מחנה חיים אורח חיים חלק ג נו

ואולי סובר המג"א דמצות אכילת לחם הפנים הוה מצוה מוטלת על כל זרעו של אהרן הכהן דזה הוא המצוה שכל כהן יאכל מלחם הפנים וא"כ יש ללמוד שלא יתקוטט על כל מצוה כלל יהי' איזה מצוה שיהי' ודוק

הן אמת דפלא בעיני ראי' מג"א דלמא שאני בלחם הפנים דהוא דבר אכילה אשר יש חשד שהחוטף הוא גרגרן שמתאוה לאכול והא ראי' דאמרו חכז"ל ברפ"ד דיומא הצנועין מושכין ידיהם והגרגרנין חוטפין יעו"ש הרי שקראו חכז"ל להנוטלין גרגרנין ולכן הצנועין מושכין ידיהן שלא יהי' נקראין גרגרנין אבל במצות שאין בהם הנאת הגוף דלמא ראוי' להתקוטט וצע"ג

ונלע"ד דמזה גופה ראי' שלא יתקוטט אדם על שום מצוה דאל"כ אם הצנועין משכו ידיהן שלא והי' נראים כרעבתנים אבל איך קראו חכז"ל להנוטלין גרגרנין דלמא לבם לשמים לזכות במצוה של אכילת קדשים ולא חשו מחשד הרואים ולדון כי גבו לבם בדרכי ד' אלא פשיטא דהדין הוא שלא להתקוטט בעבור שום מצוה וכיון שעברו ונטלו בהמשכת ידי צנועין ראוי' שיקראו גרגרנין ודוק

וכי תימא דלכן קראו אותם גרגרנין לפי שהגיע להם רק כפול ולא יוכלו לקיים המצוה כשיעור כזית ואעפ"כ נוטלין וע"כ דהוא מכח רעבתנות

זה אינו דכמו דחצי שיעור אסור לאכול ה"ה יש סר מצוה על חצי שיעור מצוה דמצינו בירושלמי דלקט ר"י פרורין מסעודת מצוה ואמר יהי' חלקי עמהם דאכלין ברמשא כנודע ובודאי מי שאין לו רק חצי שיעור מצה יאכל עכ"פ חצי זית מצה ובודאי אם הגיע להם כזית לא הי' להם למשוך ידם הגם שתוס' חולין דף קל"ג בד"ה משקל שכתבו וז"ל שלא אקרא גרגרן ולא אגזול ממי שצריך יותר ממני אעפ"י שגם הוא לא הי' עשיר עכ"ל דזה שייך רק במתנות כהונה ולא בלחם הפנים שגוף אכילה מצוה וכן מתירץ ראשון שמשמע שאפי' בכשיעור מתנה נקרא גרגרן זה לא שייך בלחם הפנים שאכילה מצוה אבל עכ"פ אם ראוי להתקוטט בעבור מצוה מי שנוטל חצי שיעור לא נקרא גרגרן ודוק

וחשבתי עוד אולי הצנועין שמשכו ידיהם הוא לתכלית שיבוא למתי מספר כשיעור ויקיימו הם המצוה בכשיעור כזית והנוטלים גרמו שלא הגיע להצנועין חלוקה כשיעור לכן קראו חכז"ל להם גרגרנין שפעלו גם לי גם לך לא יהי' שלא אכל אחד כשיעור וזהו רעבתנות שבעבור שיאכלו מעט לא נתקיים המצוה כתקנה רק באכילת כל הכהנים יחד נאכל לחם הפנים וא"כ נדחה ראי' המג"א דאפשר אם בכל אופן יתקיים המצוה מותר להתקוטט כאשר העיר במחה"ש ודוק אך הדין בודאי עם המג"א דכתיב דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום הנתיבות המה שלום ולא קטט ועיין בגיטין דף נ"ט דלמא אתי לאנצוי' ודוק

