מחנה חיים אורח חיים חלק ג נט

סימן כב

בשאלתי בשנה שחל ערב פסח בשבת קודש ורבים מן המוכרים חמץ ניחא להוא מאוד למכור עוד בלילה או בשבת בבוקר היינו האופים ומוכרים יין שרף וכמה מיני בלילות צוקר ומרקחת וכדומה אי מותר להם נמכור בעש"ק בזמן שהם רגילין למכור בכל השנה בכל תוקף הקנין רק נכתב בו שהזמן חלות הקנין יהי' ביום כך וכך בחודש למספרם ובשעה פלונית ואותו יום הוא באמת שבת ערב פסח או נימא שצריכין למכור דווקא ביום לפני ערב פסח הגם שיהי' להם הפסד גדול

תשובה אחקור בעזה"י מראשית דלו יהי' שמקח וממכר איסור דאורייתא יען שנפעל על החפץ השתנות רשות שיצא מרשות מוכר ונכנס לרשות לוקח אעפ"כ יהיה מותר לעשות בערב שבת מקח וממכר שיחול בשבת דבירושלמי פ"ק דשבת הלכה ה' על המשנה ב"ש אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום וב"ה מתירין אמרי' בגמ' בירושלמי וז"ל מה טעמיהון דבית שמאי ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך כל מלאכתך גומרה מבעוד יום ומה טעמיהון דבית הלל ששת ימים תעשה מעשיך וביום מה מקיימין ב"ה טעמיהון דב"ש ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך בעובדי ביידן ומה מקיימין ב"ש טעמיהון דב"ה ששת ימים תעשה מעשיך וביום כהדא דתני פותקין אמת המים לגינה מערב שבת והיא שותה והולכת בשבת עכ"ל א"כ מבואר לבית הלל מותר נעשות בערב שבת פעולה אשר תפעל ביום השבת ממילא בלי פעולת ידים א"כ ק"ו שמותר לעשות פעולה בקדושין וגירושין אשר יפעלו ממילא בשבת וה"ה מקח וממכר אשר יפעל ממילא בשבת ודוק וכן מבואר בירושלמי פרק במה מדליקין הל' א' דהקשה למה אסור להצית מדורת קדשים והיא הולכת ודולקת בשבת ולמה מאחיזין את האור במדורה בבית המוקד (ובגבולין) ומשני ר' יוסה וז"ל אר"י בשבת כתוב לא תעשה מלאכה נעשית היא מאליה ברם הכא התורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביו"ט ואין צריך לומר בשבת עכ"ל הרי שביאר מלאכה הנעשות מאליה מותר בשבת ודוק

אמנם אחר העיון נראה לחלק דהא ב"ה יליף מן ששת ימים תעשה מעשיך וביום שלפעמים מותר גם ביום השביעי א"כ דווקא אם המלאכה התחיל בחול ונמשך פעולתה מאליה גם ביום השבת זה התירה התורה דהכל הולך אחרי התחלה שהי' בזמן היתר היינו בחול ונגמרה מאליה בשבת כגון הדלקת בית המוקד כיון שהתחילו העצים ליקוד יקוד אש ממילא בוערים כל הלילה כמו הדלקת הנר בערב שבת שהולך ודולק כל הלילה או שהתחילו הסממנים לבשל והולכים ומתבשלים כל הלילה דהוה התחלת המלאכה בחול אז אמרה התורה ששת ימים תעשה מעשיך וביום מה שנעשה בחול מותר לגמור גם ביום השביעי דסוף אשר נגמר מאליה נקרא על התחלת הפעולה דהלא שם הדלקה ושם הבישול התחיל בחול וממשיך הגמר אחריו דשם מלאכה התחיל בהיתר אבל אם לא התחיל המלאכה בחול אשר עושה הפעולה אשר יתחיל המלאכה בשבת באמת אסור דהא לא עושה התחלת מלאכה בששת ימי החול וכאשר יתחיל בשבת השם מלאכה כגון הדלקת הנר או הבישול נחשב כאלו עכשיו עושה הפעולה אשר מתחיל המלאכה ואם יעשה פעולה אשר ידליק הנר בשבת או אשר יתחיל לבשל בשבת באמת חייב עליו שמחלל שבת בהתחלת מלאכה ועובר על לא תעשה מלאכה מה לי אם פעולת גרם מלאכה היה בחול או בשבת הא עכ"פ התחיל המלאכה בשבת ודוק

