הקב"ה ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך מה שצריך ישראל להנות בשבת יהי' נעשית בששת ימי חול ולא בשבת ומה שמותר להציג קדירה בערב שבת אצל האש שיתבשל בשבת או מותר להדביק פת בתנור מערב שבת עם חשיכה וכדומה שם היינו טעמא דהסוף נגרר בתר התחלה ונחשב כאלו נעשה בחול בערב שבת כמו שהבאתי בשם נמ"י בהדלקת הנר בע"ש כיון שהתחלת המלאכה נעשה בחול א"כ כל כמה דדולק נחשב כאלו הכל נדלק בע"ש כמו אם הדליק גדיש שנחשב מה שנשרף אחר מותו כאלו נשרף בחייו דהכל נגרר ונקרא על שעת התחלה אבל אם יתחיל המלאכה בשבת הגם שישראל שבת ונח בשבת עכ"פ המלאכה נעשית בשבת ואסור לישראל להנות ממלאכה הנעשות בשבת כמו דגר מותר לעשות מלאכה לעצמו ולצרכינו אסרה התורה וקשה אמאי הא הוא מותר במלאכה אלא ע"כ אם המלאכה נעשית בשבת הגם שישראל לא חילול שבת מעשה שבת בעצמה אסורה לתכלית ישראל א"כ גם מעשה גוי נחשבת מעשה עבירה אם ישראל נהנה ממנה דלא גרע מאלו נעשית מאיליה בשבת ע"י פעולת ישראל מערב שבת דאסורה הגם דג"כ הישראל שבת בשבת ולא קשה קושי' בית מאיר בנר שהודלק בשבת אפי' ע"י גוי הוה עכ"פ מעשה עבירה הגם דלא חילל ישראל שבת אבל להעמיד קדירה אצל אש מותר דלא נעשה מעשה עבירה כלל וא"כ אם ישראל מצווה לנכרי לעשות מלאכה בשבת לצרכו הוה שליחות לדבר עבירה והבן

ומה שצריך חקירה כיון דלהנמ"י הסוף נגרר בתר התחלה אם כן מי שהציג קדירה אצל האש או הדביק פת בתנור בשבת עם חשיכה סמוך למוצאי שבת שיאפה או יתבשל בחול אם נימא דעבר על לא תעשה מלאכה וגם על עשה דשביתה דכיון דנגמר האפיה או הבישול ממילא נחשב כאלו הכל נעשה בהתחלה ביום שבת וחיוב משום חילל שבת או נימא כיון דעכ"פ לא נגמר אפיה או הבישול בשבת א"כ לא עשה חילול שבת דהא מיד שנעשה לילה והוה חול מותר לאפות ולבשל ולא הוה מלאכת מחשבת אשר עשה בשבת ואינו חייב עליו כלל הגם שנגמר מאליו בחול וצע"ג

ונ"ל דמסתברא דפטור בשלמא אם עשה מערב שבת פעולת מלאכה ונגמר בשבת פטור דנחשב כאלו נעשה הכל בחול יען דהא בשבת לא יכול לעשות אותו מעשה דאם מדביק פת או מציג הקדירה בשבת ויאפה הפת ונתבשל התבשיל יהי' מחלל שבת א"כ דומה כמו בזרק חץ שאין בידו אח"כ לבטל החץ שלא תזיק ונחשב כאלו ההיזק נעשה אז בשעה שיצא החץ מידו [דוגמא תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב] א"כ ממילא מותר להדליק בערב שבת דנחשב כאלו הודלק הכל מערב שבת דוגמא תחילתו באונס סופה ברצון דנחשב לאונס עיין כתובות דף נ"א] אבל במוצאי שבת דמותר אח"כ לעשות מלאכה בלילה א"כ אין ידיו אסורות ואינו דומה לחץ וממילא נחשב כאלו עכשיו מבשל ולא נחשב כאלו נתבשל בשבת ודוק