ולא אמנע עוד מה שיש לחקור כנגד הראי' שהבאתי מדברי מג"א הל' חנוכה שטוב ליתן לחבירו על נר אחד הגם שהוא לא יהי' מן מהדרין נ"ל לחדש סברה אחת בעזה"י בשלמא בנר חנוכה שלא יוכל לעשות ההידור בגוף הנר שמדליק בתורת חיוב רק שיעשה הידור להדליק עוד נר אז אמרי' דחיוב של חבירו קודם מאשר הוא ידליק נר להידור מצוה אבל אם יש לפניו לעשות הידור בעיקר קיום המצוה כגון להדליק נר אחד גדול שיאיר כל הלילה א"כ כולל ההידור בקיום עיקר המצוה אפשר דלא מחויב להכחיש מצותו כדי לזכות חבירו דהידור נכלל בעיקר קיום מצותו דהוא קודם לחבירו דאטו מי שיש לו דמים להביא קרבן מהודר שהוא שור הכי נאמר שיביא רק כבש ליתן לחבירו שצריך ג"כ כבש או נימא מי שיש לו מעות על אתרוג מהודר יקח בחצי דמיו אתרוג שאינו מהודר ויתן חצי כספו לרעהו שיקח ג"כ עכ"פ אתרוג שאינו מהודר וכדומה אלא ע"כ אם כולל ההידור בעיקר החיוב הוא קודם לחבירו וה"ה שיוכל ליקח שמן זית לנר של שבת או בחנוכה שיקיים הוא ההידור מצוה הנכלל בעיקר החיוב ולא יקח לעצמו נר של חלב לזכות גם לרעהו נר של חלב וכדומה והוא סברה ישרה בעזה"י ועיין בספרי מ"ח ח"ר סי' כ"ט]

ויש לעיין בגיטין דחששו דלמא אתי לאנצוי והלא אין להתקוטט בעבור מצוה רק יש לדחות דלאו כ"ע דינא גמירי וכן יש לעיין בירושלמי דפאה דאין מחויב לחזור על הפתחים כדי לקנות תפילין ויש לדחות דגדול כבוד הבריות לחזור על הפתחים שדוחה בשב ואל תעשה קיום מ"ע הגם שאין כבוד הבריות דוחה ל"ת דאורייתא בקו"ע אבל ביטל עשה בשוא"ת נדחה ודוק

אך האמת יורה דרכו לו יהיה מי שנאנס ולא יכול לעשות מצוה על אשר חשב לעשות מקבל שכרו משלם אבל מי שיוכל לזכהו שיעשה המצוה בפועל ומונע ממנו המצוה הוא ענש יענש שעל ידו הוא אונס ולא יוכל לעשות המצוה בפועל ועל כן טוב שיהי' מונע מעצמו ההידור מצוה ויתן לרעהו חלק לקיים העיקר המצוה לקיים וחי אחיך עמך בחיי הנפש כמו בחיי הגוף כנלענ"ד בעזה"י. סימן כ במוצאי מנוחה יבוא רווחה לידידי אהובי ש"ב הרב המה"ג בנן של צדיקים כבוד הרב ר' בנימן וואלף סופר נ"י ראש ומנהיג דש"ס חברא בעיר פעסט יע"א

אחד"ש בש"ק קבלתי נועם גלילות ידך ולא אשיב מיד רק על השאלה הנוגע אם יש איסור לקרוא עלי צייטונג אם נדפס בשבת בו ביום דברי ש"ב אוהבך הדש"ת

שאלה אם מותר לקראות עלי צייטונג הנדפס בש"ק ובו ביום מובילים בבתים אשר נעשה המלאכה גם בשביל ישראל ולו שיהי' שרוב קוראים הם נכרים מכל מקום מלאכת הדפוס נעשה מחדש בכל עלי ועלי כידוע וכפי הסכום הבענאנטן יודפסו עלים א"כ יודפסו עלים בשביל הישראלים אשר גם המה אבענירט ויהי' אסור בו ביום וגם לערב בכדי שיעשה וגם יהיה אסור לטלטל עלי זה משום מוקצה עכ"ד

תשובה הדבר קשה לאסור מה שנתפשט להיתר בתפוצות מקהלות ישראל על כן טוב לאחוז לברר הדבר להיות מותר ואשר יתן ד' בפי אסדר לפניך בעזה"י

ראשית אחקור אי אפי' ישראלים יאמרו להמדפיס עלי צייטונג בליל שבת שמיום מחרת יקחו עלים בכל יום והמדפיס הוסף עי"ז להדפיס עלים יתירים אם יהיה אסור העלים באותו שבת למחר כאשר יקבלו העלים דהא הדפיס יותר כפי אשר הערות

לדעתי אין בו איסור דאם ישראל מצוה לנכרי לעשות בשבילו מלאכה הוא רק איסור דרבנן כנודע ובעבור כן כתב רמ"א סי' רע"ו סעיף ב' די"א שמותר לצוות לנכרי להדליק לו נר לצורך סעודת שבת משום דס"ל