מחנה חיים אורח חיים חלק ג ס

כלל והכא עיקר כוונתו היא שתדלק ותלך בשבת ועם כל זה תנן משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ומעשים בכל יום וכדאמרן כי בעיין במילתא שפיר לא קשי' לן שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותו שעה נעשה הכל ולא חשבי' ליה מעשה דמכאן ולהבא דאי חשבי' ליה הו"ל למפטרי דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וה"נ אלו מת קודם שהספיק להדליק הגדיש ודאי משתלם ניזק מאחריות נכסים דידי' דהא קרי כאן כי תצא אש שלם ישלם ואמאי מחייב הרי מת ומת לאו בר חיובא הוא אלא לאו ש"מ דלאו כמאן דאדלק השאר בידים חשבי' ליה אלא כמאן דאדלק מעיקרא משעת פשיעה חשבי' לי' וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל ע"ש אתחיל וכמאן דאגמרי' בידי' בההוא עידנא דלית בי' איסור חשוב עכ"ל היוצא מזה דהיתר עשיות מלאכה בערב שבת עם חשיכה הוה הטעם דנחשב התחלת מלאכה כאלו גם נגמר המלאכה בער שבת דהכל הולך אחרי התחלת המלאכה והסוף נגרר ממילא וכל זה אם הי' ההתחלה בהיתר בימות החול אבל אם עושה פעולה אשר יתחיל המלאכה בשבת הוא אסור ודוק

אך טעמא בעי למה יהי' אסור עכ"פ האדם שובת בשבת והתורה אמרה רק לא תעשה מלאכה וכן אמרה עשה תשבות שלא יעמול אדם בשבת ויעשה מלאכה בשבת אבל אם עשה פעולה בע"ש ואותו פעולה תפעל עשיות מלאכה בשבת מאי איסור יהי' בו הכי יש איסור שלא יהי' נעשה בשבת מלאכה וצע"ג

ונ"ל דגם ירושלמי שהבאתי שאסר בחטים ובשמן הוא רק מכח דכתיב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ולא שיעבוד בחול ויתחיל מלאכה בשבת אשר ב"ש סובר שאפי' אם התחיל בחול ויגמור בשבת אסור וב"ה פליג דהסוף נגרר אחרי התחלה והוה כאלו נגמר קודם שבת כסברת הנמ"י וגם מדכתיב וביום משמע דגמר מלאכה מותר וב"ש סוברים זה קאי דווקא על מלאכה ממילא פותקין אמת המים א"כ לעשות פעולה אשר יתחיל המלאכה בשבת אסור לכ"ע מדכתיב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ולא שישאר מעבודה בחול שיתחיל מלאכה בשבת אבל בוודאי אם עשה פעולה בחול אשר תתחיל מלאכה בשבת לא עבר על ל"ת מלאכה וגם לא על עשה דשביתה דהא גופו לא עמל ולא עשה מלאכה רק הוא איסור מכח ועשית כל מלאכתך ודוק

ולולא דמסתפינא אמרתי שנרמז בפסוק בפ' בשלח ויאמר להם הוא אשר דבר ד' שבתון שבת קדש לד' מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר ואמרו חכז"ל ביצה ט"ו ע"ב רמז לערב תבשילין ותנא מייתי לה מהכא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מכאן אמרו חכז"ל לערב תבשילין מן התורה וכתב רש"י בד"ה ואת אשר תאפו אפו וז"ל הוה ליה למכתב היום אפו ובשלו אלא רמז לך שיש יום שישי שאין אופין לצורך מחר עכ"ל הרי שהאירו חכז"ל דפסוק מוקשה לאיזה תכלית הצריך להם לומר כל אשר יחפצו לאפות ולבשל משני העומר יאפו ויבשלו היום עיין רמב"ן בתורה ובאונקלוס הלא ידעו מעצמם שאין רשאי לאפות ולבשל בשבת א"כ ע"כ יצרכו לאפות ולבשל היום והי' די לומר אפו ובשלו היום ודרשו חכז"ל רמז לערב תבשילין