וראה זה מצאתי בפרמ"ג בפתיחה להל' שבת בד"ה עוד שכתב וז"ל גם אני מסופק אם נתן הקדירה בשבת סמוך למוצאי שבת ונתבשל כגרוגרת בחול ומ"מ התחלה היה בשבת אם חיוב חטאת דהא כל אופה ומבשל מהתחלה מחייבי' ליה או דלמא הואיל ובשבת רק חצי שיעור תו לא מחייב חטאת וכן נראה עכ"ל דבריו מופלאים בלי הבין לפום רהיטא ואולי כיון על מה שבארתי ישישו בני מעי שעמדתי על החקירה הזאת

סוף דבר הכל נשמע אם הי' במקח וממכר שם מלאכה דאורייתא או אם בקדושין וגירושין שם מלאכה דאורייתא הי' אסור לעשות מקח או ממכר בערב שבת שיחול הקנין בשבת כנלע"ד בעזה"י

אך כיון שאין במקח וממכר או בקידושין או בגירושין שם מלאכה שיהי' אסור מדאורייתא והוא רק איסור דרבנן כנודע במשנה ובגמ' בביצה דף ל"ז א"כ יש לחקור אם הוא מותר יען דכיון דנגמר הכתב מערב השבת ולא חסר אלא שיבוא זמן חלות הקנין אשר ממילא יבוא או נימא כיון דחלות הקנין הוא בשבת נכלל בכלל איסור שאסרו חכז"ל משא ומתן בשבת

לכאורה נראה להתיר ואבאר בעזה"י דבמשנה פ"ה דביצה כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה חייבין עליו ביו"ט בגמ' דף ל"ז גזירה משום מקח וממכר כתב רש"י בד"ה משום מו"מ וז"ל דלמקח וממכר דמו שמוציא מרשותו לרשות הקדש ומקח וממכר אסור מן המקרא דכתיב ממצא חפציך ודבר דבר (ישעי' נ"ח) אי נמי מקח וממכר אתי לידי כתיבה שטרי מכירה וא"ת הו"ל גזירה לגזירה כולה חדא גזרה היא עכ"ל וכן כתב שם תוס' בד"ה משום יעו"ש ובתוס' דף ל"ו ע"ב בד"ה והא הביאו פי' רש"י דאפי' ליכא זמן דעדיף מיניה אין דנין וכן אפי' אין לו אשה ובנים אסור לקדש הגם דיצא מכלל רשות הווין בכלל הסיפא משום מצוה וקשה על פי' רש"י הנ"ל דא"כ בסנהדרין דף ל"ה דאין דנין בערב שבת וערב יו"ט דאם ידונו בערב שבת ובעיו"ט ויגמרו בשבת אין רציחה דוחה שבת וקשה למה לא משני הגמ' דאין דנין בשבת ותירצו וז"ל אלא ודאי יש לומר כפי' רש"י ולא קשה מההוא דסנהדרין דהא קאמר הכא טעמא שמא יכתוב וכיון דישבו כבר בדין מעיו"ט ונכתבו דברי המזכין ודברי המחייבים מבעוד יום כדקאמר התם א"כ לא שייך למיגזור עכ"ל ובתוס' סנהדרין דף ל"ה בד"ה ליגמריה כתבו וז"ל אע"ג דתנן בפ"ה אלו הן משום שבות לא דנין היינו דווקא דיני ממונות גזירה שמא יכתוב אבל דיני נפשות אין לאסור מטעם זה שכבר כתבו מאתמול דברי המזכין ודברי המחייבים עכ"ל

וא"כ בנידן שאלתינו דג"כ נכתב הכל ביום אתמול ערב שבת קודש ונגמר הכל הישראל מסר שטר מכירה ולקח כסף דראנגאבע מהנכרי הקונה החמץ ולא חסר אלא שיגיע הזמן אשר קבע שבשעה עשירי בש"ק יחול הקנין ממילא