ומצאתי ראיה מדברי ירושלמי שם בהל' ה' דר' חגי אמר הטעם שאין נותנים חיטים ברחיים אא"כ יטחנו כל צרכן מבעוד יום משום שמשמעת קול אמרו שם בירושלמי שאל ר' יוסי וז"ל יאות רבי סבר כר' יהודה ברם כרבנן כמה דאינון אומרין תמן משום שלא הותחל בכל טפה וטפה כן אינון אומרין הכא משום שלא הותחל בכל חטה וחטה עכ"ל הרי מבואר יען דכל חטה וחטה נפרד א"כ באותן חיטים הנטחנים בשבת לא התחיל בחול אסור או יען דכל טפה וטפה נפרדת לא התחיל בחול אסור הגם דגוף הפעולה להיות נטחנים החיטים או שיהיה נשרפים הטפיות נעשה בחול אסור דעכ"פ בהם לא התחיל המלאכה ועיין בקרבן עדה שם וגם בפרק במה מדליקין הל' ד' שמסביר שאם השמן בנר הכל נמשך אחרי הפתילה הוה כאלו כבר התחיל להדליק כולו אבל בטפה טפה הוה הדלקה בפני עצמו יעו"ש דבריו כי נעמו ור' יהודה דמתיר היינו דעכ"פ שם המלאכה התחיל מבעוד יום הן ההדלקת השמן או טחינת החטים אבל בודאי לעשות התחלת הדלקה בנר או טחינת רחיים בשבת גם לר"י אסור דהא הפעולה הנעשה בחול לא התחיל המלאכה כלל הנעשית בשבת וא"כ קדושין או גירושין אי מו"מ יהיה איסור דאורייתא בודאי אסור לקדש או לגרש או לעשות קנין שיחול בשבת דנחשב פעולתו אשר עשה בחול כאלו יעשה אותו בשבת ודוק

ועיין ברמב"ם פ"ג מהל' שבת הל' א' שכתב וז"ל מותר להתחיל במלאכה בערב שבת אעפ"י שהיא נגמרת מאליה בשבת שלא נאסר עלינו לעשות מלאכה אלא בעצמו של יום אבל כשתעשה המלאכה מעצמה בשבת מותר לנו להנות במה שנעשה בשבת מאליו עכ"ל הרי שלא כתב אלא שמותר לעשות מלאכה בערב שבת אעפ"י שהיא נגמרת מאליה בשבת אבל לעשות בערב שבת פעולה אשר תתחיל מלאכה בשבת אסור אבל לעשות מלאכה בחול והמלאכה תהי' גמורה בשבת מותר כהדלקת הנר או דיבוק פת בחול או להעמיד קדירה בחול ויהיה נגמרו המלאכות בשבת חוץ מה שראו חכמים לגזור גם בזה משום שמא ישכח ויעשה בו קירוב מלאכה בשבת כנודע בגמ' וברמב"ם ובש"ע ודוק

ולפ"ז יהי' אסור מן התורה ליתן מים בתוך המנורה אשר נרות של חלב או של שעוה עומד כדי כאשר יגיע הנרות לשם יהי' נכבים מכח המים אשר הולך סביבות התעלה ולא יופסד המנורה של כסף או אם המנורה של זכוכית לא תשבר כי בזה עושה פעולה בערב שבת אשר יתחיל מלאכה בשבת ועיין בזה פלוגתא במג"א סי' רס"ה ס"ק ט' ועיין במג"א סי' רנ"ב ס"ק כ' ודוק

ואוסיף להסביר הדבר בעזה"י דבב"ק פ"ב אתמר אשו ר"י אמר אשו משום חציו אמר רבא קרא ומתניתא מסייע לר"י דכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים תצא מעצמה שלם ישלם וכתב הנמ"י שם וז"ל אשו משום חציו כאלו בידיו הבעירו כדאמרי' ואי קשי' לך א"כ היכי שרינן עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת וכן מאחיזין את האור במדורה והולכת ונגמרת הדלקתה בשבת ולפי זה הרי הוא כאילו הוא הבעירה הוא בעצמו בשבת וכש"כ הוא דאלו הכי לא נתכווין להבעיר גדיש של חבירו