ולפמ"ש דיבר משה עם בני ישראל בפסוק זה דיני שבת בעיקרם אם יחפצו לאפות ולבשל ביום שבת צריכים להתחיל במלאכת אפיה ובישל היום שמותר להדביק פת בתנור בערב שבת שיתחיל מעשה האפיה היום ויוגמר בשבת וכן מותרין לשפות קדירה אצל האש בערב שבת שיתחיל מעשה בישול בערב שבת ויוגמר הבישול בשבת וזה אמר משה לישראל הוא אשר דיבר ד' שבתון שבת קודש לד' מחר הקב"ה קידש יום מחר לשבתון א"כ את אשר כל איש ואיש יבקש לאפות ולבשל בשבת צריך לאפות ולבשל היום כי הסוף נגרר אחרי התחלה אבל לעשות פעולה אשר על ידה יתחיל למחר האפיה והבישול אסור לעשות כן הגם שבשעת התחלת מלאכה לא יעמול איש עכ"פ אסור להנות ממלאכת שבת הנעשית אפי' מאליה בשביל ישראל רק אם התחילה המלאכה בערב שבת א"כ נגרר הסוף אחרי התחלה ונחשב כאלו נגמרת המלאכה בערב שבת ודוק

וראה זה מצאתי ברמב"ן פ' יתרו על פסוק ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וז"ל ולכך אמר ששת ימים תעבוד את האדמה ועשית כל מלאכתך אשר הי' לצורך גופך ולהנאתך כענין את אשר תאפו אפו ובשבת לא תעשה שום מלאכה עכ"ל הרי שפי' שכל דבר אשר אדם צריך להנאתו יהי' נעשה בששת ימים ורמז על פסוק את אשר תאפו אפו ודוק

וגם מצינו דוגמא כי תושב ערל מותר לעשות מלאכה לעצמו ואסור לעשות מלאכה לצרכינו עיין באריכות ברמב"ן יתרו על פסוק וגרך אשר בשעריך שכתב וז"ל על דרך הפשט גר שער לעולם הוא גר תושב שבא לגור בשערינו וקבל עליו שבע מצות בני נח וכו' ולכן לא היתה בו המצוה שיאמר לא תעשה בו מלאכה האזרח והגר אבל לנו יצוה שלא יעשה מלאכה לצרכינו כקטנים והבהמה והוא בעצמו אין עליו זאת המצוה ועושה מלאכה לעצמו בשבת עכ"ל וכתב עוד שם וז"ל וינפש בן אמתך והגר לרבות גר תושב הערל ורצונם שיהי' המוזהר תחלה הגר הנימול שחייב כמונו והכתוב השני לרבות הערל ולפיכך הוקש לבהמה שאמר למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר צוונו בשביתת כולם בשוה שלא יעשה לנו ויעשה כרצונם לעצמם עכ"ל הרי דתורה התירה שיעשו מלאכה לעצמם ואעפ"כ אם המלאכה נעשית לנו הוא איסור ה"ה אם בפעולת ישראל הנעשית מערב שבת התחיל מלאכה בשבת לצרכינו אסור דכמו שאין איסור על הגר לעשות מלאכה לעצמו ואעפ"כ אם נעשה המלאכה להנאת ישראל אסור ה"ה אם נעשית בפעולת ישראל לצרכינו אסור הגם שפעולה נעשית מערב שבת כיון דהתחלת המלאכה נעשית בשבת לצורך ישראל ודוק

היוצא מזה דיש במלאכה הנעשית בשבת בלי חילול שבת שני פנים (א) אם המלאכה התחילה בחול ונמשך ממנה שנעשית גמר מלאכה בשבת מותר מן התורה דסוף נגרר בתר התחלה ונחשב כאלו נגמרה המלאכה בחול (ב) אם המלאכה מתחלת עצמה וגם נגמרת בשבת בלי פעולת אדם אשר פעל בשבת רק האדם פעל בערב שבת ועל ידי אותו הפעולה מתחיל ונגמר מלאכה בשבת הגם שלא חלו בה ידים בשבת הוא איסור דעכ"פ נעשה שם מלאכה אסורה לצורך ולהנאת ישראל ודוק

שוב מצאתי בבית מאיר בא"ע סי' ה' שחקר על מה שחידש הפנ"י בתשובה שאמירה לנכרי בשבת יהי' אסור מצד יש שליחות לחומרא או אמרי' דאין שליח לדבר עבירה דווקא אם השליח בר חיובא א"כ הגוי דלאו בר חיובא יש שליחות לדבר עבירה והשיב עליו הגאון בית מאיר דאין כאן לדון שליחות לדבר עבירה דבשלמא אם הפעולה